קנאה בזוגיות: מה לעשות?

שלום
לך ד"ר אורן חסון,למרות שברגע כתיבת הבעייה שלי,אני רגועה,יש לי בעייה קשה מאוד.אני פרודה,ויש לי חבר נשוי.שנינו בסביבות גיל ה-50.אנחנו יחד מספר שנים.חיי נישואיו מתנהלים על מי-מנוחות,ומראש היה ברור לשנינו,שבית הוא לא עוזב.בעת האחרונה,רגש הקינאה הזה,השתלט עליי.זה הגיע למצב,(ותסלח לי על כך) שייחלתי שהיא פשוט תיעלם...חברי מודע לקינאה שלי,היות ודיברתי איתו על-כך,ואפילו "העזתי" להיות גלויה איתו ,עד כדישאמרתי לו,ש..אני שונאת אותה.הוא רק העיר לי,שלא יפה לדבר כך,אבל זה לא מרתיע אותו,מלהיות איתי,כי יש ביננו אהבה ענקית.המצב הזה,הפך אותי לעצבנית ומרירה....עשרות פעמים,ניסיתי לנתק את הקשר,מתוך הכרה ברורה,שהוא לא מוביל אותי לשום מקום,אבל לא אני ולא הוא,מסוגלים להיפרד.הוא כל הזמן אומר לי שהוא מבין אותי,ולכן לא כועס עליי,על שאני מדברת בגנותה,ושהוא מאפשר לי להוציא את תיסכולי הרב,והוא מבין את המצוקה שלי.ישנם לילות,שאני חושבת לעצמי,מה הוא עושה איתה באותו רגע,ואז ייצר הקינאה,משתלט עליי,ומשבש לי את החשיבה הראציונלית,למרות שאני אשה דיי חכמה,אני מתנהגת כמו בת-עשרה,שזו לה האהבה הראשונה.אני בוכה הרבה,עקב כך,יודעת שזה לא נכון ולא בריא עבורי,ובכל זאת,זה המצב.זה מתסכל,במיוחד לאור העובדה,שכל הזמן הוא אומר לי,שאם היינו מכירים לפני,סביר להניח שהיינו זוג,כי אנחנו מאוד מתאימים,וזה הגורל שלנו,ושאין הוא יכול להיפרד ממני,כפי שאני,איני יכולה להיפרד ממנו.למרות שאני פנויה להכיר גברים אחרים,לא נשואים,אין לי רצון להיות עם מישהו אחר,כי אני "נעולה" רק עליו,וזה ברור,כי יש אהבה דו-סיטרית ביננו.אני ב"ברוך". מה עושים עם המצוקה הריגשית הזאת ?? (עלי לציין שלמרות שהיו לי אהבות אחרות-מעולם לא חוויתי עוצמות אהבה שכזאת !)בתודה מראש,סוזן.

סוזן יקרה,
את הרי יודעת שאינך פנויה להכיר גברים אחרים כשאת "נעולה" עליו. לו היית מאושרת במצב הנוכחי, הייתי אומר לך עשי מה שאת רוצה, והוא זה שלוקח עליו את הסיכונים. אבל מכיוון שאת נעה ונדה בין אושר לסבל, הייתי ממליץ לך להגיע לטיפול שבעזרתו תחליטי קודם מה את באמת רוצה, ואחר-כך, אם תחליטי להפרד, תעזרי בטיפול כדי לעשות את זה, וכדי להשתקם אחר-כך. אחרת תמשיכי להשאר במצב הנוכחי.

ד?ר חסון,חן חן לך,על שהשבת לפנייתי.התשובה שלך מאוד מאוד נכונה ! העניין הוא ש...אני לא ממש (בלשון המעטה) רוצה להיפרד ממנו ! אני רק רוצה לצאת מהרגשות הלא בריאים הללו,של הקינאה.הוא מהווה עבורי,קרן אור באפילה,שכן יש לי המון המון צרות/בעיות מסביב,ובשבילי הוא,מקור לאושר!אגב,זו לא אובססיה,במובן הקלאסי של המילה.מעודי לא חוויתי,קינאה מהסוג הזה.הוא טוען שזה נובע מהעובדה שהסטטוס שלי השתנה,מנשואה שחיה עם הבעל (ולא באושר!) למצב של פרודה.ואני אומרת שזה ביעבע בי, עוד לפני כן.השאלה שלי היא,האם יש דרך,לצאת מזה,מבלי "להידרש" להיפרד מאהבת חיי.בברכת שבוע טוב,וחג אורים שמח,סוזן.