כעסים בזוגיות: איך להתמודד?

שלום
ד"ר חסון,שמי הילה ואני בת 19 וחצי, אני רק בתחילת דרכי ועוד בתוך אהבה ראשונה שעומדת להתפרק, אני וחבר שלי נמצאים 3 שנים ביחד, אני מאוד אוהבת אותו, והוא מאוד אוהב אותי, הבעיה היא שחבר שלי לאחר שחרור מהצבא כבר מחודש ינואר, רק לפני שלושה חודשים הועלה הנשוא שהוא רוצה לטוס לחו"ל, אתה יודע כמו כל הצעירים, אני כמובן לא יכולה להתנגד הרבה, אלה בסך הכל החיים שלו והוא מחליט, לא ממש היה לי על מה להגיב לו בנושא, נמנעתי מלהביע את דעתי כי לא רציתי לנסות לשכנע אותו לא לטוס או לחכות לי וכל זה כי זה יראה אגואיסטי מצידי לבקש ממנו דבר כזה ודוגרי גם מגיע לו את החופש שלו, שלוש שנים הוא תרם למדינה, ועכשיו קצת לעצמו, המשכתי לחיות עם זה ככה עם המחשבה שבנובמבר הוא טס לחו"ל, לחצי שנה ואוקי כאן דרכינו יפרדו ומה שיוחלט או שנקח את זה כפסק זמן ושהוא יחזור נראה מה יהיה, חשבתי שזה יהיה כל כך קל להתמודד עם זה, כי אחרי הכל אם אנחנו אוהבים אז שום דבר לא יצליח להפריד בנינו.אבל המצב קצת הלך והסתבך, לפני שבוע סיפרתי לו שהכרתי מישהו חמוד סתם כידיד כזה והייתי הכי פתוחה איתו, סיפרתי לו מי הוא מאיפה הכרנו, כמה זמן אנחנו מדברים, ואמרתי לו שכנראה שאני הולכת להפגש איתו. הוא מדאגה אליי ביקש ממני שלא לעשות שטויות, שאני אחשוב פעמיים אם כדאי לי להפגש איתו שאני אברר טוב טוב מה המטרות של אותו בן אדם, בקיצור שאני לא יעשה צעד פזיז, זה מאוד החמיא לי שהוא ככה דואג לי וזה עושה לי טוב לחשוב שהוא רוצה רק לטובתי, קיבלתי את הדברים שלו והסכמתי לחשוב שוב על העיניין הפגישה עם אותו בחור.יום למחרת נפגשנו שוב, והנושא של הבחור הועלה שוב והפעם מצידו, הוא שאל אותי אם החלטתי מה אני עושה בקשר לפגישה איתו ואמרתי לו שאני עדיין לא יודעת לא ממש חשבתי על זה ברצינות.. באותו רגע הוא בקש ממני בקשה שלפחות את החודש האחרון שנותר לנו להיות ביחד שאני אקדיש רק בשבילו ושאני לא אפגש עם כל מיני בחורים ואתחיל להכיר עוד בנים, לא יודעת אם הבקשה הזאת יצאה לו מתמימות או שהוא יצא איתי אגואיסטי, כי בכל זאת הוא טס לעשות לו חיים בדרום אמריקה, חצי שנה זה לא צחוק זה המון זמן, ואני נשארת כאן לאכול את כל החרא(סליחה על הביטוי), ולהתגעגע אליו ולחשוב עליו שהוא שם ואני כאן, עושה לו חיים אבל העיקר אותי הוא מגביל עכשיו, כי נשאר לנו עוד חודש וזהו ואז הוא נעלם, הוא רוצה שיהיה לו טוב שאני יהיה רק שלו אבל זה שהוא טס עוד חודש ועוזב אותי כאן זה לא איכפת לו זה לא מזיז לו, אני לא מסוגלת לבוא אליו ולהגיד לו את כל זה, אז אולי עכשיו תגיד לי שאין בנינו יחסים פתוחים אז לא ממש לא להפך אנחנו מדברים על הכל אבל זה נושא רגיש לשנינו ולכן אני לא רוצה לגרום למריבה דווקא לקראת הסוף, ואני שותקת, אולי תגיד לי זה לא נכון לשתוק אבל זאת הבחירה שלי, אני פשוט אוכלת את עצמי בפנים, את הלב שלי, אני רוצה מעכשיו להשתחרר אבל אני כל כך אוהבת אותו כל כך מכבדת את הבקשה שלו, ואם אני יעשה את זה מאחורי הגב שלו, זה יראה כבגידה, כשקר, ואני לא מסוגלת לשקר לו. אני כבר לא יודעת מה לעשות, כלום אומרים לי שכחי ממנו לא מגיע לך ככה לסבול הוא הרי בדרום אמריקה ישכח אותך הוא יעשה לו שם חיים ואת תהיה כאן עצובה כל היום, הוא לא שווה את זה, איך אפשר לשכוח ממנו אחרי 3 שנים כאלה יפות?, שהינו ביחד, שהוא גידל אותי, שעברנו הכל ביחד גם דברים רעים גם טובים, ואיך הוא ישכח אותי?, אין מצב שהוא ישכח אותי אחרי כל מה שנתתי בשבילו כל מה שעשיתי למענו, באמת הוא יוכל לשכוח ממני כל כך מהר?, אבל אם אני לא יכולה להתנתק ממנו אז כנראה שהוא כן שווה את זה. באחת הפגישות שלנו הוא טרח להזכיר שהוא לא יודע מה הוא יעשה בלעדי חצי שנה שהוא יתקשר כל שבוע לשאול מה איתי אבל הוא לא מבין שזה עוד יותר פוגע בי, זה אוכל אותי כל המילים האלה, הרי אחרי השיחה שנדבר, הוא ימשיך לבלות ואני אתחיל לבכות על מה שהוא מספר לי, שהוא כל כך רחוק ממני ושהוא כל כך מתגעגע אליי, אני מבינה שזה מתוך אהבה, אבל הוא לא מבין ואם אני אסביר לו שזה מכאיב לי המילים האלה זה יראה כאילו לא באמת אני רוצה שהוא ישאר איתי כיאילו אני רוצה שרק יעוף לי מהעיניים.אני כל יום שואלת מחדש למה באמת זה מגיע לי, לא עשיתי הרי שום רע, למה שאני ארגיש ככה, הרבה אומרים לי שאני טובה מידי ולא יכולה להזיק לזבוב אז בטח שלא להיות אוגואיסטית, וזה נכון, אני כל כך אוהבת אותו שאני לא יכולה פשוט לעשות דברים מאחורי גבו או להזיק לו או פשוט להתנהג אליו בגסות ולחשוב רק על עצמי, הוא גם בתוך התמונה אני כל הזמן חושבת רק עליו.אז עוד חודש הוא טס אפילו פחות, ב 30 לנובמבר, מה יהיה אז? איך אני באמת יכולה לעבור את התקופה הזאת בלעדיו?, אני לא יהיה מסוגלת להכיר בנים אחרים, הוא תמיד ישאר איפה שהו ותמיד המחשבה בו תעסיק אותי, אני הרי מכירה את עצמי כבר עכשיו זה מעסיק אותי וכל כך מפריע לי כל הנתק הזה, אני מרגישה כאילו הוא טס כבר לפני שלושה חודשים, לא באמת אני מנצלת את התקופה הזאת של הסוף, ב3 שנים שלנו ביחד הוא לקח אותי לסופ"ש באילת, היה ממש נחמד, היה ממש כיף אבל הראש היה במקום אחר, אתה מכיר את ההרגשה הזאת שהגוף שם אבל הראש לא באמת, תמיד חושבת על כל מיני דברים, אז זה מה שקרה שהייתי איתו שם השתדלתי כל כך להנות בשבילו ובשביל עצמי באמת כמה שיותר, אבל לא באמת הצלחתי.אני חייבת פיתרונות ומהר אחרת אני עלולה לאבד את עצמי, לשקוע בתוך זה עמוק, רק מהמחשבה על זה, זה מפחיד אותי..תודה מראש, הילה.

הילה יקרה,
הוא נוסע עוד מעט לחו"ל, והקשר ביניכם עומד למבחן. את כועסת, ואת פוחדת גם יחד. ואת מאד מבולבלת. מצד אחד את כותבת שלא תהיי מסוגלת להכיר בנים אחרים, ומצד שני, את רוצה לעשות את זה כבר עכשיו, עוד לפני שהוא נוסע. יש הגיון בבקשה שלו, שאם הקשר שביניכם לא יחזיק מעמד מאוחר יותר, לפחות שתיהנו ביחד ממה שיש לכם להציע עכשיו. יש הגיון בחשיבה שלך, שאת כועסת מדי מכדי שתכנעי לדרישות שלו. הכעס שלך גורם לך לבחון את הגבולות שלו, אבל המבחן הזה עלול לגרום לו לאבד את הבטחון בך, ולכן לנצל הזדמנויות עוד יותר בקלות משהיה עושה זה אחרת. אין פתרונות מהר, הילה. למדי, קודם כל, ליהנות מהרגע, והרגע זה החבר שלך, שממנו את יכולה ליהנות יותר מכל דבר אחר. והיכולת הזו שלך, אם תצליחי לממש אותה, גם תגדיל את הסיכוי שאולי תהיו יחד אחר-כך. ואם לא, יהיו לך אחרים, ואולי עוד שלוש שנים תהיי אפילו מרוצה מאד מזה שיש לך מישהו אחר. כרגע, בכל אופן, מה שעומד בדרכך, הוא בעיקר הכעס שלך עליו, שמונע ממך לקבל אותו כפי שהוא היום, איתך.המרתק בחיים, לטוב וגם לרע, הוא זה שקשה מאד לחזות לאן כל פעולה שלנו תיקח אותנו. אולי, רק למען הפרופורציה, ראי את הסרט "דלתות מסתובבות".