לבן הזוג קשה לדבר על קשיים

לד"ר חסון שבוע טוב!כתבתי בעבר על בעיה בזוגיות שלי שהתעוררה בעקבות טיפולי פוריות "למה אני צריכה לעבור את זה לבד?????????????". נתת לי עצה להסביר לבעלי שהתמיכה הנפשית העידוד וההקשבה הם העזרה הכי גדולה שהוא יכול לתת לי ושזובאמת עזרהבשבילי. דברתי איתו על הנושא ועשה רושם שהוא הפנים ויישם...עברו בערך שבועיים והמצב נשאר כשהיה, בכל פעם שאני רוצה לדבר על הנושא הוא מסתגר/ מעביר נושא/ ממהר לאנשהוא... שמתי לב שכשאנימראה חולשהומדברת על הנושא מתוך כעס, עצבנות, מתח או חולשה הוא פשוטלא יודע כיצד להתמודד עם זה. אבל אם אני מדברת על הנושאכשאני חזקה עם הומור, בקלילות, לא במטרה להתנחם וכד' הואמשתף פעולה ואפילו נהנה לדברעל זה... הוא אמר לי פעם שהוא רוצה שאני אהיה תמיד שמחה ומאושרת וקשה לו לראות אותי עצובה או בוכה... כשאני בוכה הוא אומר לי תרגעי ואח"כ נדבר, אבל דווקא בזמן שאני בוכה אני רוצה אותו ליידי שינחם ויעודד ולא להתגבר על הבכי לבד....דברתי עם אמא שלי על הטיפולים שאני עוברת (ולא הזכרתי בכלל בעיות בזוגיות שלנו.) וסתם כבדרך אגב היא אמרה לי: "אתם צריכים לעודד אחד את השני ולחזק אחד את השני וככה לעבור את זה ביחד!" המשפטים האלו עוד יותרהכאיבו ליכי הבנתי שכל אחד מבחוץ רואה את זה באופן טבעי שכאשר ישמשבר כזה בחיים עוברים אותו ביחד!!!!כבר חשבתי להשלים עם העובדה שבעלי לא משתף-פעולה ולשאוב כוח ממקורות אחרים וב"ה לא חסר, הורים וחברים אבל זה לא אותו דבר!!!! גם עכשיו שאני כותבת על זה אני מתרגשת וכואבת אני רוצה שבעלי ישתף-פעולה, יעודד, יתמוך, יקשיב ויהיה החזק שבינינו... תן לי עצה???? בבקשה....

רציתי להוסיף:כתבתי שבעלי משוחח איתי על נושא טיפולי הפוריות רק כשאני חזקה ומדברת על הנושא בהומור ובקלילות.... אבל גם באופן זה של הצגת הדבריםאני תמיד זאת שיוזמתאת השיחה ומנתבת אותה והוא משמש רקכשותף פסיבי לשיחהצוחק, משחיל פה ושם מילה וכמובן לא מפתח את הנושא מזווית הראיה שלו.המשאלה הגדולה שליהיא שהוא יספר לי על הרגשות, הפחדים, ההתלבטויות, המאוויים והחלומות שלו בנושא זה. שהנושא יהיה פתוח בינינו שנרגיש שאנו יחד באותה הסירה מנסים לחצות את הנהר תוך שיתוף פעולה מלא-שיתוף ריגשי, שיתוף במאמץ הפיזי (טלפונים, קביעת תור וכד')והשאלה שלי למה????? למה הוא לא נפתח אלי בנושא זה?? למה הוא לא יכול להתמודד איתי כשאני חלשה?? מה לעשות כדי לשנות את המצב??

קצת מידע כללי:בעלי הוא טיפוס מאוד חברותי, אוהב לפטפט ויוזם שיחה. חוץ מנושא זה שמאוד מציק לי היחסים בינינו מצויינים (טפו,,,,טפו,,,,טפו,,,,, :-)) כשאני חושבת על זה, באופן כללי הוא לא מרבה לדבר על הרגשות שלו.אנו נשואים 4 שנים וחצי מנסים להביא ילד מתחילת הנישואים. אנו צעירים בשנות העשרים לחיינו.לילה טוב בינתיים.......:-)) מחכה ומצפה לתשובתך......

עדידוש יקרה,
לבן זוגך קשה לדבר על קשיים, והוא לא יודע להתמודד עם חולשה שלך. את יכולה לקבל את זה, את יכולה לנסות ללמד אותו, ובהדרגה ועם הרבה סבלנות. אלא שכפי שזה נראה, את כנראה לא יודעת איך לעשות את זה. וכאן, אם זה יישאר המצב ביניכם, לא נותר לי אלא לומר, שזה אחד הדברים שאפשר ללמוד ביעוץ זוגי.

כל כך חבל לי אבל אין לנו אפשרות כרגע ללכת לייעוץ זוגי.למרות הרצון העז שלי לשנות את המצב יחד עם הרבה סבלנות ובהדרגה כמו שאמרת, אני לא יודעתאיךלעשות זאת,איךללמד אותו לדבר על קשיים ואיךללמד אותו להתמודד עם חולשה שלי. האם בכל זאת תוכל לייעץ לי כאן מעל גבי הפורום כמה טיפים בנושא זה???

ראיתי קישור להתכתבות שהייתה לך בעבר עם ארהבית וקראתי זאת בעיון. נראה לי שאוכל להשליך מדרך הטיפול במקרה של ארהבית לפתירת הבעייה שלי, אולי לא מקובל פה שהפונה בעצמו מציע דרך לטיפול ורק מבקש אישור אבל בכל זאת האם תוכל בבקשה לקרא ולומר ליהאם יש ממש בהשערות שלי והאם אני על המסלול הנכון?אשמח לקבל תגובתך.יש לי הרגשה שמבפנים גם הוא כמוני גדוש ברגשות תסכול, זעם, חוסר אונים ואולי אף חולשה בכל הקשור לקושי שלנו להביא ילד לעולם. אלא שהואכגבר-גברמקרין כלפי חוץ ביטחון שלווה ופוקר-פייס כאילו הכל עובר לידו ולא משפיע עליו בכלל ואולי גםכדי לאזן את הכוחות,כי אני כן מפגינה רגשות בחופשיות רבה בכל הקשור לנושא זה. אולי אם אעבוד בקטע של "ספר לי על הרגשות שלך כמו שאני מספרת לך, תוציא הכל החוצה... תגיד לי שאתה חלש שאין לך כוח לזה" אז זה לא יעבוד כי עובדה שהוא בחר לא להפגין חולשה אוליכדי לגונן עלי ולהיות החזק שביננו ואולי כי גברים ככלל אינם אוהבים לדבר על הרגשות שלהם (וזו כבר בעייה אחרת...)אולי לבוא בעקיפין,לעודד אותו לתת לי עידוד, להקשיב לי ולתמוך בימבלי לצפות שגם הוא ידבר על הבעייה עצמה ועל הקושי שלו. אולי גישה זו תעצים אצלו עוד יותר את התחושה של גבר-גבר שיכול להמתמודד עם הבעייה ותומך באשתו וזה גם אולי יתן פורקן לתחושת החוסר-אונים שלו שאין לו מה לעשות כדי לעזור לי ופה בעצם אני נזכרת במה שכתבת לי בהתחלה להסביר לו שהעזרה הכי גדולה שלו היא לתת לי תמיכה ועידוד ועידוד הוא עזרה משמעותית....השאלה היא איך גורמים לו להביןשהעידוד שלו כל-כך משמעותי וכל-כך עוזר לי(כי שיחה על כך לא ממש הועילה) וכאן בא לידי ביטוי יישום שלקחתי מתשובתך לארהבית-על ידיחיזוקים חיוביים, כלומר להחצין את רגשותי בקשר לכך וכשהוא אומר לי מילה טובה בקשר לקושי שלנו אני אראה לו כמה שזה עושה לי טובולא לקחת את זה כמובן מאליושכגבר זה התפקיד שלו לעודד אותי במצביאלא לדעת לומר תודה על העידוד בדרך הכי טבעית בדיבור ובמגעכי בשורה התחתונה על הקושי עצמו אני יכולה לדבר עם אחרים אבל אני לא אקבל מהם תמיכה כמו מבן-זוג אוהב ועל זה אני לא מוכנה לוותר!!!ואולי (וכאן בא עוד אולי :-)) כמו שנראה לי טבעי שהוא יעודד אותי כךאולי הוא מצפה שאני יעודדאותו אפילו שכלפי חוץ הוא חזק...ובקיצור בקשר לשאלה הקודמת שלי:איך ללמד אותו לדבר על קשיים?-לאפשר לו לא לדבר על הקושי הזה (זה גדול עליו...)איך ללמד אותו להתמודד עם חולשה שלי?-לעודד אותו לעודד אותי(וואלה, משחק מילים...)על ידי חיזוקים חיוביים, לא לקחת את העידוד שלו כמובן מאליו וגם לעודד אותו..פעם קראתי (בספר "סערת נפש"/ ד"ר יוגב) שבטיפול פסיכולוגי מתרחש תהליך בו המטופל בעצמו מציע הצעות לפתרון הבעייה ופותר את הבעייה בעצמו מתוך התפכחות פנימית. אני מרגישה עכשיו שעברתי איזו התפכחות בגישה שלי לנושאבמיוחד לאחר שקראתי אתההתכתבות שלך עם ארהבית וכאן המלצה שלי לכל באי הפורום: כדאי לקרא התכתבות זו!! טוב לחיים בכל זמן ומצב :-)!!