כשהאהבה הרומנטית התפוגגה

שלום,
אני בת 22 ובן זוגי בן 23 אנחנו ביחד כמעט שנתיים וחצי, אני הגעתי למצב של תהיות כה רבות , שזה כבר מתסכל אותי והופך אותי לבן אדם אפילו עצוב שאני לא יודעת איפה אני עומדת איתו; אז ככה, אני מרגישה שאני אוהבת אותו אבל אני לא יודעת אם זו אהבה , אני כבר לא שוכבת איתו הרבה בכלל, ואני לפעמים מרגישה שאני איתו כי אני מפחדת להיות לבד וכי אני טובת לב שלא מסוגלת לפגוע בבן אדם. מצד שני, אני דואגת לו ולשלומו תמיד, והוא מעניין אותי, באיזשהו מובן- אני לא יודעת איפה כל האהבה שהייתה אליו פעם, אני לא רואה אותו שבועיים ואז אני רואה אותו ולא מרגישה געגוע, אני לא אבגוד בו לעולם. כי אין לי מצפון וכל עוד אני איתו רשמית- זה לא יקרה- אבל אולי אתה - תוכל לומר לי מה יכול להיות מביא אותי להרגיש ככה ? ואגב שאני מנסה לחשוב על עצמי בלעדיו קצת ניהיה לי עצוב כי אני שואלת עצמי מה יקרה איתו בלעדיי כי אני מרגישה שהוא תלוי בי הרבה בכל מיני מובנים ואני איפשהו תמיכה כללית כזאת בשבילו. בבקשה תענה לי המצב לא כזה מורכב שמצריך אותי ללכת לטיפול או ייעוץ אני כמעט בטוחה שתשובה ממך תעזור לי. תודה מראש

מורן יקרה,
העולם הרגשי שלנו מורכב מרבדים רבים. כך גם הקשרים שאנחנו יוצרים עם אנשים שונים. יש לך קשר שהיה כנראה קשר של אהבה רומנטית בעבר, ועכשיו הוא לא. הוא משהו אחר. העובדה שאינך רואה בו בן זוג שאיתו תרצי לחיות כל חייך, אינה אומרת שהוא הפסיק להיות חשוב לך. הוא פשוט הפסיק להיות לך חשוב במובן הרומנטי. ולכן ההבדל בין השניים מבלבל אותך. מכיוון שאינך בך כעס ממשי עליו, את חומלת עליו, את ממשיכה לדאוג לו, וממשיכה לרצות שיהיה לו אך טוב בחייו. אלא שאת במחשבות וברגשות שלך לא איתו, ופרידה היא דבר כואב. ואת לא רוצה להכאיב לו. וכאן, זה המקום שבו צריך להיות אגואיסט, ולחתוך, כי מתישהו, אם תמשיכי כך, הסבל שלך יהיה בלתי נסבל, וממילא תעשי זאת. אם זה מה שאת באמת רוצה, חשבי היטב איך לעשות זאת כך שיהיה פחות כואב. אני לא בטוח שתצליחי לעשות את זה פחות כואב, אבל תנסי. זו הדרך שלך לחיים שלך.עם זאת, אני לא יודע מה באמת קרה לך שהפסקת לאהוב אותו במובן הרומנטי. האפשרויות רבות. אם תרצי לדעת, יתכן שטיפול יעזור לך להבין. אבל זה צריך להיות לך מספיק חשוב כדי שתרצי להשקיע בזה.