כישלון בנישואין: מה עושים?

תודה לך על הפורום הזה!כתבתי לך שתי הודעות בשבוע שעבר ("להתמודד או להיפרד", "לישון עם הכלבה"), ורציתי לשאול אם אתה חושב שמתאים לי כרגע טיפול פרטני או טיפול זוגי אישי?.. מצד אחד יש דברים בי שעלי לפתור, ומצד שני יש לי הרבה בעיות עם בעלי, הסובל מבעיות נפשיות.דבר נוסף, לפי ההיגיון, ולפי מה שאתה ועמיתייך המליצו פעמים רבות לנשים שסובלות מאלימות נפשית/מילולית, צריך לצאת מקשר כזה כי זה קשר חולה, ואני מוסיפה שהסובלת עצמה יכולה להיות חולה מזה (נפשית ופיסית).במקרה שלי, ולכן זה עוד יותר קשה, מדובר בבעל טוב. גבר שיודע לתת מעצמו, אבא נפלא, יש בינינו קירבה אינטימית די טובה ומספקת, שיחה, הומור, הרבה במשותף. העניין הוא שכל כמה ימים או שבועות הוא מתחרפן (לא על הילדים) - קללות, צעקות, השפלות, אתמול הוא שבר ספל בכיור. אני בחורה כל כך עדינה ורגישה, אני לא עושהשום דברשאמור לגרום לו להתנהג בצורה כל כך ניבזית וחסרת שליטה. אני אדם שאוהב שלום ומסתדרת עם כולם, רגועה וחברותית. ברור לי שזאת בעיה רצינית ביותר שלו, ושזה לא משנה איך אני אנהג, הוא יישאר כזה.אני יכולה להיות הכי בסדר, אבל זה לא יעזור. אני מנסה לרצות אותו (אני יודעת שזאת טעות), וזה לא מספיק בשבילו. בזמן האחרון אני "לוקחת" אותו פחות קשה, מצד אחד התחשלתי, ומצד שני, זה לא משנה את העובדה שאני סובלת באותה מידה.אני יודעת בתוך תוכי את התשובה. אני צריכה להתגרש ממנו. כך אני לא אסבול יותר, יהיה לי שקט נפשי ושלווה, ויהיה ליהרבהיותר כוח בשביל הילדים שלי ובשביל עצמי. לא מגיע לי כל הסבל הזה.אם אני יודעת את התשובה, למה אני לא עושה את הצעד הזה?מימה אני מפחדת???.. אני יודעת שאנילאמפחדת מהמצב הכלכלי ומלהיות לבד, זה הדבר האחרון שמטריד אותי.מה שאני כן יודעת, זה שהוא ממש לא רוצה שנתגרש, ואולי משהוא מזה מפחיד אותי.בבקשה תנסה לעזור לי במשהו.. אני כל כך סובלת ועייפה.יעל

רציתי להוסיף שאני לא יודעת אם אני אוהבת אותו, אני מרגישה שיש לי רגשות אליו, אבל אני לא יודעת מה הן אומרות/מוכיחות. אם לדוגמא הוא כותב לי הודעת SMS, אז אני תמיד מתלהבת כשזו הודעה יפה. כשאנחנו משלימים אז אני שמחה לחזור ולדבר איתו, ולהתעדכן בכל מה שעבר עלינו. מצד שני, אני חושבת הרבה על גברים אחרים, איך יהיה עם מישהו אחר, מישהו רגוע, בלי שגעונות, שיתנהג אלי בכבוד.איך אני בכלל יכולה לאהוב אותו אם הוא מתייחס אלי בכל כך חוסר כבוד ובהתנהגות נוראית?.. אני יודעת שהוא לא מתכוון לכל מה שהוא אומר, אבל זה עדיין כואב נורא.

דבר אחרון, בקשר להתפרצות האחרונה שלו עם שבירת הספל, זה כן היה בפני הילד הקטן (בן שנתיים). הוא שמע את אבא שלו שובר, צועק, וזורק בעצבים על הרצפה את תיק העבודה והציוד שלו. התינוק נראה היה מבוהל.

יעל יקרה,
אני חושב שאת בעיקר פוחדת מתחושת הכישלון. על פי מוסכמות החברה, להיות נשואים באושר (ובעושר) זו הצלחה. למרות שמקובל הרבה יותר להתגרש היום מאשר בעבר, עדיין, גרושים ישפיעו מאד על התחושה הפנימית שלך, ובהרגשה שלך זה כנראה גם אומר משהו גם על מי שאת בעיני אחרים. וזה גם לוותר על התקווה שמשהו ישתנה, ושהנפילות הפתאומיות והבלתי צפויות והמכאיבות הללו, תיפסקנה.במקרה שלך, הייתי ממליץ לך קודם כל ללכת לטיפול אישי. אבל זה תלוי במידת התקווה שלך שמשהו יכול להשתנות עם טיפול מתאים בבן הזוג שלך. אם יש לך עדיין תקווה שדברים יכולים להשתנות, טיפול זוגי לאורך זמן, שיכלול גם טיפול נפשי אישי בבן זוגך וגם שישאיר אותך בתמונה, הוא חשוב.

תודה לך על התגובה!אני ממש לא פוחדת מתחושת הכישלון. לא מטריד אותי בכלל מה הסביבה תחשוב עלי, חשוב לי יותר לעשות את הדבר הנכון שיעשה אותי מאושרת. הסביבה הקרובה (כולל המשפחהשלו) דווקא חושבת שעדיף להתגרש ולא מבינה איך אני חיה איתו שבע שנים. אני אפילו חושבת, לצערי הרב, שיש הרבה יתרונות בשני הורים שחיים בנפרד. אין מריבות, אין מתחים, אין שיגרה מייגעת, ויש אפילו ימים פנויים של חופש לשני ההורים. למעשה, אני מפנטזת כבר הרבה זמן על מגורים רק עם הילדים.לאור זה, האם תייעץ לי אחרת?..תודה.. יעל

יעל יקרה,
אם כך, תגידי לי את: מה מעכב אותך?

אני לא יודעת מה מעכב אותי, וזאת בדיוק הבעיה הגדולה שלי.אמרת דבר נכון מאד, שאולי אני מפחדת לוותר על התקווה שמשהו ישתנה ושהנפילות תיפסקנה. מצד אחד אני כמעט בטוחה שהוא לא יכול להשתנות, ההתנהגות שלו טבועה בו, זה מי שהוא. מצד שני, כן יש לי לפעמים תקווה שהכל יהיה בסדר, כשהוא מתנהג יפה וכשהוא "שפוי". כל פעם כשהוא בסדר, זה נותן לי עוד כוח לנסות. אני נמצאת במעגל, בלופ.אני יודעת שאני פונה אליך יותר מידי פעמים, זה באמת נובע מהבילבול הנוראי שאני חשה. לא טוב לי להרגיש בחוסר וודאות. אני רוצה כבר להגיע להחלטה.תוכל לנסות בבקשה להגדיר לי מה זה רע כשרע, ומה זה טוב כשטוב..כשרע לי, אז רע לי מאד. כשטוב לי, אז לפעמים טוב, ולפעמים בסדר.תודה רבה! יעל

מישל יקרה,
את מגדירה בעצמך ולעצמך מה זה רע כשרע, וצריכה להגדיר זאת בעצמך ולעצמך, אלא שאני מתרשם שאת לא מקשיבה לעצמך מספיק. אולי כדאי שתעשי זאת. את גם נשארת עם התקווה למרות שאת אומרת לעצמך שהוא לא יכול להשתנות, ושוב לא מקשיבה מספיק למה שאת אומרת. אני יודע שזה לא פשוט, ואני יודע שאת מצפה בכל זאת לשינוי, אבל אני בכל זאת מעריך, למרות מה שאמרת, שזה משום שאת פוחדת מתחושת כישלון. מה שאחרים יחשבו זה רק חלק מזה, והחלק האחר הוא מה שאת תחשבי על עצמך. את לא יכולה שלא להיות מושפעת בזה מאחרים, אבל גם כאן, אני לא בטוח שאת מקשיבה מספיק לעצמך.את מוזמנת לנסות איתי שיחת טלפון חד פעמית, כדי לקבל כיוון ברור יותר וכדי לדעת איך להתמודד עם החלטות שלך. שעה של שיחה לא תעזור לך להחליט, אבל תעזור לך אולי להבין איך להתחיל להניע החלטות. ראי פרטים, בבקשה, על האפשרות של יעוץ טלפוני חד פעמי באתר שלי.