טיפים לזוגיות: איך לא להרתיע את בן הזוג

שלום רב,
אני ובעלי נשואים כמעט שלוש שנים וסהכ בזוגיות שש שנים.
היו לנו תקופות של פרידות בזוגיות אבל מאז שהתחתנו אף אחד מאיתנו לא עזב את הבית. כיום כאמור אנחנו נשואים ויש לנו תינוקת בת שנה. הבסיס לדעתי של הבעיה שיש לנו הוא שאני מרגישה שאני לבד עובדת על הקשר. בעלי אדם חרוץ בעבודה אבל כמה מה שקשור בעבודה על המידות או על היחסים שלנו, הוא עצלן גדול. מה גם שהוא סבור שהוא מתנהג הכי בסדר ואין מה לשפר אצלו. אני בחורה צעירה בת עשרים ושמונה הוא בן שלושים ואחת, אני חכמה יפה וזוכה להרבה מחמאות מגברים אחרים וכשאני מגיעה הביתה, אני לא זוכה למילה אחת מפרדנת ולא למחמאה. אני רואה זוגות בהם הגבר מביט באשתו בהערכה, נותן לה מילה טובה אפילו סתם על כך שהיא מחנכת את הילדים יפה או מבשלת טוב ואני לא זוכה להערכה ממנו בכלל. אני מתוסכלתם כי אני אדם חם מאוד ויודע להעניק אאאהבה, והוא ההיפך הגמור. אני מנסה לשנות את זה בו השכם וערב אבל זה לא עוזר. יתרה מכך, מעצם היותו ליצן באופי, הוא אף מקניט אותי וצוחק עליי, בהרבה מקרים ליד אנשים, זה מבייש אותי ומקטין אותי. כמושאמרתי, אני צעירה יפה חכמה ומצחיקה אבל לידו אני מרגישה קטנה ולא יוצלחית.
ניסיתי לשכנע אותו ללכת לטיפול אבל הוא לא מוכן. ניסיתי כמה פעמים לעזוב אפילו ללילה אחד, אבל הוא יעשה בלאגן גדול אם אני אקח את הילדה איתי ואני לא יכולה לחשוב אפילו על לעזוב אותה. בתור אבא הוא מקסים, ובחיים לא קרה שהרים עליי יד או קילל אותי. אבל אני מרגישה אבודה בקשר הזה, הוא גבר מאוד מאוד קשה ואני לא יודעת איך לגום לו להבין שנישואין זו עבודה והוא לא מתנהג אליי בסדר

פישוש יקרה,
אל תגרמי לו להבין שנישואים זה עבודה, כי הוא עצלן, לפי דברייך, ולכן זו לא הגישה הנכונה. אם הגדרת אותו נכון, זה לא יעבוד, ואולי אפילו להפך. לפי דברייך יש בו שמחת חיים, ואולי הוא מרגיש שאת רצינית מדי ומדכאת את הרוח החופשית שלו, כך שלומר לו ש"נישואים זה עבודה" רק ירתיע אותו. אם את רוצה שיתקרב, ושישתף פעולה, הוא צריך להרגיש שיש הרבה טוב בנישואים, ושזה כיף לו, לפחות מדי פעם. שכיף לו להיות עם התינוקת כשהיא משתפת פעולה, על מנת שיידע להתייחס אליה גם כשהיא לא. שכיף לו להיות איתך כשאת משתפת פעולה ושמחה, כדי שיידע להתייחס אליך גם כשקשה לך. כי יש אור בקצה המנהרה, וכי לאחר הקושי, טוב לך ואז גם טוב לו, ולכן שווה להיות שם בשבילך, גם מבלי להגדיר זאת כ"עבודה", כי זה לא "עבודה" - זה הרצון לעזור לך, כי בסופו של דבר כשטוב לך גם טוב לו. אני חושב שאת מטילה ספק בנכונותו של המשפט האחרון, אבל זה אולי בעיקר כי את מיואשת. אם צריך, לפני ייאוש, לכי ליעוץ זוגילבדך.יכול להיות שהוא גם ציני (לא כתבת על זה), ושההומור שלו לכן גם קצת פוגע. אם זה קורה, אמרי לו שנפגעת, ואל תיכנסי למריבה כדי "לשכנע" אותו עד שיבין. חשוב שיראה שנפגעת, אבל גם חשוב שלא תתווכחו על זה, כי כשהוא מתווכח, כמו רובנו, הוא יתחפר בעמדתו במקום לשנות את דרכו. אם תצליחי לומר שנפגעת, לא בכעס אלא מתוך מקום אמיתי, אבל גם לא להתווכח איתו על זה ולא לחפש את האישור שלו, זה יספיק כדי שיבין שנפגעת גם אם לא יבין למה, או אולי אפילו גם אם יבין למה, ויתקשה להודות בזה - וזה קורה. ואז - הוא יצליח יותר בקלות לעצור את עצמו בהמשך. אולי לא תמיד, אבל יותר, ובהמשך הזמן גם הרבה יותר. וכשהוא כבר כן מצליח לתת מחמאה, את לא צריכה לשפוע הכרת תודה, אבל כן לומר תודה, או להראות קירבה במגע, בחיבוק, או בנשיקה קצרה או ארוכה על הלחי, תלוי בהקשר. שיידע ששמת לב כשהוא עושה משהו טוב. כך תכווני אותו בהדרגה - דרך השמחה, ולא דרך הכעס, דרך מחוות קטנות של תשומת לב, ולא דרך מריבות מתישות שמרחיקות.