כשהוא זקוק לעזרה ומתקשה לקבל אותה

לפני 9 חודשים הכרתי בחור מקסים בעבודה. נשוי... התפתח בינינו סיפור אהבה אשר נקטע מצידי לאחר 3 חודשים. הוא התכוון לעזוב מחד, אבל לא רציתי שהחלטתו תגיע בגללי אלא ממקום שלם אצלו.הצעתי כי נתנתק על מנת שיבחר לשוב רק אחרי שיעזוב בפועל. אחרי שלושה חודשי נתק קשים מנשוא (בדיעבד הבנתי שהיה לו יותר קשה ממה שנראה על פני השטח..) הקשר חודש בשל פרוייקט מקצועי ומשם "התדרדר שוב" אל אותו המקום (אבל התחושה היתה שמשהו שונה, עצור, שאין את האהבה שחשבתי שתהיה). אחרי חודשיים הוא אמר לי שהוא במצב קשה מאוד רגשית, הוא מחפש דירה בכדי לעזוב והגיע למסקנה שהוא לא יכול לתת לי כרגע כלום, לא להשקיע אנרגיות בקשר כשהוא הולך לעשות את הצעד הקשה של חייו. כמובן שברור לי מאיזה מקום הוא ביקש את אשר ביקש (אם כי הצטערתי שדווקא אני, שרוצה להיות שם לצידו, לא יכולה להיות שם). הוא, כמו קורא את מחשבותיי אמר שאין לכך שום קשר אלי, שהוא חייב "להיות עם עצמו, "להכנס למערה" ואני מהווה בעבורו מראה של מי הוא ושל מה הוא היום, אדם שמעולם לא חשב שיהיה, ושהוא לא יכול לדבר איתי בזמן הקרוב,שאולי יום אחד, כשיאזן את חייו יוכל להיות איתי בקשר. שדווקא בגלל שהוא אוהב ומגיע לי יותר ממנו" (בעיקר השקעה רגשית, שאין לו יכולת להעניק מעצמו). עברו חודשיים, לא ידעתי אם אכן עזב או לא. כיבדתי את בקשתו ולא יצרתי קשר. פעמיים ראיתיו והרחקתי מבט כמו מתעלמת (מתוך הכאב שלי לא מתוך רוע). והיום שמעתי את ה"חדשות הפורמליות". הוא עזב, שכר דירה, לא ברור לי סטטוס הליך הגירושים (אם בכלל התחיל) אבל רואה את הילדים בימי הסדר וכל שבת שניה. ביררתי עם חברה שמכירה אותו (לא יכולתי להתאפק) והיא סיפרה שהוא שבר כלי. רזה המון, כבוי. המום מתחושת הבדידות והקריעה מהילדים, אבל עדיין שלם עם הדרך. משקיע כמיטב יכולתו בזמן עם הילדים, אבל בזמן שהוא לבד הוא לא עונה לטלפונים, מסרב לצאת, מאשים את עצמו, קורא לעצמו "כלומניק", ש"לא מגיע לו שמשהי תאהב אותו", שהוא לא רוצה לדבר עם חברים שיגידו לו שהוא מסכן, כי המסכנים האמיתיים אלו הילדים ואישתו ומה שהוא עשה להם. שהוא משתוקק לחיבוק ולחום בימי הבדידות אבל לא יכול לחשוב על יציאות או נשים. הוא טיפוס שקשה עם עצמו, סגור מאוד מאוד רגשית. ואני הייתי חברתו הטובה ביותר. כמעט היחידה.(כך התפתח הקשר ביננו דאז).ואני נקרעת. כ"כ רוצה להיות שם לידו. להזכיר לו שהוא ראוי לאהבה ובעיקר שאסור לו ליפול. להזכיר לו שאני איתו גם אם לא פיזית. לשלוח לו חיבוק אפילו וירטואלי, אבל יודעת שמתוקף אופיו, כל הושטת יד רק תכניס אותו עמוק למערה, תעצבן אותו, כי הוא יודע שאני היחידה שיודעת מה שמתחת לארשת המאצ'ו . אני מתחבטת קשות בימים האחרונים מה לעשות. לכבד את בקשתו לא להיות בקשר או להושיט יד (גם אם זה פתק סודי שאני יודעת שהוא לא רוצה לדבר אבל שולחת לו חיבוק ושאני שם). האם יש לך עיצה טובה? האם אני משליכה עליו צורך בנתינה שאולי כלל אין בו צורך?

גלית יקרה,
כל מה שאני יודע הוא רק מתוך מכתבך, ומתוך מה שאת יודעת. ומה שאת יודעת הוא שהוא זקוק לעזרה, אבל אולי לא מוכן לקבל אותה.אני לא יודע מה נכון. יכול להיות נכון להניח לו עוד, אבל אולי הוא ישקע עוד יותר. יכול להיות נכון להושיט לו יד דרך פגישה "אקראית", שאולי יהיה לו קל יותר לקבל מאשר משהו שנראה כמו "מתוך רחמים" (לפעמים לגברים, יותר מאשר לנשים, קשה להיראות חלשים ובתקופה רעה, ולכן לא בטוח שכאשר הוא ישתקם בעזרתך הוא גם ירצה להישאר איתך, לאחר שראית אותו בחולשתו – ואני מכיר מקרים כאלו). ויתכן, בניגוד לכל המשפט הקודם, שאולי הדבר הנכון הוא להתעקש, ולהתעקש, עד שיהיה מוכן לקבל אותך. כל דרך מהדרכים הללו תהיה הימור, כי הוא רגיש מאד, וכי הוא עלול להגיב באופן מוקצן למה שאת אומרת, אם תגידי משהו לא נכון או אם תעשי משהו לא נכון, לפי דעתו באותו רגע – מה שאולי ברגע אחר היה יכול לעבוד. זו המשמעות של רגישות במצב כזה.

ד"ר חסון,אני מניחה שכל אדם במצבו (לא רוצה לדמיין איך זה מרגיש כשאתה מסיים נישואים של 15 שנה ונקרע משלושה ילדים קטנים) היה שוקע. הענין הוא שמהיכרותי איתו (ואני בהחלט יכולה להחמיא לעצמי שאני מכירה אותו טוב) הוא בדיוק האדם "שלא רוצה שיראו אותו בחולשתו ושלא מבקש עזרה". אני הכרתי וידעתי את חולשותיו הכמוסות ביותר (בעיקר בקשר לעצמו, אבל גם בנוגע ליחסים עם הוריו, אחים וחברים) כ"מאהבת" והוא תמיד שמר "פאסון" גם אם הוא נקרע מבפנים. הסיבה שביקש שלא נהיה בקשר היא שבזמן חולשתו הגדולה ביותר (עזיבת הבית) הוא לא רוצה לראות בי את כל הדברים שהוא עשה בעברו, כשהיה חלש, להזכר עד כמה פגע גם בי.אני חשה שאין לי עצמי ספקות לגבי הרצון לשלוח מסר, שגם אם אנחנו לא בקשר, אני שם. אני רק חושבת שיש הבדל בין מה אני רוצה לעשות לבין מה מרגיש אדם במצבו כלפי הסביבה (שנמצא בדכאון, שחווה אובדן כזה, כה גדול וטרי) - והאם נכון"לשחרר"ולא להתערב לו בחייו. אני רוצה לחדד שבשום פנים ואופן אין פה איזושהי מטרה סמויה שיחזור להיות איתי בקשר. אני חכמה מידי בכדי לדעת שאדם במצב רגיש כזה איננו יכול לתת לי מאומה כרגע ולא הייתי רוצה שיבוא אלי מתוך הצער והשיקום.

גלית יקרה,
אני מבין את מצבך. נכון שעניתי לך תשובה מורכבת, ולא תשובה פשוטה. אבל במצב הידע הנוכחי, לא אוכל לתת לך תשובה פשוטה יותר.