קשיים זוגיים: מכתב אישי

אורן שלום,
אני נשואה כחמש וחצי שנים ואנחנו יחד סהכ 8 שנים. יש לנו ילדה בת 5.5 וילדה בת שלוש. אני בת 37 והוא בן 35. מערכת היחסים שלנו מאז ומעולם הייתה נסערת. השוני המנוגד שלנו נתן לנו הרבה תוכן לכעס. בבסיס היה בין היתר אמפטיה מול חוסר אמפטיה, אנוכיות מול חשיבה על כל אדם אחר, ילדותיות, חוסר הערכה.. אני גדלתי בבית מרצה והוא גדל בבית שהמטפל שלו הגדיר אותו באופן הבא: "אם פקידת סעד הייתה מגיעה ל.... הביתה, היא הייתה שולפת אותו משם". בקצרה, בית אלים, מזניח וללא יכולת הכלה. הרגישות הגבוהה שלי מול הניתוק שלו יצרו מצב כמעט בלתי נסבל שהשפיע על כל רובד אפשרי בחיינו ואז זה קרה, נוצר ריחוק וריחוק, החל פן של אלימות פיזית ומילולית, בשלב הזה הפנתי את בלי למטפל, ארבעה חודשים מרגע הטיפול בעלי חשף בפניי שהגיע למסקנה שכנראה ותסכוליו נובעים מחוסר אהבתו כלפיי, שפעם אהב מאוד והוא לא יודע להצביע על מה קרה בדרך, אך בשנים האחרונות לא טוב לו, הטא צריך את הפינה השקטה שלו ו.. שוב, הוא לא רוצה לחיות עם אשה שלא אוהב. שאלתי אותו מדוע אם כך כתב שאוהב? מדוע שוכב איתי? הוא ענה שבכל פעם שאמרתי לו שאני אוהבת אותו, מאי הנעימות השיב בצורה דומה ושהוא שוכב איתי בשל משיכתו אליי, שזה נעים לו אבל שבגדול הוא יכול גם בלי זה. שנה שעברה הור רצה לעזוב, חזר והבטיח שישאר. אך הריחוק הלך וגדל. הרגשתי שהוא הופך לזר ומביט בי כזרה. פשוט התנתק. שבוע שעבר, עישן קנביס, חזר הביתה מסטול כשהבנות היו ערות, מבחינתי זה היה קו אדום מאחר ולא הבין מה הבעיה שלי עם זה, כולם מעשנים.. יומיים אחרי בילינו אצל חברים, בערב ניסיתי לשוחח עמו והוא לא היה מעוניין. לאחר השיחה הוחלט שהוא יעזוב את הבית. הרגשתי שעשה הכל כדי שאומר לו פשןט תעזוב..אנחנו כבר שבוע גרים בנפרד, הוא אצל הוריו ואני בבית עם הבנות. הבנתי שאצל אמא שלו הוא בכה מאוד.. (הערה: כשהיה צעיר אמו לא הגנה עליו כאשר אביו היה מכה אותו), הוא גם אמר לדודה שלו שזה חד משמעי ושהוא לא מעוניין לדבר על כך. בכל אופן, אני תוהה האם מניסיונך, לאחר שיזכה בחופש המיוחל וימצא את פינתו יש מקום שיחזור בו למרות שהצהיר על כך שאינו אוהב? הרי רגש הוא דבר גמיש ומוכתב לפי ככ הרבה פרמטרים.. בינתיים עדיין לא לקח את בגדיו. אנחנו מתקשרים טוב, למעט ערב שאמרתי לו דברים קשים, כולל שאני מקןוה שאמצא מישהו שיחליף אותו ושיהיה האבא שהוא לא היה מעולם.. אנחנו משתדלים לדבר לא נחמד זה לזו. בגדול..מעניין אותי מה דעתך על הכל.

ערב נעים,

ליטל יקרה,
אני מבין מבין השורות של מכתבך שהיית רוצה שהוא יאהב אותך, ושהיית רוצה שהוא יחזור הביתה אחרת מכפי שהוא. ושלא היית רוצה לומר לו שגבר אחר יהיה האבא שהוא לא היה לבנותיכן, בין היתר גם כי הסיכוי שזה באמת יקרה הוא קלוש מאד. בין אם תהיו ביחד ובין אם לא, רצוי מאד שהוא יצליח לאסוף את עצמו כדי להיות אבא ראוי, אבל גם כאבא ראוי – הוא לא יהיה בדיוק האבא שאת מצפה שיהיה. אולי אפילו כשם שאולי את לא האמא שהיית מצפה שתהיי. וזה רק כדי לשים פרופורציות לעניין, כי באמת אין שלמות ואין הורה מושלם.את מסבירה את כל הסיבות מדוע יכולות להיות לו בעיות של ניתוק נפשי. אלה הן סיבות משמעותיות, אבל האם זה באמת כך? – אני לא יודע. מנקודת המבט שלי, יתכן גם שזה הסבר שלך לעצמך, שאולי עוזר לך להצדיק את רגשותייך, אבל אינו נכון באמת. אני לא יכול לדעת, ולכן את השיפוט של מה נכון ומה לא, אני משאיר לך. אני רק מבין שאת חושבת שיש בו גם דברים טובים, ושאת מרגישה אולי חוסר ביטחון לצאת לדרך חדשה בלעדיו, וגם – שאת מתקשה עם ההתנהלות שלו כפי שהוא וכפי שהיה בתוך המסגרת הזוגית, ושלכן נאבקת בו על זה, ושקשה לך כשאת מאמינה לו כשהוא אומר לך שהוא הפסיק לאהוב אותך. ושוב – גם כאן אנחנו נכנסים לחוסר ודאות ולחוסר ביטחון. את מאמינה לו כשהוא אומר שהפסיק לאהוב אותך. האם הוא מאמין לעצמו? – אני לא יודע. אולי זה רק הסבר שלו לעצמו, תוך כדי טיפול, מדוע הוא לא מתפקד כמו שצריך (שאולי יש לזה סיבות אחרות), או איבוד ביטחון בעצמו כאדם ראוי, כשהוא מבין את הקשיים בבית שבו גדל. גם זה אפשרי.טיפול פרטני מנסה בעיקר לאסוף אדם אל תוך עצמו כדי להקל עליו את החיים. בדרך, הוא עלול לאבד דברים אחרים, או שלפעמים – באופן זמני לפחות – עלול ליפול ברוחו בשל גילויים שעשה, וייקח לו זמן לבנות את עצמו מחדש.אני רק רוצה להראות לך שיש הרבה מאד אפשרויות, ושאין לי דרך טובה לדעת את האמת. לכן, אם תחשבו על קיום ביחד בכל זאת, חשוב מאד ללכת לטיפול זוגי. בתוכו – בהחלט יהיה מקום גם לעבודה זוגית בפגישות נפרדות במקביל לפגישות הזוגיות, אם צריך (עבודה זוגית = עבודה למען הקשר הזוגי), שיעזרו לעבד נתונים בהקשר הזוגי. כן, גם בפגישות נפרדות, מתוך הכוונה לבדוק לא רק את מבנה האישיות והצרכים האישיים, אלא גם את הזוגיות כצורך זוגי משמעותי, והיכן ניתן לקיים אותה תוך תהליך הבדיקה האישית שהוא עובר, מבלי להרוס את הזוגיות בדרך. ומבחינתך, איך להתמודד עם מה שפחות טוב, כדי להשיג יותר מזה בהמשך.

היי אורן,
תודה על תשובתך, כמובן שהייתי שמחה אם היה מוכן ללכת לטיפול זוגי, אבל הוא לא. יחד עם זאת, למרות אמירותיו החד משמעיות, הוא ביקש לישון יל הספה יומיים כי היה לו יותר נוח, הרכיב עבורי רהיטי עץ שביקשתי. הוא פתאום מצליח להביט בי יותר, וגם, עדיין לא ארז את דבריו. הוא טס לסקי הבוקר ויחזור שבוע הבא. המעניין הוא שאני עוברת תהליך מדהים, בינתיים אני לא כועסת עליו יותר, יש לי יותר אמפטיה ואני מצליחה לראות בבהירות את הכשלים במערכת. אני רק תוהה אם אני לא משקרת לעצמי בדרך ויש לי ציפייה שאם יראה שאני מעצבת את הבית יפה יותר ומסתובבת עם חיוך על הפנים הרגשות שלו ישתנו.. אני מנסה להזכיר לעצמי כל הזמן שלפני שעזב אמר לי שמגיע לי מישהו שיאהב אותי באמת.. יש חלקים אצלי שמבינים שהוא מבין שלא אוהב אותי כבר הרבה זמן ויש חלקים שעדיין נאחזים בתקווה. אני בעיקר מנסה לשדר עסקים רגילים ושהכל בסדר, גם כדי שיהיה לו קל להגיע הביתה ולבלות עם הבנות, שירגיש בנוח.. וגם כדי שאני לא אתפרק פתאום לרסיסים כי ברור לי שחולשה מצידי תרחיק אותו יותר מעצם היותו לא מכיל וכזה שמתקשה להתמודד עם רגישות יתר או רגשות מופרזים.. מעניין אותי האם הסיכוי שיצא לעולם החדש וישכח מעולמו הישן עולים על הסיכוי שכשיצא לעולם החדש יהיה בו געגוע ויחשוב על הכל מחדש... תהיתי אם מניסיונך האישי אתה יכול להקיש על מה קורה לגבר שמתגלגל כך..

ליטל יקרה,
קשה לצפות, כי אני לא יודע מה בדיוק עובר בראשו, לא המחשבות ולא החוויות, וגם לא אופן העיבוד שלהם. את עושה את מה שנכון כדי לתת לו את האפשרות הטובה ביותר להיות שם, איתך. אני לא יכול לדעת אם זה יעבוד. אני גם לא יכול לדעת כמה זמן תחזיקי עם זה מעמד, כשתהיינה פגיעות, ותהיינה. אני רק לא יודע באיזו תכיפות ובאיזו עוצמה. את עושה את הדבר הנכון שאמור להפחית את התכיפות ואת העוצמה, ולקרב אותו, או לפחות שלא להרחיק אותו עוד.אולי נכון שגם את תלכי לטיפול פרטני, כדי שלא להיות לבד בתהליך הזה, כדי לקבל את הכוח להמשיך כשצריך, וכדי להאמין בעצמך שזה מה שנכון אם תרגישי שלא צריך, ושצריך לעשות משהו אחר. במקרים שכאלה, שבהם את חושבת קודם כל על הזוגיות, הייתי ממליץ לעשות טיפול שכזה אצל מישהו שהוא גם מטפל זוגי, כדי שיעזור לך לראות קודם כל את זה. ואז, אם תחליטי תוך עבודה איתו שזה לא מתאים, האמון שלך באמירה הזו יהיה רב יותר.