כעס וסליחה: תקשורת זוגית מורכבת

אני ובעלי ביחד 6 שנים, נשואים שנתיים ויש לנו בן בן 9 חודשים.מאז שהכרתי את בעלי הוא היה מכור למחשב, הוא היה מעדיף להיות במחשב מאשר לצאת איתי וכו'. אבל הייתי ועד היום אני מאוהבת בו. ניסיתי להפרד ממנו, קבעתי לו אולטימטום או אני או המחשב. ניסיתי הכל, רצית לא להתחתן איתו כי ידעתי שהושא הזה יאיב על הקשר. כלום לא עזר האהבה גברה.בעלי מדהים מכל הבחינות, המחשב גורם לו להיות אדיש, עצלן, זקן ומרחיק בינינו המון. כשנולד בנינו הבכור, הלידה הייתה מאוד ארוכה שבאמצע הלידה הוא פשוט נסע הביתה לשחק במחשב, כך היה גם כשהייתי מאושפזת, הייתי בדכאון עמוק בגללו, אבל יש לי משפחה מדהימה שהוציאה אותי מזה.היום, אני כועסת עליו מאוד, אבל סולחת, מנסה לתת לו כל יום זמן למחשב, בשבת אני נותנת לו חצי יום וזה רק גורם לו להיות מכור יותר, אני צריכה לבקש ממנו להתקלח, לעזור לי בדברים בבית.בעלי עובד מאוד קשה והוא טוען שהוא מוכרח זמן לשחרור, אבל אני מחכה שהוא יזום לעשות משהו לבית, להיות עם הבן שלנו וכו'אני אובדת עצות, עזרו לי....

אורי יקרה,
לפני ארבעים שנה, היו כאלה המכורים לספרים. היום זה למחשב, אבל בשל היות המחשב כלי, אז לפעמים זה גם משחקים, ולפעמים גם תקשורת עם אנשים אחרים, ומכאן המורכבות הגדולה עוד יותר. בזה, לא אגע הפעם, אלא אניח שזה פשוט עיסוק, כמו ספרים או תחרויות שחמט, שמעסיק אותו עד שהוא מפריע לו בתפקידיו היומיומיים כאב וכבעל.העניין הוא שאת נמצאת במקום לא ברור מבחינתך, ואולי משדרת מסר כפול. זה מה שעשית כאן במכתב. את אומרת שאת סולחת, אבל גם אומרת שאת כועסת מאד. אם את כועסת, זו אינה סליחה. את בודאי מתכוונת לכך שאת מאפשרת לו מדי פעם, ואת בודאי מתכוונת לכך שאת עדיין איתו. אבל את כועסת כשאת עושה את זה, את מודדת זמן, וזה אומר שאת לא סולחת. ועדיף לא לתת מסר כפול, כי את באמת לא סולחת. את כועסת.משהו ביחסים ביניכם אינו "קל" (או "קליל") מספיק. יתכן שזה מטיל עליו עומס, ואולי בפרט עומס רגשי, שקשה לו להתמודד איתו. יתכן שהבית בכלל, כלומר, העשייה והילד, עושים לו גם כן את זה. לו היה לו קל להתמודד עם זה, הרי לא היתה בעיה. את מניחה שאם הוא רוצה הוא יוכל להתגבר על זה בקלות, כי הרי זה מה שאת עושה. אז "שיתמודד". את צודקת, אבל כאשר קשה לו, וכאשר את אולי לא מאפשרת לו "להתמודד" בקלות, אלא נלחמת בו כדי שיעשה זאת, זה לא מקל עליו להתמודד. כך שאת כנראה צריכה לעשות זאת אחרת.חיזוקים חיוביים אינם דרך קלה, אבל היא דרך שעובדת. לא כדרך "מחנכת", אלא כדרך שמקלה עליו להיות איתכם, שמקבלת אותו, שאוהבת אותו יותר כשהוא איתכם, ושמחייכת ושמחה יותר כשהוא איתכם. זו דרך ארוכה, אם כי לא פשוטה. יכול להיות מאד שתצטרכי יעוץ זוגי, כדי להחיש את התהליך. אתם נשואים רק זמן קצר, וה"לחץ" הנוסף הוא רק בשנה האחרונה. זה שלב שבו אפשר בדרך כלל לטפל בזוגיות, בחלוקת התפקידים, בהקשבה ובתקשורת ביניכם באופן יעיל. אל תמהמהי.