לא התאהבת? סיבות אפשריות

ד" אורן שלום רב!אני בת 24 וחצי, ועד לפני כשנה הייתה לי מערכת יחסים עם בחור בן 26, קשר שנמשך קצת פחות משנה, ונגמר ביוזמתי. הכרנו במכללה בה אנו לומדים, והיינו ידידים מס' חודשים. הוא תמיד רצה שננסה לצאת, בהתחלה לא כל כך רציתי, אך לבסוף הסכמתי לנסות. חשוב לי לציין שהוא בחור שנראה טוב בעיני, אני נמשכת אליו, וכיף לי בחברתו. לאורך כל הקשר, מההתחלה ועד הסוף- חיכיתי לרגע שבו ארגיש איזשהו ניצוץ, פרפרים בבטן- משהו עוצמתי וחזק, ולמעשה חיכיתי להתאהב. הרגשתי שאני אוהבת אותו, אבל לא משהו חזק כמו שרציתי, היה חסר לי , אני יודעת מה זה להיות מאוהבת, וזה לא היה שם. אחרי המון התלבטויות, שיחות, התייעצויות, החלטתי שאני רוצה להיפרד, פחדתי שמשהו לא תקין, שאולי אני מפספסת. ההתלבטות העיקרית הייתה האם להישאר עם בן אדם מדהים, שבאמת יכול להיות פרטנר טוב לחיים ואבא טוב לילדיי, "גבר לחתונה", או לעזוב כי אני לא מצליחה להרגיש את העוד משהו החזק הזה..מאז שנפרדנו ועד היום הוא במחשבותיי..יצאתי לעשרות דייטים עם בחורים מכל מיני סוגים והוא תמיד שם, בראש שלי, אני משווה אליו כל אחד שאני יוצאת איתו. אני מרגישה שמצד אחד אני רוצה אותו, מחפשת אותו, כל הזמן שואלת עליו (חברים משתופים), ובקיצור קשה לי לנתק אותו ממני, ומצד שני איתו לא הייתי שלמה ...קשה לי מאוד, אני מרגישה שאני לא יוצאת מזה.לי בעצמי יש הרבה פרשנויות למה אולי אני לא הצלחתי להתאהב כמו שרציתי, אבל אני לא יכולה לשים את האצבע על הנקודה, כי אני לא באמת יודעת עד הסוף מה הסיבה. והשאלות שאני שואלת את עצמי כל הזמן הם, אולי בגלל שהכרתי אותו הרבה לפני שהתחלנו קשר ובעצם לא היה משהו התחלתי כזה, בעצם הכרתי אותו כבר אז ממש טוב? אולי בגלל שאני טיפוס פרפקציוניסט שאף פעם לא מסתפק במה שיש לו ותמיד מחפש משהו יותר טוב? אולי הוא לא סחף אותי? אולי בגלל שאבי לא הראה לי סימני התלהבות מהבחור (דעתו של אבי מאוד משפיעה עליי), או אולי אני טיפוס כזה, שהולך יותר עם הראש ופחות עם הלב? זה לגיטימי שבן אדם לא מתאהב, השאלות שאני שואלת את עצמי הן בעקבות המצב שאין לי משהו ממש להצביע עליו שגרם לי לא להרגיש ככה, לכאורה הדברים היו דיי בסדר- בחור נראה טוב, מושך אותי, מצחיק אותי, ויותר מזה- עד היום הוא מחשבותיי. אני אוטוטו בת 25, רוצה להתחתן- להקים משפחה. אני מרגישה שאני דורכת במקום- לא נותנת צ'אנס לאחרים, וגם לא לו.מה קורה איתי..?תודה.

אורטל יקרה,
אין ספק שהבחור ההוא, בן ה-26, היה בחור טוב. אלא שלא התאהבת בו. זה קורה. אלא שלאחר שבשנה האחרונה לא מצאת מישהו אחר שיהיה טוב יותר עבורך, את מקצינה את התמונה כאילו אין אחרים טובים יותר, וכאילו את כבר לא יודעת לבחור, לא יודעת להתאהב ולא יודעת למצוא את הבחור הנכון.אני לא יודע למה לא התאהבת בו. יתכן שהסיבות הן ממשיות, כי הסיבות הביולוגיות (משיכה, מיניות, או הערכה - שמשפיעה מאד על המשיכה והמיניות) גם הן חשובות, ובדרך כלל יש להן סיבה טובה. ואולי את מושפעת ממה שאבא שלך אומר - ואז אולי את צריכה ללכת לטיפול כדי להשתחרר מהשפעתו.בשלב הראשון, אלא אם יש לי סיבות אחרות טובות להאמין אחרת, הייתי יוצא מתוך הנחה שהסיבות הן ביולוגיות, ושזה פשוט עניין של מקרה שלא מצאת מישהו בשנה שחלפה מאז. בהחלט יכול להיות שכאשר תפגשי גבר מתאים, תוכלי לתת לו את הצ'אנס. אחרי הכל, לומר שאת בררנית מדי גם אומר שאת צריכה לנסות ברצינות להיות בקשר עם גבר שאת לא מעריכה או נמשכת עליו, וגם זה קשה מאד. לא פעם יש נטייה לחשוב שזו הבעיה, כשהבעיה היא פשוטה הרבה יותר - והיא הסיכוי לפגוש מישהו מוצלח שגם ירצה בך. זה לוקח זמן. יתכן מאד שהלחץ הוא שגורם לך לחשוב שאת לא בסדר.