ירידה במשיכה: מה יכולה להיות הסיבה?

שלום רב,
אני כמעת בת 40, נשואה מזה 12 שנים לבעל אוהב ומסור לי ולילדים. בחודשים האחרונים התחלתי להרגיש דחייה מפניו וסוג של מיאוס בכל מה שקשור בנוכחות שלו. הריח שלו, העוויות פניו, אופן הליכתו וכו', מוציאים אותי מדעתי. אין לי סבלנות בשבילו ואחרי שבועות ארוכים בהם הצלחתי להסתיר זאת, תוך שאני תולה את התנהגותי המנוכרת בדברים לא קשורים, הסכר נפרץ. מעט אחרי שהבנתי בעצמי שהבעיה היא בעצם הוא, שיתפתי גם אותו בזה. זאת אחרי חודשים ארוכים בהם הוא ניצב לצדי וניסה, ביחד איתי, טבסבלנות אין קץ, לזהות את מקור הבעיה.הפכתי והפכתי בדברים, אני אישה עם רמת רפלקסיה גבוהה, דבר לא מסתתר מתחת לפני השטח. לא חבויה בי טינה כלפיו. הוא טוב ומיטיב, משתף ומכבד. שנינו צמחנו יחד בקריירות מספקות. מנהלים בית לתפארת. חיינו, מתוקף עבודתינו, במדינות שונות וצברנו חוויות מאחדות ומיוחדות. כיצד זה פתאום נהפך לבבי? ומה אפשר לעשות?בדרך כלל אני לא בנאדם שיש לו נטיה להרס עצמי, אך זה מה שאני עושה, כרגע, הורסת לי ולסביביתי. אני פוגעת בו, ובי, ובילדים, והדברים גדולים ממני, וכמו יצאו מכלל שליטה. אני לא יודעת כיצד זה שכל מה שאני רואה בו הם "פגמים", ולמרבה המבוכה, חיצוניים בעיקרם.

ועוד משהו - לא מדובר בשינויים שעבר. הוא לא השמין ולא שום דבר דומה. פשוא מה שהוא כבר לא נאה בעיני. בלשון המעטה. הוא לא גבר יפה ומעולם לא היה, אבל עכשיו זה פתאום מפריע לי. לא התאהבתי באחר וגם אין לי פנטזיה כזו.

פלונית יקרה,
קשה להעריך כך, למה זה קרה לך. ידוע שדברים כאלה יכולים לקרות, אבל לא תמיד קל לגלות מדוע. יש כמה אפשרויות, ואחת מהן היא תהליכים פזיולוגיים כלשהם שאת עוברת, ומשפיעים על המשיכה ואולי על המיניות שלך באופן כללי. את יכולה לבקש מהרופא בדיקה רפואית כללית, כולל בדיקה הורמונלית, ולראות אם את בסדר. אבל זו רק אפשרות אחת.אפשרות אחרת היא איזו שהיא מחשבה אובססיבית שנתפסת אליה, וגדלה והתפשטה, כשאולי את מודעת אליה רק חלקית, ואולי גם זה לא, ואותה מחשבה אובססיבית גורמת לך תחושה לא טובה כאשר את איתו במצבים אינטימיים, או כשאת חושבת על כך. העובדה שאצלך "דבר לא מסתתר מתחת לפני השטח" מחזקת את המחשבה הזו.אפשרות אחרת היא שפגשת מישהו ונדלקת עליו, זמנית או חלקית. ראיתי שכתבת בהמשך פנייתך שזה לא המצב, אז אתייחס לזה רק כאמירה כללית ולא ממוקדת אליך - למען אחרות שנמצאות במצבים דומים (ומכתבך רחוק מלהיות הראשון בנושא זה). אם זה היה קורה לך, זה היה עלול לגרום לך להידחות מבן זוגך, אבל במקביל לחפש סיבות ביחסים שבינך לבינו, כשאולי הם ביחסים ובמאוויים שלך למישהו אחר (משהו שיותר קשה להתוודות עליו, כי הוא מוציא אותך, לכאורה, מהנורמה המוסרית).עם חלק מהאפשרויות שהצעתי, וגם עם כאלו שלא כתבתי עליהן כאן, יש בהחלט מה לעשות בטיפול, שלפחות בהתחלה אם לא כולו, צריך להיות אישי. דברים כאלה שעוברים עליך קורים. יתכנו כמובן אפשרויות שונות מאלו שכתבתי עליהן. את חלקן ניתן לפתור, ואחרות אולי קשה או שהן בלתי אפשריות. כדאי ללכת לטיפול. לפעמים שווה לנסות ולחפש את מה שבכל זאת מסתתר מתחת לפני השטח.

ד"ר חסון היקר,
אני מודה לך על התשובה המפורטת והמעמיקה.הכיוון השני שהצעת, של מחשבות אובססיביות מתאים במקרה שלי, היות ויש לי נטיה לכך בהקשרים שונים. הפעם, המחשבות האובססיסיות קשורות ב"פגם" חיצוני של בעלי, שרק מבעד אליו אני מצליחה לראות אותו.אני מבקשת לשאול, ברשותך, שתי שאלות נוספות:1. איזה סוג של טיפול עשוי להתאים. כתבת טיפול אישי (ולא זוגי, מה שנראה לי נכון לאור זאת שבן זוגי לא חש כמוני). אולם, הייתכן שהאופן בו אני רואה את בעלי מלמד על כך שהאהבה אליו התפוגגה. אמנם מסיבה שנעלמת מעיני, אולם חוסר היכולת שלי לראות עד כמה הוא טוב ומיטיב, והטפלותי במחשבות למה שהיה שם תמיד, מעידה על כך שאינני אוהבת אותו יותר? ואם זה המצב, הישנו טיפול בנמצא שיכול להשיב את האהבה?2. שאלתי השניה נגזרת מהראשונה. השבוע התחלתי בטיפול CBT, בגלל אותה נטיה שלי למחשבות אובססיביות שבמקרה שלהלן מפריעה לזוגיות שלי. כפי שהוסבר לי, הטיפול הוא טיפול של חשיפה לחרדות (במקרה שלי, "הפגם" בצורתו של בעלי); הבעיה היא שאינני מתחברת לטיפול כזה בשום צורה שהיא. אני יכולה להבין כיצד הוא יעיל במקרה של חרדה מנחשים, או מזיהומים, אך לא במה שמטריד אותי.לפיכך, איזה סוג של טיפול יכול להועיל? אני מעוניינת במשהו אישי, ובהחלט רוצה לשקם את הזוגיות.אשמח גם, אם אפשר, להמלצה קונקרטית למטפלת באיזור ירושלים.אני מתנצלת על התגובה הארוכה,תודה רבה

פלונית יקרה,
קל מאד לקחת תחושות כמו שלך למסקנה שאת כבר לא אוהבת אותו. זה לא אומר שזה נכון, אבל זה אומר שהפחד הזה, שאולי הפסקת לאהוב אותו, משפיע עליך גם הוא, ואין ספק שאם החיים שלך נראים לך טובים בעיקרון, זה מאיים ומפחיד.השאלה העיקרית היא מה הבסיס לאובססיה הספציפית הזו, ומהיכן היא הגיעה, יותר מאשר אם את עוד אוהבת אותו. כל עוד האובססיה לאותו דבר שמפריע לך שולטת בך (כלומר, שאת עוסקת בה הרבה), היא מפריעה לך להימשך אליו, והמשיכה היא בסיס חשוב לאהבה הזוגית. אבל אין לי ספק שאת עדיין אוהבת אותו כאדם, וכנראה עדיין גם כשותף לדרך. עוד שאלה חשובה, מן הסתם, היא לא רק הסיבה, אלא גם איך יוצאים מהמחשבות האובססיביות הללו, ומניחים להן?את זה בהחלט אפשר לעשות גם עם טיפולCBT. אבל היית עד כה רק בפגישה אחת, ויתכן שלא הגדרתם נכון את הבעיה - וזה משהו שצריך להמשיך ולעשות ביחד. אני לא בטוח בכלל שמוקד החרדה שלך הוא "הפגם" אצל בעלך. פעמים רבות, זה כמו כאב גב - הפגם הזה יכול להיות המקום שאליו הכאב מוקרן, אבל לא מוקד הכאב הממשי. לכל אחד יש פגמים, ואת נטפלת לפגם אחד ספציפי - אולי לא בגלל שהוא מאד מטריד אותך כמו, כנראה, בגלל שמשהו אחר מפחיד אותך, ו"הפגם" הזה הוא ההסבר הלוגי שלך לאותו פחד אחר. זהו סוג של הקרנה. האם הפחד הזה הוא פחד קיומי כלשהו, כמו פחד מפני חוסר יציבות בחיים, ושהכל יתפרק יום אחד? זו אפשרות סבירה ומשמעותית, למרות שהיא נראית אבסורדית ברגע הראשון, כי הרי הפחד עצמו יכול, בהפוך על הפוך, לגרום לכך שהכל יתפרק יום אחד. אבל פעמים רבות כך מתנהלים פחדים, בדיוק כמו שפחד הדיבור בפני קהל, למשל, הוא עצמו מקטין את יכולת הביצוע של הופעה לפני קהל יותר מכל גורם אחר, ולכן לגרום לכך שהוא הופך להיות מוצדק, לכאורה, כמו כדור שלג שהולך וגדל ומזין את עצמו.ואולי הפחד הזה נובע מההשוואה שאת אולי עושה בין בעלך לבין בני זוג של נשים אחרות, או עם גברים אחרים "מוצלחים" יותר לטעמך, והחרדה היא מפני המחשבה על "אי הצלחה" שלך, כשיום אחד תעשי חשבון סופי של מאזן החיים שלך, ואם הצלחת או נכשלת בהם?אלה הם דברים שצריך לבדוק אותם. ועוד הרבה לפני שלב ה"חשיפה" של הCBT, יש לעבוד ולבחון היטב את הבסיס הקוגניטיבי של התחושות הרגשיות שלך ושל האובססיה. אני לא בטוח שחשיפה ל"פגם" לכאורה היא הדבר הנכון. יתכן שהחשיפה הנכונה תהיה מחשבתית בלבד, אולי אופנים שונים של הדמייה, שבהם תצטרכי להתמודד עם תחושת כישלון כזה או אחר (אם הניחושים שהעליתי למעלה אולי נכונים), ולראות שאולי את יכולה להתמודד איתם הרבה יותר טוב מכפי שאת מעריכה עכשיו. ואולי להתאמן בראיית התמונה הרחבה, מבלי להיתפס לפרטים, וללמוד להניח לפרטים.אם את מתחברת לדברים הללו, אולי כדאי שתעלי אותם בטיפול. היית רק בפגישה אחת, וכדי להגדיר היטב את הבעיה, וכדי להבין אותה ואת כיוון הטיפול, נדרש תהליך גישוש ובדיקה, שהוא בדרך כלל דורש יותר מאשר פגישה אחת בלבד. וכמו בכל טיפול, ולא משנה מה שיטת הטיפול, ככל שהמטפל או המטפלת גמישים יותר ופתוחים יותר, כך קל יותר לבחון אפשרויות שונות, לגשש ולנסות עד שמוצאים את המקום שבאמת כואב ומטפלים בו, ולא להיקבע על אפשרות אחת ומודל אחד של פיתרון. אולי כדאי לנסות להגיע לעוד פגישה או שתיים עם המטפלת שלך, כדי שתוכלו ביחד להגדיר באופן מדוייק יותר את המוקד ואת הגישה שיתאימו לך, לפני שתחליטי שזה לא מתאים.לצערי, לא אוכל לתת לך המלצה קונקרטית שכפי שביקשת. אם בעוד שבועיים-שלושה עדיין לא תרגישי חיבור וכיוון נכון בפגישות עם המטפלת שלך, ולא תמצאי חלופה טובה, צרי איתי קשר במייל,oh.tipul@gmail.com, ואראה במה אוכל לעזור לך. אנא אל תשכחי להפנות אותי להתכתבות הזו שלנו, להזכיר לי במה מדובר.

תודה מקרב לב, שוב, על התשובה המפורטת.יש לי כיוון מחשבה, אך אני לא יודעת עד כמה הוא סביר:שנים שאני סובלת מהפרעת גוף דיסמורפית שהסימפטומים שלה כוללים גם חיטוט כפייתי בעור הפנים ע"מ ש"ירגיש חלק". ובעקבות המתקפות הללו, הסתגרות בבית וכן הלאה. פתאום נראה לי שדפוס המחשבה על בעלי דומה לזה שלי על עצמי - כאילו סלידתי ממאפיינים פיסיים מסויימים בו הינה השלכה של ההפרעה ממנה אני סובלת, עליו. יכול להיות קשר בין הדברים? האם מוכרת תופעה של השלכת האובססיה מהסוג הזה על אנשים אחרים? אני לא מסוגלת יותר להביט בו - אלא מבעד לזיהוי הפגם הזה. שמתי לב, לאחרונה יותר ויותר, שבכל פעם שאני משוחחת עם מישהו אני מחפשת בו "פגמים" ומשווה מחדש לבעלי..

פלונית יקרה,
עכשיו, הרבה יותר קל לומר לך משהו על הטיפול שאת זקוקה לו. כי זה אכן טיפול פרטני. האם CBT או דינמי? לא יודע. חשוב מאד שזה יהיה אצל פסיכולוג קליני. מרבית הפסיכולוגים הקליניים בארץ שייכים לאסכולה של הטיפול הדינמי, אבל זה לא חייב להיות. אל תדחי, כי הפעם לא מדובר רק בתדמית עצמית, שאפשר אולי לחיות איתה גם אם לא ממש טוב, אלא בהשפעה שיש לזה על הדינמיקה הזוגית, וכאן יכולים להיות עם הזמן דברים בלתי הפיכים, שלא היית רוצה להגיע לשם.אם את לא מוצאת מטפל מתאים שאת יכולה לסמוך עליו בדרך הקונוונציונלית, שזה חיפוש בגוגל או בפנקס הפסיכולוגים (וסביר שיהיה לך באמת קשה להעריך) נסי למצוא דרך להגיע למרפאה לבריאות הנפש (ירושלים, נכון?), ולראות אם את יכולה או לקבל טיפול דרך קופת חולים (ואם כן, זה כנראה ייקח לך זמן להגיע לתור), או לפחות שמות של מטפלים שהם ימליצו לך לעניין הספציפי הזה, בקליניקה פרטית של מטפלים שם. רבים מהפסיכולוגים במרפאה ציבורית מטפלים לאחר שעות העבודה באופן פרטי.

ד"ר חסון היקר,
תודה מקרב לב. אני עסוקה כבר די הרבה זמן בנסיון למצוא פסיכולוגית (אשה) מתאימה. לעת עתה נסיונותי עלו בתהו.האם אתה מכיר פסיכולוגית מומלצת בירושלים? אני מחפשת מישהי לשוחח איתה ולאוורר את מחשבותי האובססיביות שמתרכזות בבן הזוג, ומעט גם בילדים. כפי שכתבת המצב הוא הרה אסון כי מדובר בשלמות המשפחה.אני אף חושבת על טיפול תרופתי, אולם לא יודעת אם כדאי מייד לפנות לאפיק זה.אשמח להמלצה על פסיכולוגית מתאימה, אם אתה מכיר כזו,תודה