כשהיא לא רוצה להתקרב

ד"ר חסון שלום,
אני בגיל 39 ואישתי בת 36, נשואים + שני ילדים קטנים(3 +7),בקשר זוגי מגיל 17 שלה, השנים הראשונות היו ממש נפלאות ועשינו הכל יחד, אולם כשהילד הראשון נולד חל איזה שהוא ריחוק מצידה שגרם לי גם להתרחק, אני חייב לציין שאני מסייע המון בבית ועושה באמת הכל ומטפל בילדים המון שעות ובמסירות (היא מודה שאני אבא טוב ונפלא), בלידה השניה (ארבע שנים אחרי הלידה הראשונה) רבנו והתווכחנו עוד יותר והיו המון כעסים, לצערי אנחנו ארבע שנים אחרי ו היא עדיין "זוכרת לי" את זה ומאוד מרוחקת וקרירה אליי, לטענתה מאוד התאכזבה ממני ולכן לא מעוניינת להתקרב שוב פן תיפגע, וכן היא מודה שעולות לה שאלות לגבי כיצד להמשיך מכאן, אני מאוד מעוניין להחזיר את המצב לקדמותו אבל לא יודע איך,כל ניסיונות ההתקרבות וחימום היחסים שלנו נחסמים על ידה בטענה של תעזוב אותי ותן לי מרחב וזמן לעצמי, אני רוצה לציין שזוהי בעצם הזוגיות הראשונה שהייתה לה ולכן היא גם אמרה לי באחת השיחות שהיא חשה כי בעצם היא לא יודעת האם אני באמת הגבר שהכי התאים לה מכל הבחינות( התאמה מינית),אולם מאחר ויש לנו ילדים היא מאוד לא רוצה לפגוע בהם (מה שגם אני כמובן לא מעוניין) אולם בינתיים הקרירות והמתח בינינו לא נעלמים והדבר מאוד מטריד ולא מה שאני מעוניין שיהיה בינינו, היינו לאחר הילד הראשון בייעוץ זוגי,אולם חשנו שהוא לא מתקדםלאן שהוא ולכן הפסקנו אותו.
אשמח לשמוע את דעתך ועצתך לשיקום היחסים,
תודה,

ירון יקר,
אני מבין לפי דבריך שזה לא סיפור חדש. זה לא רק לאחר הלידה השניה, כי העובדה היא שהיה ביניכם מתח והלכתם ליעוץ זוגי עוד הרבה לפני כן. אשתך נשמעת כמי שזוכרת פגיעות לאורך זמן, ומתקשה לסלוח. אבל יכול להיות שהמצב הוא שהיא רק משתמשת בזה כדי לשמור מרחק ממך, כי כך או כך היה לה קשה עם הבחירה בך, ואולי היא לא סולחת לעצמה, וכועסת עליך. עוד אפשרות היא שהיא מעדיפה אותך על גברים אחרים, אבל לא באמת רוצה יחסים קרובים בזוגיות, בין אם כי היא פגיעה מאד ולכן מעדיפה לשמור מרחק וכך גם לשלוט טוב יותר בפגיעוּת שלה, ובין אם משום שהיא לא מאד מינית ממילא, וכך היא מצליחה לשמור מרחק מבלי להעלות את הנושא הזה על השולחן. אתה מבין לפיכך שהאפשרויות הן שונות. אתם חייבים לפתור את העניין בעזרת ייעוץ זוגי, כי בלעדיו היא לא מאפשרת לך קירבה, שיתוף וחברות. יתכן, אגב, שהיא תתקשה להתמסר ליעוץ זוגי, ולהיפתח, כי היא לא תרצה את התוצאה של הייעוץ, שהוא יצירת קירבה ופתיחות. לכן, יתכן מאד שלא משנה עד כמה תתנצל ותבקש סליחה, היא לא תתרצה. אבל אם לא עשית זאת כראוי בעבר, הגיע הזמן שתעשה זאת באופן ברור ובלי לגמגם. כל עוד הרשות לכעוס עליך "מותרת" כי "הצדק איתה" בעיניה לפחות, יתכן מאד שהיא תמשיך שלא לתת לך להתקרב אליה ולחמם את היחסים.ואם תשאל: רגע, אם התרחיש הגרוע ביותר שתארת הוא אמיתי, אז למה ללכת לייעוץ זוגי? והתשובה היא א. כי לא בטוח שהוא לגמרי אמיתי, ב. כי אולי היא לא תרצה פירוק של המסגרת ותרצה להישאר בתהליך בכל זאת, גם אם הוא יתנהל באופן איטי מאד וגם אם היא תיאלץ להישאר בטיפול כי אחרת לך יהיה קשה להישאר שם, ו-ג. בתרחיש הגרוע ביותר, תצטרכו להגיע למסקנות של אי התאמות מהר יותר מאשר כפי שהדברים מתנהלים עכשיו. ובהחלט יכול להיות שגם אתה לא תרצה את לפרק את המסגרת ותעדיף להישאר במצב הנוכחי, ואולי לכן לא תרצה ייעוץ זוגי כדי שלא לסכן את זה. אני רק מתאר תרחישים וסיבות אפשריים.

תודה על התשובה הארוכה והמפורטת, מדברית הבנתי שטיפול זוגי עלול לגרום לנזק ולפרידה סופית (מה שאינני מעוניין בו)?
וכן התנצלתי בפניה לאחרונה, אולם היא אומרת שהשינוי לא יכול להתרחש בין רגע וייקח לה זמן להתאושש, האם להניח לה או להתעקש וללחוץ?

ירון יקר,
הבנת חלקית. אם אתה לא רוצה לסכן דבר, ומוכן להישאר במצב הנוכחי, אז אולי עדיף שלא ללכת לייעוץ זוגי. אם תלכו ליעוץ זוגי, יש סיכוי שהמצב ישתפר, ובתנאי שאשתך תרצה בסופו של דבר לשפר, ולשם כך תצטרכו סבלנות - כדי לראות אם ה"בסופו של דבר" מתקיים. אבל גם יש סיכוי שיהיה ברור יותר, ועל השולחן, שהמצב נשאר כמו שהוא למרות המאמץ, ואז יש סיכון, מצידך ואולי גם מצידה - כשהיא תרגיש שהיא לא בטוחה שתישאר איתה בכל מצב (כי אתה רוצה שהיא תשנה משהו שקשה לה), ואז עלולה להחליט להיפרד עוד לפני שאתה תחליט, ואפילו אם מתאים לה להשאיר את המצב כפי שהוא. זה הסיכון.

תודה ד"ר על תשובתך,
הבנתי כעת את האפשרויות העומדות בפני, יש לציין שפעמים הרבות ששוחחנו, אנו חושבים שאולי כדאי לחכות עם כל מהלך וזאת בעקבות גילם הקטן יחסית של הילדים שמהווה קושי עלינו מבחינת עומס מטלות ותפקידים שההורות הביאה עלינו, ואולי עם השנים דברים יחזרו למסלול עד כמה שניתן תקין, אני פשוט חשבתי שלמה לא ננסה לתקן ולשפר כבר עכשיו את הדברים, אם כך לדעתך מוטב להשאיר את האפשרות לפניה לייעוץ זוגי בידיים שלה?
ושאלה שנייה האם טוב להשאיר אותה בהסתגרותה להניח לה ושתבוא כשתהיה "מוכנה" להתקרב מחדש? או שעליי להתמיד בניסיונות להתקרב להמשיך לשדר שאני מעוניין ביחסים איתה?
תודה,

ירון יקר,
קח בחשבון שיכול להיות שהיא לא באמת רוצה לשנות את המצב (הסברתי למה זה אפשרי), כך שאולי היא לא 'תהיה "מוכנה" להתקרב מחדש'. האם במצב זה תרצה לסכן או לא תרצה לסכן את הקשר שלכם? - אני לא יודע. קרא את תשובתי הקודמת.

תודה ד"ר חסון,
בשיחה שקיימנו אמרה שאם לא היו ילדים אז ללא ספק הייתה עוזבת, אבל מצד שני היא הודתה שהמצב "נוצר" לאחר הולדת הילדים, ובנוסף אמרה שהתא המשפחתי עבור הילדים חשוב לה מכדי לפרק את המשפחה בפזיזות, אז מה אני אמור להבין מזה? ואם אפשר לצמוח בחזרה מכאן?

שי יקר,
אני אנסה לומר את כל מה שאמרתי עד עכשיו במשפט אחד פשוט: במצב הנוכחי, כנראה שהיא מעדיפה להשאיר את המצב הנוכחי כפי שהוא, אלא אם תלחץ חזק מאד. ואם תלחץ חזק מאד, יתכן שתצליחו לשנות משהו, אבל גם יתכן שהנישואים שלכם יתפרקו. לכן אתה לא מנסה ללחוץ חזק מאד.בעזרת ייעוץ זוגי, יש סיכוי טוב יותר שמשהו יצליח להשתנות לטובה בתוך הקשר, אבל ייעוץ זוגי הוא לחץ חזק מאד, ולכן גם יש סיכוי שתיגמר הסבלנות שלה ואולי גם שלך כבר בתחילת התהליך. אם אתה לא רוצה לקחת סיכונים, המשמעות היא שהמצב יישאר כפי שהוא. כרגע, נראה לי שאתה מעדיף את המצב הזה, ואם זה אכן המצב, אולי עדיף שתלמד את עצמך לקבל אותו, כי אז יהיה לך קל יותר.