כמה זמן בטיפול זוגי?

שלום
אנחנו בני כ50 נשואים מזה 24 שנים, עליות וירידות כמו בכל זוגיות רגילה לא משהו מיוחד. כפי שאני ראיתי את זה הזוגיות שלנו מושתת בהדדיות על אהבה , הערכה, כבוד והכי חשוב שיתוף ותקשורת שזה הכי חשוב לי בכל אופן. ללא בעיות בחדר השינה גם לא נכון לעכשיו.הבעייה היא שיום בהיר בהערה פשוטה שהערתי , הבנאדם נסגר, לקח מליון צעדים אחורה , פינה את חדר השינה לחודש, הביע את רצונו לחיות כל אחד בנפרד , בבית או מחוצה לו. בשעת כעס הוא גם יצא לשבועיים מהבית ולא יצר קשר (רק עם הילדים טלפונית כשהיה צריך). נשארתי ללא מענה וללא תשובות , מלבד שהוא אמר, נמאס לי, בא לי להיות לבד, אני מרגיש חנוק, אני אוהב אותך אבל לא יכול יותר וכו'... כשניסתי להבין מה הכוונה ומה גורם לכך, אמר שלא בא לו לדבר , אין טעם וסגר שיחה. מיותר לציין איזה סבל עברתי כ3 חדשים כשאני בזוגיות אבל לבד.חיפשתי ומצאתי מטפלת זוגית. סיפרתי לה העניין. הבעל הסכים להגיע. אבל שם הוא כל הזמן אומר שהכל טוב וכשהיא מנסה לשאול אותו מה מפריע לו, הוא מגמגם , לא יודע, בפגישה האחרונה אמר לגבי: נמאס לי , כל דבר יש לה מה לומר, היא תמיד צודקת, כל דבר שאני עושה לא מוצא חן בעניה וצריך לתקן ... פשוט הזוי. דברים שיכולים היו להיאמר גם ביננו כי אני אדם פתוח ותמיד נכונה לשנות לתקן.כשאנחנו יוצאים מהשיחה , הוא לא מוכן לדבר על ההשלכות ועל כלום , ובוויכוח קטן הוא אומר, אני מעדיף לענות לך בפגישה איתה. ז"א אין לי שום אפשרות לדבר איתו בענייני רגש בכלל. הוא אטום , נאטם כמו קיר. לא מוכן לדבר על מה שקורה ביננו. מנהל איתי "כאילו" חיים רגילים אבל רק על דברים שוטפים , ענייני הבית והילדים. בלילה הוא כן מבקש את הקירבה שלי. אני מבולבלת ולא יודעת כיצד להתנהג. סובלת מאד . מה עושים? הטיפול נראה לי לא עוזר בכלל. יושבת שם הגברת שמבולבלת ממנו יותר מאשר אני, כל פעם אומרת שרב הנסתר על הגלוי אצלו והתשובות שלה כמו של גן ילדים. היא מבקשת ממני להשתנות , לא למתוח ביקורת (ומה זה ביקורת בכלל? אולי זו הדעה שלי? מי מכבד אותה בכל הסיפור הזה?) אז אני צריכה לבטל את עצמי והוא מאשים ואני צריכה להשתנות.אני כן מוכנה לשנות , לחשוב פעמיים לפני תגובה, לנסות לא להעיר וכו' אבל אני מרגישה בתוך סיפור שאני מסורסת, מפחדת להגיב, הכל מאד לא טבעי. והוא נראה שטוב לו מאד כך. חיי את חייו הטובים ואני הפודל השותק. אינני יכולה אפילו לדבר על רגשותי עמו. כלום.מה עושים????23 שנים הכלתי בסבלנות ואהבה את כל הדברים הטובים שבו וכן את כל הצרות שהוא הביא עמו לנישואין. חובות, אמו החולה והבודדה, נלחמתי על הבית על הזוגיות ששום דבר לא ישבור אותנו. הוא בן אדם לא הכי קל אבל האהבה כיפרה על הכל עבורי. במיוחד הביטחון הרגשי שהוא העניק לי. שהיום הוא נעלם לגמרי. היום אין חובות , אין במי לטפל, הילדים גדלו. והוא מוצא את עצמו בתחביבים שלו , ובכיף אני שמחה בשבילו. אבל זה הגיע עם הצורך שלו לקחת ממני הרבה צעדים אחורה. כמו שהוא אומר שהוא לא יכול להכיל את טענותי כשיש לי ולא מוכן לתקשר בענייני רגש. אני מרגישה שהוא מנסה להקטין אותי, ש"אעלם" ואהיה שם רק כשמתחשק לו וטוב לו, אבל ההתנהגות שלו כל כך מרחיקה אותי שאני כבר לא נהנית מכלום. אני מבולבלת ולא יודעת כיצד לנהוג. לא טוב לי בכלל, ירד לי החשק מכל דבר טוב שאהבתי לעשות כאילו שאין לי תכלית בכלל . אני מודעת לכך שאני צריכה שיהיה לי קודם כל טוב עם עצמי וכל זה, להמשיך ולהתפתח, אבל כשמאבדים פתאום מישהו שהיה הגב החזק , שהיינו הגב החזק אחד לשני ותמכנו אחד בשני, אני מרגישה שזה אבד לי וקשה לי מאד. כיצד לנהוג?

אורחת יקרה,
התשובה לשאלה הזו בהחלט תעזור לי לכוון אותך נכון יותר.

פעם ראשונה הייתי אצלה לבד, העלתי את הספקולציות שלי לגבי המצב.בפעם השנייה יחד, הבעל בקושי דיבר וברגע שהוזכרה המילה ביקורת , הוא החל לדבר וכל מה שאמר זה שנמאס לו לשמוע את ההערות שלי לגבי מה הוא לובש, אוכל, עושה וכו'.. מיותר לציין שאני לא נודניקית עד כדי כך . כן מעירה מידי פעם מאכפתיות ומכך שאני יודעת שיש ביננו שיתוף , כל אחד מעיר את הערתו כשחושב לנכון.בפעם השלישית הגעתי לבד. ואחרי הוא נכנס לפגישה לבד. (בפגישה זו המטפלת אמרה לי שלדעתה כנראה שיש לו מישהי ושהוא רוצה להיפרד ממני. והוא אמר לי שהיא שאלה אותו את השאלה הזאת) ברור שזה לא המצב. והוא הבהיר את זה.בפעם הרביעית הגענו יחד. עוד פעם אותו סיפור עם הביקורת, הוא אומר שנמאס לו להתווכח איתי שאני בסוף תמיד מנצחת (לא ידעתי שיש תחרות). שאני תמיד צודקת. זה נשמע כאילו אני מפלצת. ואני הבנאדם הכי עדין בעולם , איתו ועם הילדים. באמת. נמאס לי להרגיש כל הזמן מואשמת. לא ניתן לי זמן לומר שביקורת בד"כ נובעת ממצב שנראה לא נכון אולי, ואולי הבעתי דעה? ואם העברתי ביקורת על לבוש... מזה עושים כזה סיפור? כמעט הרס בית. נכון, לפעמים אני ממליצה לו מה כדאי להתאים כשיוצאים לארוע וגם זה פעמים בודדות.. מה הוא אוכל? אז יש לו בעייה בבטן , אני דואגת ומציעה לו אולי לאכול משהו כזה במקום האחר. מה לא טוב בזה שיש מישהו שדואג?כרגע ישנה הפסקה לכחודש מאחר והמטפלת נסעה לחו"ל.כיום אני מידי פעם מנסה לדובב אותו בעדינות, הבעייה היא שהוא כל כך רגיש שכל הערה שלי אני חוששת שתגיע כביקורת או שהוא שוב יתנהג כך ואני לא יודעת מה לעשות. ממש מצב ביש.

אורחת יקרה,
אם כך, התחלתם תהליך, ואתם עדיין בתחילתו (4 פגישות), ועם הפסקה לחודש. אני אמנם לא אוהב את העובדה שאמרה לך שלדעתה יש לו מישהי, שגם את לא מקבלת, מבלי שהיא באמת יודעת, כי אמירה שכזו אמנם לא גרמה אצלכם לנזק, אבל היא עלולה לגרום לנזק משמעותי. אבל כך או כך, היא מכירה אתכם, ואני חושב שכדאי שתמשיכו בתהליך הזה.אני מבין ממך שמאד קשה לך עם החשש שלך שכדי שהוא יהיה מרוצה, את תצטרכי להיות "מסורסת" (המינוח שלך). את אוהבת להגיד את מה שאת רוצה, ובמשך שנים זה עבד, ועכשיו הוא מנסה לשנות את סדרי בראשית, ולומר לך שזה מפריע לו. אני לא יודע מה קרה, ואני גם לא יודע מה בדיוק קורה ביניכם, אלא רק איך זה מתקבל. את מנסה, את אומרת, "לדובב אותו בעדינות", ואת מנסה לדאוג לו, ולהציע לו מה לאכול. הוא אומר לך שהוא ילד גדול, ושהוא רוצה שתניחי לו מבלי להציע לו מה לעשות. האם את עושה זאת יותר כי הילדים כבר גדולים ויש לך יותר פנאי? - אני לא יודע. אולי. האם עשית זאת כל החיים בעדינות רבה, כי את מכירה את הרגישות שלו, והוא הפך להיות עוד יותר רגיש משום מה בזמן האחרון? - אין לי כלים לדעת. האם תמיד הבעת את דעתך, ותמיד זה הפריע לו, ועכשיו רק נמאס לו? - גם את זה אני לא יכול לדעת. אלה הם דברים שצריך לברר, את הפרופורציות, את הצורך שלך לומר, ואת הרגישויות שלו. כשהוא אומר לך שבויכוחים את תמיד מנצחת, הוא גם אומר משהו חשוב - שהוא לא מרגיש שיש לו כלים להתמודד איתך, כאשר הוא לא מסכים איתך. אולי כי הוא מוותר בדרך כלל, אולי כי הלשון שלו חריפה פחות משלך, אולי כי הוא שונא להתעמת, ומעדיף להרכין ראש - גם כשהוא לא מסכים. במצבים שכאלה, יתכן שאת צריכה ללמוד להקשיב יותר בין המשפטים שלך, כדי לתת לו יותר מקום לאמירות שלו, ולבחון את מידת הסבלנות שלך להקשבה, כאשר את לא מסכימה.אני מניח שיש לכם עוד שבועיים-שלושה עד הטיפול הבא. אני מציע לך לנסות משהו, כי מדובר כרגע בתקופה קצרה - וזה לנסות שלא להעיר לו בתקופה הזו. כלומר, להשתדל להפסיק עם זה לגמרי, שזה כולל גם ללא הערות ציניות כשמשהו לא מוצא חן בעינייך - וגם אם תרגישי מסורסת, כדי לשלוח סוג של בלון ניסוי, ולבדוק איתו בפגישה הבאה המשותפת שלכם, אם הוא מרגיש שינוי, ומרגיש טוב יותר. אם התשובה חיובית, כלומר שהוא מרגיש טוב יותר בתקופה הזו, ושהוא שם לב לכך שאת אחרת ושזה נוח לו יותר, ומן הסתם, יתכן שאת לא תרגישי עם זה בנוח כי תצטרכי בזמן הזה להלך על קצות בהונותייך ובזהירות רבה, המסקנה היא שכנראה צריך למצוא איזו שהיא דרך ביניים, ואולי דרך תקשורת ביניכם ששניכם תוכלו לקבל. ועל זה תוכלו לדבר בהמשך השיחות הטיפוליות.