כעס בנישואין: מה לעשות?

אורן שלום,אני נשואה שנתיים, אם לתינוקת קטנה בת 8 חודשים. אני בת 37, בעלי 35, נישאנו לאחר 4 שנות זוגיות עם לא מעט חילוקי דעות. יש בנינו פערים, אבל לפני שהתחתנתי הבנתי שאצליח לשנותו רק מעט ועם היתר אאלץ להתמודד. אני חושבת שהוא הגיע לאותה התובנה. התחתנו אחרי פרידות ממושכות, בזמנו אהבתי אותו מאוד, אולי בגלל שפחדתי מהפרידה ויכול להיות שהיה פקטור של גיל. אני עדיין אוהבת אותו, אבל מרגישה שיש לי משקעים ואני גם מאוד כועסת עליו, ואסביר.אני ובעלי גריםכיום וגם לפני הנישואין, בדירה בבעלות הוריו, באותו הבניין עם הוריו, למעשה קומה מעליהם. על הדירה אנחנו לא משלמים שכירות. אני לא אוהבת את הסיטואציה מכל מיני סיבות אך לא ארחיב בעניין. מאז שנישאנו, בעלי התעקש על ניהול חשבונות נפרדים. אני מטבעי לא אוהבת לכפות על אף אחד דבר. הבעיה, שכיוון שאני מרגישה "חייבת" על כך שאני גרה דירה ללא שכירות, אני משלמת את מרבית החשבונות בבית, ארנונה, חשמל, מים, גז, אוכל וכד'. תמיד אמרתי, כשנצא לדירה משלנו, אז זה הוצאות שכר הדירה פחות יורגשו, כיוון שממילא שילמתי יותר. לאחרונה, הבנתי כי אין לבעלי כל כוונה לעבור דירה, אף פעם. מצד אחד, לדעתי זה בשלב מסוים יפגע בנישואין שלנו, מצד שני אני בקשיים כלכליים כך שאיני יודעת מה אני מעדיפה.מאז שנולדה לנו בת, תחילה הצעתי שישלם לי מזונות, כי אני קונה את מרבית הדברים וממילא כל אחד לעצמו. הוא כביכול "נפגע" והסכמנו שאפתח חשבון נוסף, על שמי, לשם נעביר כספים לקטנה.אני כותבת וחושבת, ועדיף שאקצר. ההתנהלות בחשבונות נפרדים מגעילה אותי, אני מרגישה שאנחנו לא זוג נשוי, יותר כמו זוג חברים או זוג גרוש. יותר מכך, אישה גרושה מקבלת מזונות, אני לא. זה דוחה בעיני שכשאנחנו יוצאים למסעדה, אז שנינו מוציאים כרטיס אשראי. זה פשוט מגעיל ומביש. הוא יודע שאני מרגישה ככה ובעזות מצח בא אלי בטענות שאני מתנהגת כאילו אנחנו "לא ביחד" ושכל מה שהוא עושה זה בשבילנו וכד'. הוא גם אומר שהרבה זוגות מתנהלים ככה. נכון, יש זוגות כאלה, אבל לדעתי זה כשהגבר משלם הכל או הרוב, לא במקרה שלנו. חשוב לי לציין שאני לא מסוגלת לתת לו לשלם הכל – אצלי זה או ביחד או חצי חצי, לא יכולה אחרת. אמרתי לו שאני מקבלת את הבקשה שלו, אבל שלא יבוא אלי בטענות שאני מרגישה שכל אחד לעצמו.לנקודה, שמתי לב שעקב ההתנהלות הזו התחלתי ממש לכעוס ולהיגעל ממנו. אני כבר לא אוהבת אותו כמו פעם, בטוח שלא סומכת עליו. אני לא יודעת עם זה הפיך, אבל למרות שהוא עושה דברים מקסימים באמת, זה לא נוגע בי. הוא הפתיע אותי ליום ההולדת, קונה לי ובאמת מפנק אבל זה לא מזיז לי. אני מרגישה בלחץ עצום שעלי לחשוב כיצד לדאוג לעתיד שלי ולבת שלי למקרה שניפרד. אני גם לא שיניתי את שם משפחתי, בעיקר כיוון שאני לא מרגישה נשואה. הנישואים הם פחות העניין, אני לא מרגישה שיש לי שותף לחיים – כיוון שלטעמי זוג נשוי הם יחד לכל דבר ועניין.מצד אחד, זה המצב ואי אפשר לשנותו, מצד שני, אני לא רוצה להיפרד ודווקא מאוד ארצה לאהוב אותו שוב. כיצד אני יכולה לשחרר את הכעס ובאמת לקבל את הרצון שלו? אני באמת מנסה אבל לא כל כך מצליחה. אני גם לא יודעת, אולי אני באמת טועה והדרישה שלו היא הגיונית?לסיום, חשוב לי לציין כי יש בינינו פערי השתכרות, אני מרוויחה כ-9 נטו, הוא כנראה יותר בכמה אלפים. אני לא יודעת בדיוק כמה הוא מרוויח, אבל אני יודעת שהוא בטוח לא לחוץ כלכלית ומאפשר לעצמו הרבה דברים שאני לא יכולה. עוד אציין, כי אני עובדת במשרת אם, כך שהיכולת שלי להעלות את שכרי מצומצמת יותר.אשמח לעצתך

לילי יקרה,
את כותבת שזה המצב ואי אפשר לשנותו, אבל גם שאת רוצה לשחרר את הכעס. כעס, תפקידו לעזור לך להילחם על משהו חשוב. במקרה שלך, נראה שהכעס הוא לריק, כי את אומרת שאי אפשר לשנות את המצב. אני לא בטוח שאת משוכנעת שזה המצב. נדמה לי שאת אומרת, ואולי זה תאור מדוייק יותר של המצב, שכן ניתן לשנות את המצב, אם הוא ירצה. ומה שאת לא חושבת שאפשר לשנות, זה את הרצון שלו - ולכן את כועסת.נראה לי שאיכשהו אין ביניכם השלמה עם חיי הנישואים. את לא שינית את שם משפחתך, כי את לא מרגישה נשואה (במילים אחרות - לא בטוחה בהמשך הנישואים), הוא מפריד חשבונות, וכנראה מאותה סיבה. איך יורדים מהעץ ומפסיקים להתחשבן? - כי זה מה שאת באמת רוצה. להרגיש יותר בטוחה בנישואים, שהוא ירגיש יותר בטוח שזה מה שהוא רוצה וירצה בעתיד, ולהפסיק לכעוס.יתכן, שאם תהיי סבלנית לאורך זמן, הבטחון הזה יגיע. בעיקר אם לא תילחמי על זה. אבל לא בטוח שזה ישנה הרבה, ואם כן - אני לא יודע כמה זמן זה ייקח. יתכן שעוד שנתיים-שלוש ואולי יותר. ואם בדרך תרגישי פראיירית ולא בטוחה, מן הסתם יהיה קשה להחביא את זה, ואתם חוזרים להיכן שאתם היום.יתכן שאתם זקוקיםלטיפול זוגי. כל עוד את עדיין רוצה לאהוב אותו. אחר-כך, יהיה קשה יותר.