לחזור או לא? שאלות זוגיות

אנחנו זוג בשנות השלושים. התחתנו לפני כשנה ולפני זה הינו בקשר זוגי מספר שנים.לפני חצי שנה החלטנו להתגרש, ועזבנו את הבית, וכל אחד התחיל בחייו החדשים.שניה לפני ההליכים הרשמיים, אמרנו שאולי כדאי לנו לנסות ולחזור.לדבריו, הוא כלל לא בטוח האם מרגיש משהו כלפיי, היות ועם הריבים והמתח לפני הפרידה וכן עם כל הפרידה שבאה אחרי, כולל התחלה של חיים חדשים, הוא כבר לא יודע האם מרגיש משהו.מצד שני, הוא משקיע מאמצים בחזרה- מתקשר, אנו נפגשים מספר פעמים בשבוע וכו'.אנו נפגשים, אבל מרגישים כמו שני אנשים זרים, זה לא מתקדם לשום מקום. האם זה מיותר או שכן שווה נסיון? לאור העובדה כי לא בטוח שישי לנו רגשות, האם זה לגיטימי להרגיש כך לאחר גירושים ולנסות לחזור?http://www.starmed.co.il/forum-174/msg-3577695#ixzz1nki9Ytlwסטארמד בריאות

ויקי יקרה,
את חיה בתהליך הזה, מכירה את בן זוגך היטב, מכירה את עצמך היטב, וכותבת לי 8 משפטים, שמתוכם שניים הם שאלות חיים. האם זה מיותר או שווה נסיון, והאם זה לגיטימי לנסות לחזור כשמרגישים כך.עושה לי רושם שאת מחפשת פתרונות קסם. כי לצפות שתקבלי ממני תשובה לשאלת חיים חשובה כל כך, לאחר ששה משפטים של תאור חיים של שנים ביניכם, ושתפעלי לפי התשובה הזו רק כי אני אמרתי כך, זה יהיה מוגזם. את מתלבטת, וחשוב וטוב שאת מתלבטת. אלא שאני לא יכול לומר לך אם הוא באמת יכול לאהוב אותך כפי שהיית רוצה – שזו אולי השאלה המרכזית החבוייה שלך. אני גם לא יכול לומר לך אם תצליחו לשנות את אופי היחסים ביניכם, ולהפסיק את המתח והריבים, וליצור ביניכם תקשורת זוגית ראוייה וטובה. אלו הדברים שאת צריכה, ואלו הדברים שגם הוא צריך, ואת זה תצטרכו לבחון.ובמצבים כאלה, רצוי לעיתים קרובות לומר לעצמכם שאתם צריכים סיוע מקצועי ביצירת תקשורת מאוזנת וטובה יותר, ליצור דרך זה גם הצהרה שאתם רוצים להיות ביחד ולעשות את המאמץ, ובאמת לקבל כלים חדשים וללמוד ליצור אמון מחדש וזוגיות טובה יותר.

תודה על תשובתך. אתה צודק, שאלתי שאלות מהותיות בשני משפטים, וברור שאין תשובות לשאלותיי. ובכל זאת, עזרת לי מאוד:).נכון להיום, אנחנו נפגשים ומנסים להתקרב לאט לאט, לנסות ולהחזיר לפחות את היכולת לשבת לשוחח מבלי לריב ולהתווכח.כאשר אנו נפגשים, הכל נראה טוב וחיובי - "זורם".\יחד עם זאת, רציתי להתייעץ- אנו נפגשים מספר פעמים בשבוע, וזה בסדר מבחינת שנינו. אבל, אנחנו לא מדברים כל יום בטלפון, אלא מדי פעם, בערך פעם ביומיים. אני מוצאת את עצמי נלחצת מזה, ומצד שני ההגיון אומר לי שזה בסדר, הרי רק לפני שבועיים כלל לא דיברנו, כך שזו התקדמות בפני עצמה.מה דעתך?

ויקי יקרה,
לפעמים ההגיון עובד בסדר... גם מהצד הזה זה נראה התקדמות. אבל אני מתרשם מכך שהלחץ שלך, יותר משהוא הלחץ שמא זה לא יילך איתו, עם בעלך, הוא הלחץ שאם זה לא יילך את מבזבזת את זמנך כשמחוגי השעון הביולוגי זזים. כמה שבועות לא ישנו הרבה. כל עוד זה מתקדם בכיוון שאת רוצה, כנראה שנכון לתת לזה זמן.

תודה על תשובתך.האמת שכלל לא חשבתי על השעון הביולוגי או בכלל על העניין כ"זמן", אלא יותר, האם זה סביר שהמפגשים "מדי פעם" והשיחות הלא תדירות יכולות להוביל בסופו של דבר למשהו, והאם ניתן, לדעתך, מכאן להגיע לנסיון אמיתי לבחינת הנישואים מחדש, או שזה מצב מסוכן בו מקבעים את הקשר כ"מפגשים מדי פעם" ומכאן יהיה מאוד קשה להתקדם. ובמילים אחרות, האם להבליג, לשתוק ולנסות לא להילחץ, "לזרום", או להעיר לו שזה לא מוביל לשום מקום.

ויקי יקרה,
אל תתביישי להאמין לאינטואיציות שלך. הן נכונות, וגם ההתלבטות שלך נכונה. ואת ההחלטה תצטרכי לעשות לפי זה. ואם את מודעת לכך שאת חסרת סבלנות, למשל, ולכן אולי את עלולה לטעות - נסי לקחת גם את זה בחשבון (או כל גורם אחר שאת כבר מודעת לכך שיכול להביא אותך לטעויות).