כעס ואהבה: מתי יש חשש?

אני בת 32 + תינוק בן 8.5 חד', נשואה כשנה וחצי ונתקלת בבעייה להגיע לרמת אינטמיות בקשר הנפשי שלי ושל בעלי.לפני כשנתיים עברתי עקב בעלי לארה"ב וויתרתי על מישרה ממש טובה, אחרי לימודים של שנים, על חיים עצמאיים ובטוחים כי ידעתי שאני רוצה לוותר למען הקשר. בעלי לעומת זאת ששהה בחו"ל עוד לפני כן, מאוד רצה שאצטרף אליו. בתחילה זה נראה כדבר מבטיח, אהבה בלי בעיות אך ולאט לאט אני נתקלת בחומות מגן שאין לי עליהן פתרון.בעלי מאוד אוהב את חבריו בארץ וכשאנחנו מגיעים הוא כמעט זונח אותי כאילו אני לא קיימת, כל ריב ביניינו הוא שואל אותי, אולי הייתי רוצה לנסוע חזרה לארץ לאיזה חודש, אני מתקשה לריב איתו כי הוא עובר לחדר אחר, שולל אותי על הסף ונאטם עם המחשב.בעבר זה פחות הפריע לי כי לא היה לי את הילד אבל היום זה גובל בחוצפה, אני "תקועה" עם הילד והוא לא מבין מה אני רוצה מחייו.הוא אומר לי שאני רוצה הורות של 50%:50% וזה משהו שלא יקרה, "את כועסת כי אני לא שם כמוך ואני לעולם לא אהיה", שאלתי למה???.אני אומרת וחוזרת בפניו שאנחנו צריכים יעוץ זוגי כי קשה לי ואני רוצה את המערכת יחסים הזו אבל אני רוצה לראות מוטיבציה מהצד השני, תשובתו היא לא צריך/חבל על הכסף/כשנחזור לארץ.כשאנחנו רבים אני ממש שונאת אותו וממש בא-לי לעזוב אותו לחלוטין, לחזור לארץ ולבנות את עצמי שם בלעדיו.מה שמפריע לי שהוא משדר כאילו הוא לא אוהב אותי באותם רגעים וזה ממש פוגע.מצטערת על האורך,מה עושים?

מירב יקרה,
בעת כעס, אכן לא מרגישים אהבה. הכעס הוא רגש שנועד להשיג מחדש כבוד אבוד, או להשיג משהו שנלקח מאיתנו, והוא אמור להתגבר על רגשות אחרים, כמו עכבות ופחדים, וגם על אהבה, כדי לסייע לנו לעשות את המאמץ ולהשיג זאת בכל זאת. כך שהתופעה כשלעצמה, של שדר או תחושה של העדר אהבה בעת מריבה עזה, היא נורמלית ולא צריכה להדאיג. אלא שכל כעס כזה, גם אם נמשך לעת קצרה (וכעס הואקצר מועד), יוצר צריבה, והצריבות האלו מצטברות לטינה ולחוסר אמון, שהם רגשות שכן נשמרים לאורך זמן, ועלולים להכחיד את האהבה. וכאן יש מקום לדאגה.אתם זקוקים ליעוץ זוגי, כי לפי תאורך אתם נעים במסלול של סיום יחסים אם כך זה יימשך. אם אין לכם אפשרות להשיג זאת שם, אולי בגלל קשיים של שפה, נסי לקרואכאןעל אלטרנטיבות.