לא רוצה לוותר? תובנות על זוגיות

רציתי לדעת מה ההבדלים בין ויתור על עצמך לבין פשרה?הייתי בזוגיות שנמשכה כשנה וחצי. היא נגמרה לטענתו כי "ויתרתי על מי שאני" . (אני אוהבת שמנתחים אותי.. חכמים גדולים כולם).אני בנאדם מאוד פתוח ואני מתפשרת על דברים. לא מהותיים אבל עדיין. "רוצה ללכת לים או לסרט"? ובד"כ התשובה שלי תהיה "לא משנה לי, מה שאתה בוחר". כי באמת שלא משנה לי!! וזה ממש לא בכל תחום בחיים כי כשיש משהו שאני לא מוכנה אליו- הוא לא יקרה. אבל בד"כ אני כן מנסה למצוא את דרך הפשרה.אבל מבחינתו זה נתפס כחולשה. איך מבדילים בין ויתור עצמי לבין פשרה, ואיך מסבירים את זה לבן הזוג לשעבר? אין שום צורה שאני מסוגלת לחשוב עליה שתיתן את ההבדל ולא תישמע מתרפסת מדיי ומתחננת מדיי.אני רק רוצה שיידע שפשרה איננה ויתור. שאני אדם מאוד חזק. גם אחרי שנפרדנו, לא הרגשתי שאני תלוייה בו ושבלעדיו אין לי כלום.. ממש לא. כי יש לי את עצמי ובאמת שאני יודעת מי אני ושמחה שאני-אני. אותו אהבתי מאוד ושמחתי שיש לי מישהו כמוהו. אבל הוא לא היה מישהו שתליתי בו את כל עולמי. ואני רוצה להסביר לו את ההבדלים בין השניים. שפשרה זו תכונה מאוד חזקה לדעתי. ושוותרנות זו החולשה.תודה מראש..

תוהה יקרה,
יכול להיות שהוא רצה לרָצות אותך, ולא ידע איך, כי לא נתת לו מספיק כלים. כשאת אומרת שלא אכפת לך, זו אינה התרפסות – אבל יש אנשים שזה מפריע להם. אבל אולי הוא תלה בתכונה הזו שלך את העובדה שהוא לא הצליח בעצמו לרצות אותך מספיק, ושזה היה ההסבר או התרוץ שלו. ובמילים אחרות – אני לא בטוח שאם תסבירי לו, זה ישנה משהו, כי אולי היה שם משהו אחר ששניכם לא מבינים.בסופו של דבר, את נשארת עם התובנות שלך לגבי עצמך, והן חשובות מאד. כשאת לא מרגישה שאת מוותרת על עצמך (כלומר, מפחיתה מכבודך), אז את לא מוותרת על עצמך. וכשאת מרגישה שאת מוותרת במקום שאת לא רוצה, תדעי.