התפייסות במערכת יחסים

היי, אני בת 22 יש לי חבר כבר חצי שנה. הכל הולך מצוין ואני באמת מרגישה שהוא שונה ומיוחד. אני יודעת שבשביל קשר מוצלח צריך משיכה וכימיה.. כימיה יש בשפע ומשיכה גם נמצאת שם אבל גילוי נאות-הוא לא הבחירה הראשונה וגם לא השניה שהייתי בוחרת מבחינה חיצונית. הוא לא מכוער ממש לא אפילו לא קרוב הוא פשוט לא הטעם שלי. ופה נכנסת הבעיה שלי..כשהכל טוב ויפה בינינו הוא מושלם בעיני, אבל כשיש ריב או ויכוחון הוא ישר נראה בעיני פחות חתיך פחות מושלם ובקיצור פחות! ואז גם כל הקשר נראה לי גרוע ואני שוכחת מי נגד מי ואת כל הדברים הטובים. אני מבינה שהבעיה היא בי ושזה איזשהו חוסר ביטחון שלי, השאלה אם יש לזה פיתרון? אם הייתי יוצאת עם מישהו שהוא בול לטעמי זה היה נראה אחרת? טיפול מסוים שאתה ממליץ? האם זה יעבוד?
אני באמת אוהבת אותו ברמות שלא אהבתי אבל פשוט לפעמים קשה לי עם המשיכה ואני לא רוצה שזה יגמר! אשמח להמלצתך

בת 22 יקרה,
ללא מעט אנשים יש קושי להתמודד עם אכזבה, וכאשר משהו לא טוב קורה, הם "נזכרים" גם בכל יתר הדברים שלא היו בסדר. אם אדם איכזב אותך, אז את נזכרת ביתר הדברים שלא טובים בו, ואם נפגעת במקום עבודה את נזכרת בכל הדברים האחרים שלא טובים שם. אנשים רבים עושים דברים דומים עם חרדות, וכמשהו מפחיד, עם נזכרים בסיבות אחרות לפחד, ו החרדה גדלה. וכן הלאה וכן הלאה. יתכן שאם היית יוצאת עם מישהו שהוא בול לטעמך מבחינה חיצונית, אבל לא משכיל או אמביציוני כפי שהיית רוצה, או חסר אמצעים, או שהוא לא יודע להקשיב, סביר שבעת מריבה היית "נזכרת" בדברים האלה.אם לקצר: את אומרת שלו היית מצליחה לשמור גם בעת ויכוח על זכרון הדברים הטובים שבו, מבלי להוסיף ברגעים כאלה דברים שהם לא ממש חשובים, היה לך יותר קל, נכון? אולי כדאי לזכור שאף אחד לא מושלם, ושאת רוצה לצאת ממצבי רוח שכאלה גם כאשר את כועסת עליו, משום שזה לא מגיע לך ללכת למקומות האלה, ומשום שמגיע לך לשמור את הרגש הנפלא הזה, של אהבה, שאת מרגישה כלפיו. לכן, אולי הכי נכון הוא ללמוד להתפייס מהר, זה יעזור לשניכם להתמודד עם מריבות. דברו על זה ותעבדו על זה. אם תצליחו, זה ייקח אתכם דרך ארוכה קדימה בחייכם.

היי תודה על המענה.
אנחנו תמיד מנסים להתפייס כמה שיותר מהר ובלי להיתקע על שטויות אבל הבעיה היא לגמרי בי.. הוא מקסים ותומך ומכיל וסבלני הכי שיש וכשמשהו קורה אני פשוט רואה שחור ולא מצליחה לצאת מה"טירוף". אני לא מצליחה לעצור הכל ולהזכיר לעצמי למה אנחנו יחד למרות שאני יודעת נכל ומעריכה אותו ברמות ורוצה רק לכבד אותו ושלא יעבור את זה.
השאלה שלי היא מה לעשות? האם יש פיתרון אחר? משהו שהוא יוכל לעזור? טיפול שאתה ממליץ? (חשבתי על nlp) האם יש פיתרון שיגרום לי לאהוב אותו ולהימשך אליו בזכות מי שהוא ומה שהוא ומה שאני אוהבת בו ולא להיזכר בכל הדברים ה"רעים"?
ושוב, הוא לא נראה רע בכלל.. פשוט בריב אני מקצינה את זה בתוך הראש שלי ולא יכולה להפסיק ולחשוב חיובי.. מקווה שהבנת את כוונתי
תודה על המענה:)

מור יקרה,
אם כך, יפה שאת לוקחת את האחריות על עצמך, אבל כנראה שזה באמת לא מספיק. הקושי שלך הוא להתמודד עם רגעים שבהם את אוכלת את עצמך, ואז את גם "אוכלת" אותו, ועם זה את צריכה ללמוד להתמודד.מכיוון שאני לא יודע ממה הקושי הזה שלך נובע, ומה בדיוק "מסתובב" לך שם, קשה לי גם להפנות אותך באופן מדוייק, פרט לכך שאגיד שאת צריכה ללכת לאיש מקצוע בתחום הנפשי, ולא לאימון, כי את לא צריכה "עצות", את צריכה לעבור תהליך נפשי-רגשי עוצמתי יותר, ולאורך זמן של מספר חודשים ואולי יותר, לפי אופי הטיפול. זה לא אומר שלא תרגישי "תוצאות" כבר בדרך, אבל התוצאות הללו צריכות להספיק לך לאורך זמן כדי לתפוס מקום ולהתחזק, וכדי שתרגישי בטוחה בהתנהגות שהיא אינה ה"אוטומט" שלך, וכדי שלא תחליקי מהר מדי בחזרה למה שאת רגילה. לשם כך הזמן הנדרש.