חילוקי דעות בזוגיות: איך לגשר על הפער?

הי, אני ובן זוגי חגגנו לפני כ3 חודשים 10 שנים של זוגיות. אני בת 27 הוא גדול ממני בשנה ו10 שנים אנחנו ממהלים זוגיות טובה מאוד!! שמבוססת על אהבה על חברות מאוד טובה על משיכה הכל! 10 שנים מרגיש כמו שנה ביחד ממש ככה! אך מעולם לא גרנו ביחד לפני כשנה התחלתי טיפה לדבר על הדברים כדי שיתחילו לנוע. הדיבור היה לעבור לגור אצלו ביחידה בבית רק שהיחידה הזאת דורשת שיפוץ, שיפוץ של גג חודש אם רוצים למרוח את הזמן. חצי שנה לפני שחגגנו 10 שנים התחלתי לראותשהדברים זזים אך בהילוך מאוד מאוד איטי. לא הייתה לי באופן אישי בעיה גדולה עם זה כי גם היינו בתקופת מבחנים ושנינו לא התעסקנו בזה. כשהסתיימה בעצם תקופת המבחנים זה היה בערך חודש לפני ה10 שנים, ובחודש הזה לא העזתי לעלות את נושא ההתקדמות בקשר (לעבור לגור וטבעת). חשוב לי לציין שעד אז היו מלא רמיזות אפילו רמיזות מאוד מאוד ברורות אפשר להגיד שהבן אדם ידע בוודאות בדיוק מה אני רוצה. שבוע לפני 10 שנים הוא שאל אותי מה אני רוצה לקבל ממנו ליום הזה.. כמובן שעניתי טבעת ולא שום דבר אחר אך יומיים לפני ה10 שנים הבנתי שהתשובה שלי למה שאני רוצה לקבל לא הולכת לקרות ומאז אמרתי לו שאני לא רוצה לחגוג את ה10 שנים ומאז3 חודשים הקשר שלנו מתנהל על אש קטנה.. אני נגד לחזור לקשר שהיה ולתדירות הפגישותאם אין שום התקדמות והוא בטענה שאני צריכה״לזרום״ ושזה יגיע רק לא בלחץ. חשוב לי לציין עוד דבר במשך ה3 חודשים האלו הוא מנסה לראות אותי בלי הפסקה אומר שאני האישה של חייו שהוא אוהב אותי והוא רואה רק איתי עתיד ומצד שני פשוט לא עושה כלום בנידון בטענה שאני מלחיצה אותו כי ב3 חודשים האלה שהקשר בנינו הוא און אוף דיברתי על עניין ההתקדמות המון.
אני מתוסכלת נורא ולא יודעת מה לעשות. כמובן שפרידה אני פחות מעדיפה כי אני באמת אוהבת והכל ומצד שני לא מסוגלת לחכות זה נורא מתסכל כל יום שעובר מתסכל אותי יותר.

אלמונית יקרה,
אני מבין את הקושי שלך. אני לא מכיר את אופי היחסים ביניכם, ואת יחסי הכוחות, ואת היכולת שלכם לדבר על דברים, אבל אני מבין ממך שיש ביניכם אהבה. כשאת מרחיקה אותו, בסופו של דבר הוא יתייאש ויתרחק. זה סיכון שאת לוקחת על עצמך.מנסיוני עם זוגות צעירים, לפעמים הגבר מרגיש שהוא צריך "למצוא את הרגע המתאים" להצעת הנישואים, כי זו צריכה להיות מאד מיוחדת, וממתין לתאריך מסויים, כמו יום הולדת למשל. אבל הוא שומר זאת בסוד. ולפעמים האשה מאבדת סבלנות רגע לפני, ואז הרגע הזה הולך לאיבוד, כי היא מפרקת את הכל רגע לפני הצעת הנישואים. ראיתי את זה כמעט קורה אצל זוג שהיה אצלי בטיפול, והצעת הנישואים היתה אחד מהעניינים החשובים שהיו על הפרק. אני יודע זאת, כי דיברתי עם שניהם גם בנפרד, והיה קשה מאד לשמור את הקשר עד להצעת הנישואים, שידעתי שהיא תגיע, מבלי לחשוף יותר ממה שהם רצו שאחשוף, וכדי שיוכלו להמשיך ולהתייעץ איתי. לפעמים עניינים של אגו משחקים תפקיד מכריע, ולפעמים הכעס בשל הפגיעה ובשל חוסר האונים ותחושת איבוד השליטה - שבמידה מסויימת זה אולי קיים כרגע אצל שניכם.אני מבין את הקושי שלך, ובעיקר את איבוד הביטחון שלך - ואני מבין שציר הזמן שלך לא נע באותה מהירות שבה נע ציר הזמן שלו.לפעמים שווה ללכת לטיפול זוגי. אני יודע שזה אולי נשמע לך מופרך ולא מתאים בשלב שלכם, ובעיקר כי לכאורה אתם לא זקוקים לזה, כי אתם זוג שיש לו אהבה טובה, ומסתדרים היטב. אבל הנה בכל זאת, גם לזוג "טוב", יכול להיווצר עניין נקודתי שאולי מצביע על קושי של התמודדות זוגית ותקשורת מכבדת, כאשר יש אי הסכמה על נושא מהותי. עכשיו, זה קצב התקדמות הקשר שלכם לקראת נישואים. אחר-כך, אולי זה יהיה על מועד הילד הראשון, או השני, או על מקום מגורים, או על קריירה שלך או שלו. ראי בבקשה את מה שכתבתי עלטיפול זוגי לזוגות בתחילת דרכם(כולל המאמר המתאים בסיום הדף).

אוקי.. אז מה אני אמורה לעשות?? לחכות ל11 שנים??? פשוט 10 לא היה מספיק בשביל להבין שצריך כבר לקדם את הקשר הזה להמשיך עד ה11 שנים שאולי סוף סוף הוא יוציא טבעת ונעבור לגור ביחד. הרי אם כבר היינו גרים ביחד כנראה שלא הייתי עושה עניין מטבעת כרגע וכן היה לי מקום לחכות. ומצב כזה שלא מתראים כמו תמיד ולא מבלים כמו תמיד לא אמור לגרום לבן אדם להקדים את התאריך בשביל שכן נוכל לחזור לשגרה? זה לא רק עניין של חוסר רצון?? זה הגיל המתרים הזמן המתאים אפילו אובר זמן 10 שנים זה המון ועוד למשוך את הקשר שמתנהל כמו קשר של בני 20 בבתים נפרדים עוד שנה?? בוא נצא מנקודת הנחה שעם האכזבה שלי אני לא מוכנה לעשות פעולות וללדת בדרך שלו בשבילו ולקחת טיפול זוגי בשביל שהבן אדם יוציא טבעת.. הוא יודע טוב מאוד מי אני ולעשות פעולות שכנוע או לתת לו עוד זמן מרגיש לי כאילו אני צריכה לשכנע את הבן אדם שאני האישה של חייו למרות שזה מיליםשיוצאות לו מהפה אז אם אני האישה של חייך לא עדיף להקדים את התאריך שתכננת בו להציע בשביל להפסיק אצלי את התסכול? מעבר לזה ש10 שנים אני חושבת שזה היום המושלם לעשות את הדבר הזה

אלמונית יקרה,
את צודקת. לגמרי.אני יכול להשאיר אותך עם האמירה הזו, ולהניח לך. במידה מסויימת תהיי מרוצה, בודאי בדקות הראשונות לאחר קריאת האמירה הזו שלי, אבל מצד שני, האמירה הזו שלי משאירה אותך בדיוק באותו מקום שבו היית קודם, מה שתביני לאחר כמה דקות, כי עדיין לא תדעי מה לעשות.ברור לי שאת כועסת. ברור לי גם שהכעס הזה מוצדק, ושכנראה מגיע גם מכך שלבן הזוג שלך יש אגו, והוא לא "מתמסר בקלות". אני מניח שלפעמים את אוהבת את זה, ולפעמים, כמו במקרה הזה, זה גורם לך להתחרפן.זה בסדר לבטא את הכעס שלך, ולחפש לו הצדקות. יש לו הצדקות, והנה קיבלת את האישור. האם זה עוזר לך? - אני לא יודע. את שואלת מה את אמורה לעשות, ואני יכול להשיב לך בקלות: אם את רוצה להיכנע לכעס הזה, ולתת לכעס הזה לנהל אותך, זה בסדר. במקרה הזה, כשאת רוצה להישאר עם הכעס הזה במלוא עוצמתו, שזו הבחירה שלך, אולי הדבר הכי נכון יהיה להגיש לחבר שלך אולטימטום, ואם החבר שלך לא נענה לו, אז לעזוב אותו ולהמשיך הלאה.ואם הכעס שלך גדול עוד יותר, אז כנראה שגם אולטימטום ייראה לך כהשפלה, ואז כנראה שמוטב שתעזבי את החבר, ותמשיכי הלאה כבר עכשיו. ממילא הכעס שלך והיאוש שלך ממנו לא יאפשרו לך להמשיך להיות איתו ולהמתין.זה בסדר שאני מכעיס אותך.אבל את כועסת עלי משום שכאשר את קוראת את מה שכתבתי לך את מרגישה חסרת אונים, ומשום שאני לא נותן לך פיתרון שגם ילך יד ביד עם הכעס שלך, וגם יביא אותך באופן מיידי לאן שאת רוצה, וזה שהוא יציע לך נישואים עכשיו, והכי טוב, שזה יהיה מבלי שתצטרכי לומר לו.כרגע, אם את נכנעת לכעס שלך, יש לך שתי אופציות. האחת, להיפרד ממנו עם או בלי אולטימטום. השניה, להישאר עם הכעס אבל גם להיות תלויה בו, בלוח הזמנים שלו, במצב הרוח שלו ובאגו שלו, עד שיחליט שהוא מוכן להציע לך נישואים, ולהמשיך ולשאת את הכעס הזה עם או בלי לתת לו ביטוי גם בהמשך דרככם.הדרך האחרת היא להחליט שאת לא נכנעת לכעס, ומחפשת דרך אחרת שתהיה בה יותר שליטה על מה שקורה. אני בהחלט מקווה שתמצאי דרך לדבר איתו על כל הדברים האלה בנחת, מבלי שתתרגזי, ומבלי שהוא ירגיש נשלט. זה לא קל, ולפעמים צריך ללמוד את זה.את פונה אלי כאילו שאני יכול לדבר איתו. אני לא יכול. לשם כך נועד טיפול. כדי לאפשר לכם ללמוד להתמודד עם מצבים שכאלה גם עכשיו וגם בעתיד. אני מקווה שתצליחו להתמודד עם זה לבדכם, ולנהל את השיחות הפתוחות, הכואבות, ולפעמים שתהיה בהן הורדת המגננות של שניכם, ואני מבין שזה לא קל. אני לא מאשים אותך, אני רק אומר שאם יש לו בעיות של התחייבות, או של אגו, העובדה היא שלא הצלחת לעזור לו להתגבר עליהן. ואני מנסה לומר לך שלפעמים, כשזה לא קורה, אז למרות האכזבה הרבה יש פתרונות.

אני לגמרי לא כועסת ולא ציפיתי לשמוע שאני צודקת כי אני יודעת שאני צודקת וגם הבן זוג יודע. הבעיה היא שההבנה שלו שאני צודקת לא הביאה אותו לעשות את הצעד. לא הבנתי את הדוגמא שהבאת לי מזוג צעיר שהיה מטופל אצלך והגבר חיכה לתאריך מסויים בשביל לעשות את הצעד. אני לא יודעת כמה זמן הם היו ביחד ומה הגיל שלהם אבל יש הבדל בין להיות שנתיים ביחד לבין 10 שנים סתם נותנת דוגמא של הפרש בזמן. יש בנות שאחרי זמן קצר מתחילות לדבר על זה כל אחת והלחץ שלה ואם הלחץ שלי התחיל סמוך ל10 שנים של זוגיות כנראה אני לא מה״לחוצות חתונה״ אבל יש גבול לכמה אפשר למשוך קשר. אני ציפיתי שתציע לי כמה אופציות שיש לעשות בעניין בניסיונך עם נושאים כאלו מה באמת כדאי לעשות הרי להמשיך במצב הזה לא מוביל אותי לכלום. ואם מניסיונך שכשהבחורה מגיעה עם אולטימטום של או התקדמות או פרידה האם באמת הדבר הזה עובד ויכול לגרום לבן אדם להרגיש שהוא לא יכול לחיות בלעדיי ויקום יום בהיר אחד ויוצא טבעת.

אלמונית יקרה,
חשבתי שפרשתי לך את כל האופציות. אם לא ראית שעשיתי זאת, אולי כדאי שתבדקי עם עצמך למה לא. אחת האפשרויות היא שרצית אולי תשובה אחרת מאלו שנתתי לך (ונתתי). לצערי, מבלי להכיר אותו יותר, וכנראה גם מבלי להכיר אותך יותר, לא אוכל לומר לך איזה משפט או טריק יעבדו עליו. ואולטימטום, כאולטימטום, הוא סיכון, שאם את לא מוכנה לעמוד בו, תפסידי בו יותר משתרוויחי. בעיקרון אני לא בעד אולטימטומים, אלא בחוסר ברירה. אבל אני מציע שתקראי שוב ושוב את מה שכתבתי. אם לא תמצאי שם תשובה, אולי לפחות בקריאה חוזרת שוב ושוב, תוכלי מתוך זה לחשוב על משהו אחר שיתאים לך. זו בהחלט יכולה להיות דרך טובה לחשוב באופן רציונלי על הסיטואציה ולמצוא פתרון.