ירידה במעורבות בבית: מה יכולה להיות הבעיה?

שלום.
אני בשנות ה-30 המוקדמות לחיי נשוי ואב ל-3ילדים קטנים.יש לי תסכול מאישתי בכל מה שקשור לטיפול בילדים(ולעיתים גם בי).ההרגשה היא שהילדים מרוחקים ממנה ולעיתים קרובות אף לא רוצים בה(שלא תלביש ולא תקלח ועוד ועוד).לדעתי זה מכיוון שהיא איננה משקיעה בהם ולו ברמה הבסיסית-נדיר שהיא יוצאת איתם לטיול ואפילו סתם לקנות במכולת משהו,היא בקושי מתייחסת אליהם בבית בצורות של משחק וכיו"ב,בקושי קוראת להם סיפורים ועוד ועוד(כשאני אומר בקושי אני מתכוון שזה קורה במקרה הטוב פעם בשבוע-שבועיים-וגם זהרקאחרי שאני מעיר את תשומת ליבה).הילדים באים הביתה מהמסגרות והיא שואלת אותם איך היה 5 דקות וזהו.גם אחרי שאני מבקש בצורה של רמיזה בלבד(כי אם אני אומר בבירור אז היא כועסת עליי ורבה איתי איך אני יכול לראות אותה עייפה ולבקש ממנה...),אז היא פונה לילדים לעשר דקות גג ואחרי זה אני עושה את השאר-משחק איתם קורא להם יוצא איתם ועוד ועוד.אני ממש מרגיש שכאילו אימא לא בבית .זה קשה לי נורא אבל אינני יכול לדבר על כך עם אישתי מכיוון שאו שהיא מכחישה שזה המצב ואני מדמיין(למרות שהיא הודתה בפניי מספר פעמים שהיא אולי לא מתאימה לחיי משפחה) ,או שהיא תפגע עד עימקי נשמתה(באמת) ותריב איתי שוב.היא רוב היום בפייסבוק או רואה תכניות.יש לציין שהיא עייפה נורא כי היא עובדת קשה מאוד מאוד.אבל אינני מסוגל לחשוב על כך שהאמא היא עוד נספח חברתי לא תורם בבית.היא גם אומרת לי כל היום שאני משקיע רק בילדים ולא אכפת לי ממנה אבל זה לא נכון כי מהשעה בה הילדים ישנים אנחנו ביחד(כל לילה!).אני לא שוביניסט או משהו רק כואב לי שלילדים אין דמות אימהית בבית-בא לי לבכות כשאני חושב על זה..דבר נוסף-בכל הזדמנות שניתנת לה-היא תשים את הילדים אצל סבא וסבתא כדי שתוכל לנוח.גם כשאני יוצא עם הילדים אני מתפלל שאני יחזור הביתה ותהיה איזו ארוחת ערב קלה מוכנה ולא שאצטרך להגיע ואז גם להכין לשמור על הילדים ביחד בזמן שהיא נחה או בטלויזיה\מחשב אבל זה לא קורה אף פעם.בקיצור אין לי עם מי לדבר על וזה ובטח שאין לי מושג איך לשנות את הגישה שלה- היא פשוט אדם עייף כזה מבחינת ילדים וניהול בית...אם יש לה כח לפעמים כבר אז היא שוטפת את הבית דבר ראשון...-לא מעניין אותה אוכל\ילדים \אני.

ניק יקר,
יתכנו כמה אפשרויות. אחת מהן היא שיש לה איזה שהוא סוג של דיכאון, שמוריד את רמת הפעילות והמעורבות שלה, אלא שמצד שני אתה אומר שהיא עובדת מאד מאד קשה. זה לא שולל לגמרי את האפשרות הזו, אבל אולי הקושי שלה הוא אחר. אפשרות אחרת היא אולי משהו שקורה ביניכם, ושבגללו היא מרגישה קצת מיותרת בעשייה בבית, ואולי כי אתה עושה את הכל הכי טוב, בתחושה שלה, ואז יותר קל לה לסגת, או שאולי היא מרגישה מיותרת. כי כך או כך, יתכן שמסיבה כלשהי העניין שלה בעשייה הביתית ירוד, והיא מוצאת אותו בעניינים אחרים שאינם ילדים ובית. יתכן שהיא יכולה להיעזר בטיפול פרטני, אם היא לא תיפגע מעצם ההצעה.מה שאתה יכול לעשות, אולי, זה להצביע בפניה על כל הצלחה שלה עם הילדים, ולהראות לה עד כמה היא חשובה להם, ולעשות זאת באופן שלא ייראה כמחנך, אלא כזה שמצביע לה על דברים שהיא יכולה לעשות טוב ממך, או שאתה לא היית חושב להגיב כמוהו, ושדווקא היה טוב. כלומר, בעדינות, לתת לה חיזוקים חיוביים למה שהיא כן טובה בו עם הילדים, ולמה שהילדים כן מרגישים טוב בו איתה.