הסתגלות לחיים עם בן זוג

הייאני בת 25 וחצי, סיימתי תואר ראשון וכרגע עובדת ומחכה לסטאז'...אני ובן זוגי כבר שנה בערך ביחד, טיילנו בחול ועברנו הרבה, סך הכל יש לנו זוגיות טובה מאוד ואין לנו כמעט ויכוחיםהוא גר לבד בדירה של המשפחה בתל אביב ואני גרתי אצל ההורים בראשון . עברתי לפני כחודשיים לגור איתו.זה יותר בא ממנו הרצון לגור ביחד מפני שקשה לו לבוא אלי ולהיות אצלי הרבה עם המשפחה והוא רוצה שנהיה יותר ביחד, החלטתי לנסות ומצאתי עבודה בתל אביב ועברתי אליו.משום המעבר הזה קשה לי מכמה סיבות.. קשה לי לצאת מהבית ולהיפרד מהישן והמוכר, השינוי הזה בחיים מרגיש לי מהר מידי והייתי רוצה שהוא יקרה בעתיד יותר כשאתחתן או כשארצה להביא ילדים, אמא שלי מפעילה סוג של לחץ רגשי סמוי ואני רואה שקשה לה שעזבתי..,וגם העדפתי לגור בראשון ליד המשפחה וככה להיות איתם יותר אבל הוא לא רוצה כי כבר יש דירה בתל אביב. אני מרגישה מאוד בודדה משום שפעמיים בשבוע אני מסיימת לעבוד ב1-2 והוא עובד ב 7 בערב בערך ואני הרבה נמצאת לבד מה שבבית של ההורים לא קורה כי יש כל הזמן אנשים ואני ואמא שלי בקשר דיי קרוב וכך גם עם אחי שגר בבית.אני שוקלת לחזור לגור בבית ומאוד מתלבטת מה לעשות כדי לא לקלקל את מערכת היחסים ולהתחרט על דברים מסוימים. אני יודעת שזה גיל שאמורים לעזוב את הבית אבל אני מרגישה רע ואני לא מצליחה להתעלות על זה. מרגישה שאני הולכת נגד עצמי. ושלא טוב לי מאז השינוי הזה ופשוט לא יודעת מה לעשות. כל אחת במקומי הייתה שמחה לעבור לגור בדירה בתל אביב ללא שכר דירה וכו אך לצערי אני לא מרוצה מהמצב.

מבולבלת יקרה,
אני חושב שעשית טוב מאד בזה שעברת לגור איתו. עדיף כבר עכשיו לדעת בדיוק איך את מרגישה כאשר את עוזבת את בית הורייך, מאשר שזה יקרה רק לאחר החתונה. עדיף גם לדעת כבר עכשיו, שאמך תעשה לך הרבה רגשי, כאשר תעזבי את הבית. במילים אחרות: עכשיו את יודעת שלו היית עוזבת את הבית בעוד שנה לחתונה - היית זקוקה להרבה הכנה נפשית, הן שלך והן של אמך. עכשיו את יודעת למה לצפות.השאלה היא מה עושים עכשיו? - ואולי כדאי לך לעשות משהו שהוא בין לבין, כדי להקל עליך, וליצור מצב שבו תתרגלי קצת בהדרגה למצב החדש. למשל, באותם שני ימים שבהם את מסיימת מוקדם, לנסוע לבית הורייך, ובאחד מהם אפילו לישון שם בלילה. ובשני, אולי בכל זאת לחזור, רק מאוחר יותר, להיות איתו. כי אולי גם הוא ירגיש בודד בלעדייך, וכך תצרו איזו שהיא פשרה מקובלת. ובהדרגה, בעתיד, בעוד כמה חודשים או קצת יותר, להיות יותר מוכנה נפשית לצאת מהבית. אבל את צריכה להבין שאם זה לא היה עכשיו, זה היה קורה אחר כך גם. ואם זה היה לאחר חתונה, זה היה נראה יותר "סופי", והיה לך יותר קשה לבנות את זה בהדרגה. עכשיו, האפשרות הזו קיימת.וכן... את כבר "ילדה גדולה". אבל כנראה שהעניין הזה אצלך צריך להיות הדרגתי יותר ודורש הסתגלות יותר מאשר אצל אחרים. זה לא חייב להיות שחור או לבן (כלומר, לגור או פה או שם), ולכן כדאי שתנסי להקל על עצמך בעיקר באותם מקומות שהם קשים לך במיוחד.

תודה רבה. מעריכה מאוד את תשובתך. הצגת את המצב בצורה שלא חשבתי עליה.
החלטתי כפעמיים בשבוע לחזור הביתה לישון
הצעתי לבן זוגי לחזור לישון איתי והוא סרב, הוא טוען שלא אמור לבוא
לישון אצל ההורים שלי אם אנחנו גרים יחד, אך כן יגיע בסופש לישון בשבת ומידי
פעם אבל לא כל שבת ויבוא לבקר באמצע השבוע מבלי לישון
קשה לי קצת אם השינוי הזה כי עד עכשיו הוא היה ישן אצלי, אני באמת מנסה להבין אותו
אבל לפעמים קשה לי ואני מרגישה שהוא כאילו לא מקריב מעצמו ובא איתי ומתחילה
להרגיש לא טוב.
האם זה לגיטמי התגובה שלו? האם אני יכולה לצפות ממנו לישון אצלי? תודה

מבולבלת יקרה,
אני מבין שהוא לא ממש אוהב לישון אצל הורייך. ואני מבין גם שזה משהו שהיה בעבר, והוא הקריב מעצמו הרבה אז. יתכן שאז אולי לא ראית זאת כהקרבה, והיום את מבינה שהוא כנראה הלך הרבה לקראתך. אני מבין שזה קשה כאשר יהיו לך לילות בלעדיו, גם כאשר זה אצל הורייך, אבל אולי זו בכל זאת תהיה הזדמנות עבורך בתהליך המעבר והיציאה מהבית, שכן, אם תהיי אצלם ותתגעגעי אליו, יהיה לך קל יותר להיפרד מהם בהמשך. כדי להיות איתו בבית שלכם, וכדי שמתישהו כשתגידי "הביתה", תתכווני לבית המשותף לך ולבן זוגך, ולא לבית הורייך.מן הסתם, זה תהליך שכל זוג עובר, ואפילו הורייך עברו אותו בשלב מסויים של חייהם. אולי זה משהו שכדאי לשאול אותם - איך אביך עבר את התהליך הזה, ואיך אמך עברה אותו - וזה לא מחוייב להיות דומה.

תודה על תשובותייך
אכן ניסיתי את ההדרגתיות וקפצתי מידי פעם לבקר אצל. משפחתי בראשון ויש הקלה מסוימת.
אבל משהו עדיין מעיק עלי,ואני חושבת שהעניין הוא שאני רוצה בעתיד לגור בראשון קרוב להוריי (כרגע גרים בתל אביב וזה לא נוח לי) והוא לא בדיוק הסכים ולא התנגד אבל טען שבגלל שעובד ברעננה הוא לא רוצה לנסוע מראשון כי זה רחוק ויש פקקים ואני חוששת שתהיה בעתיד מחלוקת רצינית בנושא.
ניסיתי להדחיק את הנושא וכשאגיע לגשר נעבור אותו (נעבור דירה בעתיד למטרת ילדים וכרגע זה לא רלוונטי) אך העובדה שאין לי את ההבטחה הזאת שנגור בראשון מעיקה עלי ומטרידה אותי כי כרגעאני מרגישה שבמקום מסוים אני מקריבה בכך שאני לא גרה בראשון ועברתי אליו לתל אביב ואילו בעתיד ארצה לשוב לראשון ואהיה רגועה לדעת שזה וודאי.
אני מנסה לא להעלות את הנושא כרגע משום שיכול להיות שזה מוקדם מידי ושבעתיד הוא יתרכך וכן יסכים.
אך מצד שני הנושא נותן לי אי שקט ואני מרגישה לפעמים לחץ נפשי בדירה בתל אביב וצורך חזק לחזור הביתה לראשון.
על רקע הנושא הזה לדעתי אני עושה מעכבר ״פיל״ בסיטואציות אחרות שלא קשורות לנושא משום שאני סוג של טעונה ולא מסופקת נפשית.
אשמח לעזרתך
.