כעס אחרי פרידה: איך להמשיך הלאה

שלום רב,
לפני שבועיים בערך שאלתי אותך על חבר שהוריו מתנגדים לקשר בינינו בגלל העדה. (הם גרוזינים שמרנים שרוצים שידוך לבנם). ובכן הוא לא עמד בלחצים ואמר לי שאינו יכול לראות אותם סובלים . בנוסף הלכנו לביתו ואמו צעקה עלי שאני הורסת לה את הבית (ממש כמו בסרט חתונה מאוחרת) . ונפרדנו לאחר שנה וחצי ואני בת 30. מצד אחד אני מבינה שהוא די אומלל ומצד שני אני כ"כ כועסת עליו שאינו יכול לעמוד מולם ולראות את גודל העוול שנעשה כאן. הוא אוהב אותי מאוד אבל בשעת מבחן הם ניצחו. עמדנו לעבור לדירה שכורה וביטלנו את החוזה ברגע האחרון, הוא לא היה מסוגל לעשות זאת ונשאר בבית הוריו.אני מלאת כעסים גם אליו וגם לאמא הגזענית שלו , למרות שאני יודעת שזה לא אישי נגדי אלא עניין מסורת . מה עלי לעשות כדי להתנקות מכעסים אלה ? אני מרגישה שאני שונאת אותה , רוצה להתנקם בה. שאני כזאת איכותית והיא עוד מרשה לעצמה להגיד לי שמגיע לבנה טוב יותר (הכוונה גרוזינית בת 19 בתולה).ומצד שני אולי גם אם היה עומד מולם היו צפויים לי חיים מאוד קשים עם משפחה כזאת ?אודה לתשובתך. (תשובתך הקודמת אלי היתה מפורטת ואני מלאת הערכה).

מירב יקרה,
את כועסת. בודאי שאת כועסת. כי קיווית וציפית לאושר, והיתה לך אהבה, והחליטו בשבילך ולקחו לך אותה. הייתי מתפלא לולא היית כועסת. אלא שמכיוון שאת לא בתולה גרוזינית בת 19, אין לך אלא להמשיך הלאה. תפקיד הכעס הוא להחזיר לנו משהו שגזלו מאיתנו, שהוא יכול להיות רכוש, אדם או כבוד. תפקיד הכעס הוא לפעמים להעניש את זה שפגע בנו, כדי שלא יחזור על מעשיו מאוחר יותר. אבל במקרה שלך, כשאין לך יותר קשר איתם, וכשהחבר שלך עצמו עשה את ההחלטה שלו, הכעס שלך הוא בזבוז אנרגיה. הוא עלול להשקיע אותך במקום שאינו בריא, במחשבות על החלב שנשפך, כשבעצם, הדבר החשוב ביותר עבורך, הוא להשתקם, ולהמשיך הלאה. אין ספק שהחיים איתו, לפי מה שתיארת, היו צפויים להיות מלאי מאבקים. אם זה עוזר לך להשלים עם מה שהיה ולעבור הלאה, בהחלט תשתמשי בזה. זו לא היתה אשמתך, וזו גם אולי לא היתה אשמתו – כי זה חלק ממה שהוא. וגם את זה את צריכה לזכור. המשיכי הלאה.