טיפים להתמודדות עם בריחה מהבית

ערב טוב,אני נשואה, יש לנו שלושה ילדים קטנים. בעלי ואני עובדים, אני עצמאית - כך שיש לי יותר שליטה על ההכנסות שלי ולכן אני בלחץ תמידי לסגור פערים כלכליים, אני חושבת שחשוב לציין זאת כי זה מבהיר שאני נמצאת בלחץ ומתאמצת המון, עובדת הרבה יותר ממשרה מלאה פעמים רבות ולא ישנה בלילות כמו שצריך.עד לא מזמן בעלי היה קונה כל יום 3-4 בירות בממוצע ושותה אותן בבית. אני לא אוהבת כמובן את העניין כי זה לא בריא ומבזבז לנו המון כסף, כשאנחנו ממש נאבקים בכל חודש מחדש. לי למעשה בקושי יש "תקציב מותרות", אנחנו גם לא מבלים כמעט בשום צורה מחוץ לבית, כך שיוצא שרוב תקציב המותרות זה הסיגריות והבירות. הבירות לא ממש 'מזיזות' לו מבחינת ההתנהגות - הוא מתנהג בסדר. תמיד הוא היה ככה - או עם חשיש, או ערק, או וויסקי.. קשה לו להיות בלי כלום. הוא לכאורה מסוגל בלי, היו לו תקופות, אבל לא רוצה. בדומה לסיגריות (מעשן קופסר ביום). לא רוצה להפסיק, נהנה מזה.לאחרונה זה התפתח לכיוון אפילו פחות מקובל מבחינתי. הוא עובד כל היום בשמש -חםםם (עבודה לא קשה פיסית, עם זאת), מתעייף (יוצא מהבית בחמש וחצי-שש), חוזר הביתה בשש בממוצע, לפעמים חמש או שבע, אבל עכשיו במקום להיות בבית כשהוא חוזר הוא יורד למטה לקיוסק או אפילו הולך לשם ישירות מהעבודה - יושב שם עם אנשים (מבוגרים ברובם) ושותה בירה. היום למשל סיים לעבוד בחמש, היה שם עד שש ומשהו, חשבנו לקחת את אחד הילדים לרופא אז הוא חזר הביתה וכשהחלטנו שאין בסוף צורך הוא 'שרד' בבית איזה 40 דקות ובשבע שוב ירד למטה, אמר שהוא מצטער אבל הוא "חייב לעוף" - כי הילדים משגעים אותו והוא לא מסוגל לנוח.בהתחלה זה היה פעם ב, וכבר כמה שבועות הוא ככה כמעט כל יום, רוב הערב לא בבית. כבר נמאס לי להתעצבן. אציין שממש בקרוב אנחנו עוברים דירה ושם לא יהיה קיוסק דומה, לא יהיה שום דבר כזה במרחק הליכה - אבל מאמינה שבלי בעיה הוא ימצא מקום אחר לשבת בו, וככה יבזבז כסף גם על דלק בכל פעם.עוד אציין שהבנתי לאחרונה שאין לי בעיה שלפחות בחלק מהערבים הוא לא יהיה בבית בערב - אני מסתדרת טוב לבד, אוהבת את העצמאות שלי ולא רק את הביחד אבל אם כבר הוא לא כאן - שיעשה משהו יותר מועיל/מכובד - כמו שיעור תורה (הוא אוהב! והולך לפעמים אבל בשעה מאוחרת יותר) או חוג לחימה שהוא מזמן רצה (אמרתי לו שבכיף יוכל להירשם אליו אם יחסוך כמה ימים בבירות - פשוט ישים את הכסף בצד). ממש מעצבן אותי הקיוסק הזה, ברמה יומיומית. אציין שאין לו חברים טובים כרגע וחברה אכן חסרה לו - ואני כמובן בעד שיכיר חברים חדשים.הסיפור ממשיך לעצבן אותי, אבל אני כבר לפעמים מנסה להיראות אדישה, מנסה להבין את הצורך שלו בחופש, כי גם ככה זה לא עוזר שאני מתעצבנת. פעמים רבות הוא חוזר זמן קצר לאחר השכבת הילדים, או קצת לפני, לפעמים חוזר איזה שעה וחצי אחרי, זה משתנה. עוד אציין שהוא מאוד אוהב את הילדים.. הוא אבא חם ומביע אהבה והם מאוד אוהבים אותו ולפעמים זה מגיע למצבים שהם שואלים איפה אבא והבכור אפילו חשב שהוא לא ישן בבית.הוא מתחנף אליי ויודע לכאורה שהוא לא בסדר אבל טוען שהוא "לא מסוגל" להיות בבית. גם לפני שהיה הולך לקיוסק - היה יושב במרפסת עם עצמו לא מעט, אבל זה בכ"ז אחרת. הוא גם לא עושה שום דבר בבית במהלך השבוע ואני לבד עם הכל (וגם עובדת כשכירה+עצמאית) - כשבעבר הוא דווקא היה מקלח את הילדים באופן קבוע כל ערב ועמד בזה יפה. עוד אציין שבסופ"ש הוא מבשל ומקפל כביסה וגם אם יש לו יום חופשי פה ושם, הוא גם פעמים רבות מטפל בבית. אבל קשה לי ולא מתאים לי להיות אחראית להכל לבד כל השבוע.מה את אומרת על ההתנהגות שלו? מה מציעה לי לעשות? בתחושה אלי, האמת, בא לי לתת לו חופש ולקוות שזה ייפסק - אבל אני מפחדת שאני בעצם מאפשרת לו להפוך את זה להרגל קבוע, וזה לא לעניין בכלל. הוא בעצם כבר התרגל לשגרה הזו, שהוא בחוץ כל היום.סליחה על החפירה ותודה רבה.

שבחלק מהפעמים, וכך גם היום, הוא אומר לי "למה את נותנת לי ללכת? אל תתני לי ללכת". ואני אומרת לו שאני לא יכולה לא לתת לו (באותו רגע הוא מאוד נחוש ו"לא מסוגל" להישאר בבית), הוא צריך לא לתת לעצמו.

אנונימית יקרה,
אתם עוד מעט עוזבים את המקום, כך שממילא בעיית הקיוסק הזה תיפתר. בעניין הזה, אולי כדאי עוד קצת סבלנות, ונראה איך יתנהלו העניינים שם.אבל מדובר, כפי שאת אומרת בעצמך, לא רק בענייני בירה וחברה, אלא בכך שהוא מתקשה להתמודד עם שיגרה ועם לחצים יומיים, כמו ילדים קטנים, והוא מעדיף לצאת משם להפסקות. בחלק מהפעמים זה מתאים גם לך, ואז זה בסדר. אבל מה שטוב בו הוא שהוא מבין שהוא מגזים, ושהוא רוצה להיות בסדר. לכן הוא אומר לך שתאסרי עליו ללכת.ויתכן שאת צריכה לשנות טקטיקה. כלומר, אם קשה לך "לאסור עליו", מה עוד שהוא נחרץ שהוא רוצה ללכת, יכול להיות שאם תהיי קונקרטית יותר ותגידי לו שאת צריכה שיעשה את זה, ואחר-כך את זה, לפני שייצא, אז הוא יישאר. לפחות עוד קצת. ויתכן שצריך לבנות את זה בהדרגה. כלומר, בהתחלה, דבר ושניים, ואחר כלום, לסרוגין, ואז ביום שבו תהיי יותר לחוצה - לבקש ממנו סיוע בכמה דברים, ואז להניח לו שוב, ובאופן כזה - להשאיר אותו בבית, בעיקר כשחשב, ולהניח לו, כשפחות חשוב.

תודה רבה!אכן הוא חמוד שהוא מבין מה הוא עושה וגם בכך שיודע להודות בטעויות ולבקש סליחה.העצה שלך מאוד מועילה. בינתיים אתאזר בסבלנות, ואם ימצא מקום דומה אחר אחרי שנעבור - אנסה את השיטה שהצעת.סליחה, הגבתי בטעות בהודעה חדשה - אפשר כמובן למחוק את זה..

יופי, בהצלחה!