לחזור ליחסים חוזרים: מה לעשות?

אני נשואה מספר שנים לגבר שאני מאוד אוהבת ויש לנו יחד ילדים, כבר מתחילת הקשר למרות שנישאנו מאהבה גדולה (שנינו היינו מחוייבים בקשרים אחרים), בעלי איבד ענין מיני בי בשלב מאוד מוקדם של הקשר עוד לפני שנישאנו (אנו מקיימים יחסים אחת לחודש חודשיים וגם זה רק ביוזמתו, כי אין אפשרות 'לפתות' אותו או להתחיל איתו כי הוא מיד נרתע), הדבר יצר בי תסכול וכאב שלא נפסק עד לכתיבת שורות אלו. התסכול שלי מתעצם במיוחד לנוכח העובדה שבעלי גבר מרשים, פלרטטן, מוקף נשים ויודע לתת להן תשומת לב, וגם אני אישה מושכת, שזוכה להמון תגובות מהסביבה, למבטים מגברים ומתחילים איתי הרבה) בעבר נסיתי לפוצץ את הנישואים לאחר שגילתי כי הוא בוגד בי, אך הוא נלחם ונתן לי תחושה שאני הדבר החשוב לו בעולם וכי בלעדי לא יוכל לחיות, כמובן שהמילים האלו היו מתוקות לי וכמו סם פעלו עלי.הן העצימו אותי מאוד ונשארתי, לא מזמן שוב חשדתי בו, אך הוא הכחיש בכל תוקף, בכה, התחנן.. ושוב הראה לי כמה הוא לא יכול בלעדי.ואני וויתרתי, הוא מודע לבעיתיות והחליט שהוא זקוק לעזרה מקצועית. (בעבר, בעקבות הבגידה הראשונה, היינו בייעוץ זוגי לטוווח קצר, ששיפר במובן מסויים את הקשר בנינו )לפני מספר חודשים הכרתי גבר נשוי שהחל לחזר אחרי בלהט ולא הרפה,(באופן שהזכיר לי את החיזור של בעלי) בהתחלה סרבתי לחיזוריו,כפי שאני מסרבת לגברים אחרים תוך שאני נהנית מהתחושה של להיות מחוזרת. אך הוא לא הרפה בניגוד לגברים אחרים, הוא המשיך לחזר במרץ וכבש אותי. לדעתי לתזמון גם יש משקל בעניין, יתכן שנסחפתי לתוך ההרפתקה איתו מתוך החלטה שגמלה בי מזה זמן מה להעתר לגבר אחר ולבגוד בבעלי כמחאה וכאב על ההזנחתו אותי, ועל החשש מאובדן השנים היפות שעוברות עלי כבצורת ושלעולם לא תחזורנה.נוצר בנינו קשר, ובאופן פרדוקסלי, מסיפוריו הבנתי כי הוא כמו בעלי 'מת' על אשתו אך לא מסוגל לגעת בה מזה שנים. וכי מדי פעם הוא נכנס לפרשיות מיניות קצרצרות וכי הוא מאבד ענין במהרה. למרות שזה נשמע לא מוסרי ולא הגיוני, הווידוי שלו רק הגביר את משיכתי לקשר, חשתי שדרכו אני כובשת את בעלי וכביכול עושה תיקון. בהתחלה הוא חיזר אחרי בלהט ונתן לי תחושה משכרת אליה התמכרתי, עם הזמן כשהצליח להפיל אותי ברשתו, הלהט שלו פחת. מספר פעמים ניתקתי את הקשר ומצאתי עצמי שוב נכנסת לקשר בשל התחושה הממכרת של להרגיש מושכת וסקסית, מה שכל כך חסר לי בבית.אך כפי שאמרתי גם לו עם הזמן הצורך לכבוש אותי סופק והענין שלו הלך ופחת וכך גם תדירות הקשר (המפגשים ושיחות הטלפון התדלדלו), פתאום מצאתי עצמי מעוניינת בקשר הרבה יותר ממנו. שמתי לב, כי גם הצורך שלו לראות אותי ירד ובעצם הוא מעוניין לפגוש בי רק למטרת מין חפוז. למרות כל הסימנים העדפתי להמשיך לחשוב שהוא עדין מעוניין בי כמו בתחילת הקשר (שכנעתי את עצמי בכך שהוא עדין מעוניין בי כי באחרות הוא מאבד עניין ומנתק מיד לאחר שהן נענות לו), נמנעתי לנתק את הקשר בשל אותה תחושה ממכרת, ומתוך שיכנועיים עצמיים כי זהו אופי הקשר שגם כך אין לו עתיד ועדיף שהתדירות לא תהיה גבוה כדי לא להסתכן, אז למה להתעקש על משחקי כבוד ותשומת לב? הוא מבחינתו כמובן לא ניתק, אך גם לא יזם במיוחד. בשלב מסויים, הבנתי כי כל התחושה המשכרת בעצם משקרת וכי הגבר אינו מעוניין ונשאר כי מה נוח יותר ממין לא מחייב משום בחינה? הבנתי שהגיע הזמן להתנתק גם במחיר של לאבד את הפירורים האחרונים של התחושה הממכרת. ושבעצם הניתוק מצידי זו רק תגובה לתהליך שהוא כבר התחיל מזמן, אז עדיף שאצא כשכעדין כבודי עימי כדי לא להרגיש מתרסקת לחלוטין, נראה לי שגם הוא נתן לי לצאת ראשונה, כדי שלא אפגע.הרגשתי שאני מתחילה להתבזות, להסתפק בשיחת טלפון אחת לכמה ימים ומפגשי מין חפוזים, כדי לזכות בשברי תשומת לב ולהאמין שאני בשבילו באמת משהו מיוחד.פתאום שמתי לב, שאני חוזרת על אותן טעויות ונמשכת לאותם מקומות שבהתחלה משכרים ובעצם שקריים. מוזר, גברים רבים מתחילים איתי ומעולם לא התפתיתי לקשר, ודווקא עם הגבר הזה, שמראש ידעתי שכל מה שהוא מעוניין הוא הרפתקאה מינית קצרה לצורכי הכיבוש שלו, דווקא אחריו נכרכתי והתמכרתי, בנסיונות לשכנע את עצמי שאני מיוחדת עבורו.ועכשיו נותרתי שבורת לב מהסיפור, שלמזלי הסתיים בלי פגיעות. מצד שני, אני יודעת שזה נשמע לא הגיוני, אני כ"כ אוהבת את בעלי ונמשכת אליו בעקבות הסיפור אולי אפליו יותר,(בתוכי אני מוקירה לו תודה שהוא לא ויתר עלי, כמו שזה ויתר בקלות) אני בטוחה שהוא באמת אוהב אותי בדרכו שלו, אבל הוא לא רואה אותי כאישה! הוא אפילו לא הבחין בשום דבר בכל התקופה בה הייתי בקשר. לא יודעת איך לצאת מן המעגל הזה. שנים של תסכול שכנעתי את עצמי שיום אחד יהייה לי אומץ ואבגוד בו ואפילו אמרתי לו זאת ברגעי כאב, והנה כשעשיתי זאת אני חשה קטנה יותר,ניבזת יותר וחסרת ערך, אפילו בתור מאהבת לא ממש התעניינו בי לתווך ארוך! אני חוזרת על אותן טעויות ומוצאת עצמי באותם מקומות כואבים! ובעצם חשבתי שפרשייה כזו תחזק את הדימוי העצמי שלי, כשהיא בעצם ריסקה אותו יותר!אני אשמח לקבל תגובות ועזרה

את פשוט כותבת יפה..הייתי מרותק:)

שבורת לב יקרה,
לא תמיד אנשים חוזרים לאותו דגם של יחסים, אבל כאשר זה קורה, זוכרים את זה טוב יותר. כי לכאורה, היית צריכה ללמוד את הלקח קודם. זה כואב יותר, ולפעמים גם משפיל יותר. במקרה שלך, את מרגישה פעמיים שאת לא מספיק חברה, לא מספיק בת זוג, ולא מספיק אשה כדי להחזיק גבר לאורך זמן. אלא שפעמיים פגשת בדיוק אותו סוג גבר, אז למה שהדברים ישתנו? כלומר, אמנם הפעם גודל המדגם שלך הוא שניים, אבל בעצם זו חזרה על אותו נסיון בדיוק, כאשר לא למדת דבר אם זו את או הוא. וזה כנראה הוא.בן זוגך רוצה אותך יותר. הוא זה שהתחייב לך. אבל לפי דברייך הוא גבר שמתקשה לשמור על עניין מיני לאורך זמן. המאהב היה מראש פחות מחוייב לך, ולכן היה לו קל יותר לצאת מזה. בן זוגך, עם חסרונותיו, רואה בך את זו שאיתה הוא מקים משפחה. ראי זאת כדבר החיובי שיש בך. הוא מכיר אותך היטב, ולמרות המשיכה שלו כלפיך שירדה, ושלא באשמתך (עובדה, הרי גברים אחרים רוצים אותך), הוא רוצה בך, ומוכן להלחם עליך כבת זוגו הקבועה. זה אומר משהו על מי שאת.אני כן חושב שכדאי שתמשיכו ללכת ליעוץ זוגי. לא כדי לפתוח את סיפורי הבגידות, אבל כדי להבין טוב יותר זה את זו, וכדי ללמוד לתת אמון ברצון ההדדי שלכם להיות ביחד. לפעמים זה יכול להיות חשוב יותר לבטחון בחיים המשותפים, ולההערכה העצמית, מאשר בגידות שלך או שלו שמיועדות לשיקום עצמי ולקבלת בטחון. האמון ההדדי הזה וההבנה ההדדית, באופן טבעי, יכולים להקטין את הסיכוי לבגידות, גם אם לא יפחיתו אותו לחלוטין. לפעמים זה הכי טוב שיש, ואפשר לחיות עם זה.

חן, חן, עידן

לדעתי את פשוט אשה אמיצה. לחיות שנים בשקר אחד גדול באמת צריך אומץ. אם היית טיפה חלשה יותר ועם קצת יותר הערכה עצמית כבר מזמן היית מוצאת לך גבר שבאמת מגיע לך.נ.ב. גם אני הוקסמתי מכתיבתך היפה