להתמודד עם אובדן תקווה בזוגיות

אני מאוהבת במישהו. אני אוהבת אותו כבר 7 שנים. מאז שהכרנו. הקשר ביננו לא מומש מעולם. בטח לא במושגים של מבוגרים (בגיל 33), לא גרנו ביחד, לא גידלנו חתול או ילד. נשארנו ידידים מאז שהכרנו, התחלנו כידידים קרובים מאוד, הרבה שייחות נפש וקרבה, אני הייתי מאוהבת בו מעל הראש מהרגע הראשון. אבל שנינו היינו בזוגיות, ולא היה נראה שהוא יפרק את שלו והוא הגבר הכי נאמן שפגשתי.ועם הזמן הפכנו להיות לא הידידים הכי קרובים או יומיומיים. ידידים של פעם ב. וכל פעם שנפגשנו התרגשתי והרגשתי.התחתנתי מאז והתגרשתי, כל הזמן הזה ידעתי שאני אוהבת אותו ושהרגש הכי מזוקק של אהבה זה מה שהיה לי זה כלפיו. ועכשיו , שנינו פנויים, אזרתי אומץ, עשיתי צעד לעברו, נפגשנו אבל בסופו של דבר, הוא התרחק בפתאומיות והתנתק.אם זה כי הוא מפחד מאינטימיות, לא מרגיש באותו המקום, מפחד לפגוע, פשוט לא מרגיש כלפי כלום. אני לא יודעת. אני רק יודעת שאני אוהבת אותו. ולא יודעת איך להתקדם.אני כבר יודעת "שויתרתי" על הקשר בעבר. ושהוא "ויתר", וחייתי חיים בלעדיו, וכבר התחתנתי וכו', אבל ההרגשה שלי שהעוצמות אותן עוצמות. שהזמן לא עשה את שלו. שזה לשקר לעצמי להאמין שאני אשכח, ואני לא מאמינה וגם מקווה שלא אהיה שוב בזוגיות אחרת עם פחות רגש מאשר שיש לי כלפיו. גם אם היא המציאות, והחיים האמיתיים והוא רק "פנטזיה". שגם כשהייתי נשואה ובחיים שלי. הוא לא עזב את ליבי.אני עובדת, אני משכילה יש לי תחביבים וחברים. אבל הם לא הוא. נקודה. המקום הזה שלו. אני מבינה שתמיד היה. הוא לא עשה משהו כדי לזכות בו. חוץ מלהיות עצמו.כל השנים האלה הנחתי שאם שנינו נהיה פנויים זה יתממש, עכשיו זה לא מתממש, והשבר גדול. ואני "רק רוצה הזדמנות".אני קוראת איך אנשים מדברים על אהבה נכזבת ומרגישה שגם הם לא מבינים שאני פשוט, אוהבת אותו. טהור. נקי. שלם.שלא דעך מעולם. מוכנה לפנות מקום אצלי בעבורו. מקום שחיכה לו. לא חיזור גורלי. אבל תחושה פנימית. שזה זה. גם אם זה לא יהיה מושלם. זה שלם.הנחתי שאם אתה רוצה משהו ממש הוא יהיה שלך, שהכל בר השגה. וזה חומק ממני. זה לא שלי. אין לי אפילו על מה לוותר.אני לא יודעת אם להתוודות או שזה ילחיץ אותו עוד יותר. לא יודעת אם להתנתק פשוט. לא יודעת אם יש בכלל מול מי להתוודות או שזה יפול על אוזניים ערלות. לא מבינה איך מתגברים. לא בטוחה שאני יכולה להתגבר. עובדה שלא התגברתי כל השנים האלה.מבולבלת ואבודה.

השאלה היא אכן מה מרתיע אותו. את חושבת נכון, אלא שאת לא יודעת. גם אני לא, ולכן עם זה תצטרכי להתמודד בעצמך – ואם הוא לא יגיד לך, או אם לא תהיי יותר מפורשת ומוכנה לקחת סיכון, לא תדעי. ואם זה לא יילך, תצטרכי להתמודד עם ההשלכות, כפי שאת כבר מתחילה לנסות. למרבה הצער, לא הכל בר השגה. הרבה כן, כשמוכנים לעבוד בשביל זה, וכשמוכנים להתאמץ, ולהעז לקחת סיכונים. אבל לפעמים דרך ההשגה משפיעה על מה שתקבלי אחר-כך, ולכן לא נכון לעשות זאת בכל מחיר. עד כה, כפי שזה נראה, פעלת לפי האינטואיציה שלך, והיא עושה רושם טובה. אלא שעכשיו את פוחדת להישאר בפעם הראשונה עם הידיעה שזה אולי אבוד, ושתצטרכי לוותר, לראשונה, על התקווה. זה קשה. אחד הדברים שעוזרים, זה להתאהב מחדש. אבל כרגע את ממש לא שם. אם קשה לך להתמודד, לכי לטיפול פרטני, כדי להתחזק, וכדי שכל זה לא ישפיע על תפקודך (ולא כתבת אם יש לך ילדים – אם יש, חשוב מאד שזה לא ישפיע עליהם... ואולי, אם יש, גם זה יכול להשפיע עליו).

קוראת תשובתך ובוכה, המחשבה שזה אבוד, שזה לא שלי, שאין לי השפעה, שאין לי מושג איך לקרב אותו אלי, היא שוברת.הפחד שאף פעם לא הרגשתי ככה כלפי מישהו, שהכל נכון, שכל נים בגוף צועק שזה הרגש האמיתי, שככה זה כשאוהבים, לא כלפי הגרוש שלי ולא כלפי אף בחור "שנדלקתי" או "התאהבתי" בו, מפחידה, שהלב שלי שייך למישהו אחד. ואולי תמיד יהיה.שלמרות שזה היה נראה לי שהמשכתי הלאה מאז ההתאהבות הראשונית, אני בעצם באותו המקום. עדיין שלו. כי זה לא אם התחתנתי, או למדתי, או טסתי לחו"ל, זה בסוף- העובדה שהרגש לא קהה.פחד שאני בסוף אהיה עם מישהו שאוהב פחות מאשר אותו, כי הוא לא מאפשר לי דריסת רגל אמיתית בחיים שלו.יש מבחן תוצאה. הוא לא כאן. שנינו פנויים ובלי ילדים.ואין לי שום ידיעה איך לקרב אותו, או איך להתקדם בעצמי באמת. לשכוח?

בילה יקרה,
אני עדיין אוהב את זו שהתאהבתי בה בכתה ג'. זה חלק ממני, וזה חלק ממך. זה לא ייעלם. אבל את צריכה להשלים עם זה כך שזה לא יפגע בהמשך חייך. כי גם אם זה יישאר לך כזיכרון לא טוב של פגיעה וכישלון, או כזיכרון טוב של מישהו שאהבת ושל התחושות הטובות של האהבה כשהיתה חיה עם סיכוי, ואולי גם שתמשיך לחיות כשאין סיכוי לממשה, את עדיין יכולה להתאהב שוב. אחרי הכל, את יכולה לקחת איתך בעיקר את הטוב שיש בזה ואת הטוב שזה אומר עלייך – שאת מסוגלת לאהוב, ושאת יודעת שיש אנשים טובים שנתקלת בהם בדרך. ועם הדברים הללו להמשיך הלאה, למשהו שיתאים לך יותר, ולו רק כי הוא מציאותי יותר.