הבנה ותקשורת בזוגיות

שלום
לד"ר אורן חסוןאני נמצאת במערכת זוגית במשך 5 שנים שבתוכה חווינו הכל - הרבה בכי ודמעות וגם צחוק. החיים העמידו אותי בלא מעט אתגרים. האישלי בתחילה היה סגור ואני תמיד הייתי מנסה לעודד אותו לדבר ולהיפתח - בין לדבר על מה שמציק ומציאת פיתרונות עד לספר איך עבר היום.. בשלב מסוים העידוד הפך לאכזב והאכזבה הוציאה ממני - שיחות נאום שלא נגמרות, הטפות, בכי ולב אחד שבור בכל פעם שזה קרה. עם הזמן המוח שלי התחיל לעבוד ללא הפסקה "איך מצליחים לגרום לשבירת את המחסום???" הבנתי שברגע שאני מדברת איתו על נושא שמציק כשהקול שלי טיפה מורם ותוקף הוא נסגר ומתרחק ע"י משפט שתמיד חוזר על עצמו "אין לי מה להגיד" וכשאני מדברת בנועם ואולי מוסיפה חיוך וקלילות הואלפעמים נפתח קצת יותר. גם עם הנאום הפסקתי, ידעתי שזה רק מבלבלת וסוגר אותו יותר אך עשיתי שינוי בעצמי על סמך דעתי בלבד והוא אכן עבד אבל לא תמיד הביא תוצאות שלהן ציפיתי. עשינו כמה הפסקות בכדי לחשוב על היחסים ומה אנו מצפים ממנה, כמובן שההתחלות שאחרי הניבו פרי וחיוך אחד גדול אך בשלב מסוים זה שוב חזר לאותה נקודת סגירה. אומנם הוא עבר שינוי מאז תחילת הקשר אבל הפתיחות משום מה לא נשארת מעלה, יש לה נפילות.. ממש כמו הנפילה שקרתה לפני שבוע שבו הצגתי את מה שאני מרגישה והוא ענה בתגובה "אין לי מה להגיד" הדמעות לא עצרו ומאז לא דיברנו כלל.. לא תיארתי לעצמי שהוא ייקח את זה למקום אחר משאני לקחתי כי מבחנתי הנושא היה ניתן לעלותו שוב רק בצורה נעימה יותר (בכדי שתפיק פתרונות) אבל הוא לקח את זה כזמן למחשבה. קיבלתי מכתב שבו הוא מסביר שאוליהואלא מה שאני מחפשת ..ולמה בעצם אני איתו אם אני כל הזמן בוכה ובסופה של המכתב הוא פרס את כל המשאלות שלו שנדהמתי לגלות בפעם הראשונה מתוך ה-5 שנים הללו כמה הןדומות שלי!והבכי התערבב יחד עם שמחה אבל לצערי הבעיה עדיין קיימת. ואומנם יש עוד כמה בעיות אבל עליהם אני מסתכלת כבעיות נורא קטנות שיכולות להיפתר ברגע שרק נמצא את השפה המשותפת.אנחנו זוג בשנות העשרים לחיינו וכבר המון שנים אנחנו רוצים ויודעים שעתידנו יהיה משותף. כבר פיתחנו כמה חלומות קטנים :) אך עם כל החלומות האם ניתן לנהל יחסי זוגיות ומשפחה כאשר אין פתיחות? האם יש מקום בו אדם יכול להשתנות מהפנמה לפתיחה? או שבעצם עליי לקבל אותו איך שהוא עם כל החסרונות? אם כן, איך עושים את זה? מאיפה מתחילים? איך מקבלים את האדם שמולך כפי שהוא ולהיות שלמים עם זה?חשוב לציין שהוא אדם מאוד חברותי ונפתח בקלות לאנשים זרים, חייכן תמידי שכובש את כולם. במיוחד אותי. אני לא רואה אדם אחר שאיתו ארצה לבלות את שארית חיי כי עם כל הרע יש הרבה טוב ושמחה שמתעלים על הבכי.מה היא ההצעה והפיתרון הטובים ביותר בשבילי מנקודת מבטך?אשמח לתשובה. שבוע נפלא, א'

א יקרה,
המכתב שלך אמנם ארוך, אבל אין בו נקודת אחיזה ממשית. כלומר, יש בו בעייה כללית ומוכרת שבו האשה מחפשת פתיחות והבנה, והגבר נסגר ברגע שהוא מבין שמצפים ממנו למשהו והוא לא יודע מה. והוא באמת לא יודע. ובדיוק כפי שהשבתי לעדידוש שמתחתייך, זה כנראה המקום לייעוץ זוגי, שיוכל לשים לשניכם את האצבע על אי ההבנות, כך שבסוף התהליך תלמדו לתקשר.