לאהוב כך שוב: התמודדות עם אובדן

שלום.
אני בת 24, אני ובן זוגי נפרדנו אחרי שנתיים של זוגיות. הוא היה האהבה הכי גדולה של חיי, אין לי מילים לתאר את עוצמת האהבה שאני מרגישה אליו והכל נגמר עכשיו נפרדנו. אז ככה: יש לי אח בן 18 שמאז ומתמיד לא סבל את בן זוגי ... לא אמר לו משהו על זה אבל כל הזמן נתן לו מבטים כאלה לא נעימים... חשוב לציין שבן זוגי רגיש ומתרגש כמעט מכל שטות.... כל פעם ניסיתי להרגיע אותו... ניסיתי לדבר עם אחי... עם הוריי שום דבר לא עזר... אחי מורד ועושה מה שעולה על רוחו.... בכל אופן הגיע היום שבו בן זוגי לא יכל יותר ופשוט לקח את המספר של אחי מהטלפון שלי בסתר וחייג לאחי קילל אותו, צרח עליו, ואיים עליו שיפרק אותו במכות..... כל זה אחרי שהבטיח לי שינסה לשלוט על עצמו.אחי התקשר להוריי הם כמובן ישר אמרו לי שאין סיכוי שאני ממשיכה עם אחד כזה... האבסורד פה שלא אכפת לבן זוגי שהקשר של חיינו נהרס הוא חושב שהוא צדק במה שהוא עשה .. דיברנו על חתונה היינו בטוחים שאנחנו זיווג משמיים... לא אשכח להוסיף שהיו המון אבל המון תקלים בינינו הרבה על ענייני משפחה.... וגם על זילזול כלפי המון פעמים.אני שבורה לרסיסים!! נפרדנו ואין דרך חזרה.... הוריי לעולם לא יסכימו שנחזור להיות ביחד. עצוב לי ונשבר לי הלב אני לומדת לתואר ראשון וכלל לא מרוכזת בשיעורים.. רוב היום אני מוצאת את עצמי בשירותים בוכה... אני מרגישה בדיכאון עמוק שפשוט חצי מהלב שלי הלך ממני. מצד אחד אני יודעת שהוא לא פשוט לא בשבילי ומצד שני אני לא חושבת שאוכל לאהוב ככה שוב...גם לא בטוחה שאני רוצה בכלל...... מרגישה כל כך אבודה ועצובה ופשוט אין אין לי עם מי לדבר בא לי לצרוח לשמיים לקבל עזרה וכוחות נפשיים.... אין לי כוח להתמודד יותר...... חזק וגדול ממני..........

תמר יקרה,
את כנראה צודקת. לא תוכלי לאהובכךשוב. באף בן זוג חדש בעתיד לא יהיה את מה שיש בו, לפחות לא בדיוק, לא את היתרונות במדוייק, ולא את החסרונות במדוייק, ובודאי שלא הדינמיקה שהיתה לך איתו, דינמיקה של אשה צעירה, בת 22, בתחילת דרכה, ודינמיקה שהיו בה קונפליקטים וסערות, שכנראה גם השפיעו על יצירת שיאים באהבה. לא תוכלי לאהוב כך שוב. תוכלי לאהוב אחרת. יוכלו לאהוב אותך אחרת. לא עניין של טוב יותר או רע יותר, אבל אחרת. אולי לא בתחושה של אותה עוצמה, אבל אולי גם לא בתחושה של נפילות קשות כמו שהיו כאן. ואולי אלו לא נפילות, אלא הניסיונות שלך להחזיק את הזוגיות הזו ואת הקשר הזה למרות הטמפרמנט של בן זוגך. זה אכן קשה, וזה מאמץ, וזה לא הלך.לו היית מבוגרת יותר ועצמאית יותר, אולי היית אומרת: אני הוא זו שמחליטה וקובעת. עם זאת, אני חושב שבאיזה שהוא מקום את גם מסכימה שהמזג שלו היה יכול ליצור בעיות בהמשך. העובדה שהוא היה מוכן לסכן הכל כי היה לו חשוב להוציא את הכל ברגע מסויים, העובדה שהסיפוק הרגעי הזה המגיע מהתפרצות זעם קשה שלט במעשים שלו על חשבון סיפוקים מאוחרים יותר של קשר טוב ביניכם, מעידה על משהו, ואת זה הבנת.זה ייקח זמן להחלים. את רק בתחילת הדרך.ראי בבקשה גםשיחה אחרת שלי בנושא דומה, על ההתמודדות עם פרידה.