כשלא הכל מושלם: קושי בקבלת המציאות

יש לי בעיה שנמשכת כבר המון שנים ואני פשוט לא יודעת מה לעשות. בכל היחסים הזוגיים שהיו לי, מגיל 17, הרגשות שלי פחות התאפיינו באהבה והתלהבות אלא בביקורת על בן הזוג, חששות שהוא לא מספיק טוב, ספקות ודכדוך. כיום אני בת 36, בזוגיות 7 שנים, נשואה עם ילדה אחת. המצב בסך הכל טוב מאי פעם, כי פעם הקשרים היו מתפרקים מהר והיו רצופים דרמות וחוסר יכולת טוטאלי ליהנות, ואילו היום הקשר יציב ובסך הכל בריא, פתוח, שיתוף הפעולה ביננו סביב הבית והילדה מצוין, אנחנו פתוחים זה עם זו וחיים סך הכל בטוב.ועדיין, הרבה מהזמן מציקות לי המחשבות שאני צריכה להיות בזוגיות אחרת, שזה לא מספיק טוב, יש בי מתח פנימי ולכן פחות יכולת ליהנות מהביחד, יש תחושה שדברים מסוימים בבן הזוג עושים את הקשר ללא שווה (למשל שההומור שלו לא משהו לדעתי, וזה מציק לי נורא ואני גם מגזימה את זה מאד כנראה. ההומור שלו לא כל כך רע, ואני גם כל הזמן במתח, מה שלא תורם להנאה מהומור..).אני חושבת הרבה על כך שעם חברה מסוימת יש לי "צחוקים" וזה כייף, ואיתו אין לי אז זה לא שווה (עם רוב החברות יש לי קשר טוב ומעניין שלא מאופיין דווקא בצחוקים). אני מתוסכלת וסובלת, מרגישה שכדי להיות מאושרת אני חייבת לחפש משהו יותר מתאים..מה לעשות? אני בטיפול פסיכולוגי כבר איזה 10 שנים... נראה שיש שיפור, אך משהו בהרגשה כל הזמן נשאר תקוע ומציק לי נורא!

עינת יקרה,
הרשי לי, מצד אחד, להפנות אותך לפנייה שהיא עקרונית דומה (מדוע משהו טוב אבל לא מושלם מפריע לי?) שעניתי עליה לא מזמן, תחת הכותרת "כשלא הכל מושלם". אכן, לא פשוט לקבל עולם (בני זוג, מציאות, ילדים, הורים) שאינו מושלם. יש מי ש"יודע" לעשות זאת טוב יותר, ויש מי שמתקשה בזה.מצד שני, את אומרת שאת בטיפול כבר כעשר שנים. אני לא יודע בשל מה, ולמה הטיפול ממושך כל כך, ואם קיימות גם בעיות קליניות אחרות שאולי קשורות בקושי הזה שלך לקבל את המציאות הלא מושלמת. עשר שנים זה זמן רב לטיפול רצוף (אם זה המצב) כדי לטפל בקושי מהסוג הזה. לא שאני אומר שזה תמיד פתיר או לחלוטין פתיר, אבל יתכן שהיית צריכה בשלב זה לעבור לסוג אחר של טיפול, והוא טיפול אד-הוק, כלומר, רק לאותם מקרים וזמנים שבהם את מרגישה נלחצת יותר ולא מרוצה, ועם תחושות קשות יותר של חסר שביעות רצון, כאשר במקביל את לומדת להתמודד עם התחושות הללו בעצמך, ביתר הזמן.