יציבות בזוגיות: איך להתמודד עם פיתויים

שלום
ד"ר אורן חסון,שמי ליטל (שם בדוי), בת 25, ויש לי חבר זה שנתיים. לכאורה הכול בסדר, אין לי איזה סיפור קורע לב.. נחמד לי ונעים לי איתו, אנחנו גרים ביחד, צוחקים הרבה, לפעמים הוא מעצבן אותי ואני נעלבת ממנו ולפעמים סתם קשה לי להשלים עם ההתנהגות שלו. אבל מצד שני, באמת כיף לנו ביחד רוב הזמן.הוא מתחיל לדבר איתי על חתונה, ולכן בזמן האחרון התחילו לעלות לי מחשבות..מצד אחד כן נחמד לי איתו, באמת שכן,ואנחנו גם מתאימים בהרבה דברים והוא גם בן אדם מאוד החלטי, חכם, יודע מה לעשות עם עצמו בחיים שלו (ז"א - אני כן ארגיש יציבות ושאני בטוחה איתו. שזה מאוד חשוב כשמדובר בקשר לכל החיים..). אבל מצד שני: יש לי אולי רגש אליו אבל לא משהו מטורף.. נניח - הוא טס בחודש שעבר לעבודה לשבוע - ואני לא כזה התגעגעתי והרגשתי שהוא חסר לי.יש לי חברה שמתחתנת עכשיו והיא הייתה איזה יומיים בלי הארוס שלה והשתגעה פשוט מרוב געגועים, ואני ממש לא.. אני לא מרגישה שאני 'מטורפת' על בן הזוג שלי. קצת קינאתי בה על זה שהיא כל כך אוהבת את בן הזוג שלה. אף פעם לא חוויתי אהבה כזאת (היה לי לפניו רק חבר אחד לתקופה של 3 חודשים בלבד.. התשחררתי ממש מאוחר יחסית ועד אז לא פיתחתי קשרים רציניים וכל הראש שלי היה נתון ל'צבא' ולא ל'אהבה'..).אני נורא מבולבלת. מצד אחד יש לי בן זוג טוב ונחמד, לא הכול מושלם כמובן אבל המצב שלי הרבה יותר טוב מאחרות, והקשר והיחסים שלנו ממש סבבה לעומת כמעט כל הזוגות שאני מכירה, וחבל לי לוותר על זה. מצד שני בא לי מישהו שיסעיר אותי, שאני ארגיש שאני מאוד אוהבת.. שאני מוכנה לעשות בשבילו הכול..בגלל המצב הזה, ובגלל שאני בחורה יחסית נאה ובמסגרת העבודה שלי מוקפת בגברים בני גילי, קורים לי גם הרבה מקרים מבלבלים. לדוגמא: השבוע נקלעתי לשיחה עם בחור יפיפיה שהתרשמתי ממנו מאוד לטובה - גם מבחינת האישיות שלו. לאחר כמה זמן הוא ניסה לבקש טלפון. כמובן שסירבתי אבל זה בהחלט עורר מחשבות ('אולי זה 'האחד.. נדלקתי עליו על ההתחלה הרבה יותר ממה שנדלקתי על בן זוגי בהתחלה?...' וכו' וכו'..).אני מקנאת בבנות שממש אוהבות את בו הזוג שלהם ולא רוצות אף אחד וגם לא חושבות על אף אחד יותר מידי ולא כל דבר קטן מבלבל אותם ומעלה בהן מחשבות..אבל כשאני חוזרת למציאות אני מבינה שלא הכול סיפורי אגדה ושהמציאות בד"כ לא גובלת באהבה מטורפת, ושאני 'נפלתי יחסית טוב'. ושגם, הרבה פעמים, הדשא של השכן נראה הרבה יותר ירוק ממה שהוא (הוא שכך השכן מנסה לשכשנע אותנו..). ואולי זה פשוט אני, שלא מסוגלת להיות מרוצה ממה שיש לי ותמיד אסתכל לצדדים?..אשמח לדעתך בנידון, איך כדאי לי להתנהג או באיזו גישה עליי לנקוט. מצטערת אם הארכתי יתר על המידה.תודה, שבת שלום, ליטל

ליטל יקרה,
אני חושב שהגדרת את מצבך הכי טוב כך:"אבל כשאני חוזרת למציאות אני מבינה שלא הכול סיפורי אגדה ושהמציאות בד"כ לא גובלת באהבה מטורפת, ושאני 'נפלתי יחסית טוב'. ושגם, הרבה פעמים, הדשא של השכן נראה הרבה יותר ירוק ממה שהוא (הוא שכך השכן מנסה לשכשנע אותנו).." נראה לי שהדשא שלך ירוק, ומושקה היטב, גם אם אין בו הצפה, מדי פעם.ההבדל בינך לבין חברתך הוא לא רק האהבה המטורפת שלה אליו, אלא אולי גם ההבדל באופי שלכם. את יותר בטוחה בעצמך, והיא יותר תלותית. אם זה נכון, יתכן שהזוגיות שלך יציבה יותר. ובעיקר, שאת יציבה יותר. אם יקרה משהו פעוט ערך, למשל, ששתיכן תגלינה משהו כמו מה שקרה לך, שמישהי השאירה לו מספר טלפון – גם אם הוא זרק מייד אחר כך את מספר הטלפון לפח – את תקחי זאת בקלות רבה יותר ממנה, ותעשי מזה פחות סיפור. אחרי הכל, בסופו של דבר, את נמצאת במערכת זוגית יציבה, כפי שהיא אמורה להיות, ופיתויים תמיד יהיו, ותצטרכי ללמוד להתמודד איתם. וכפי שכתבת: תמיד את יכולה לראות את הדשא בחוץ כירוק יותר, אבל זה ייראה אחרת כשאת גרה שם ויודעת יותר. אז נדלקת על מישהו. את לא מכירה אותו, ולא מכירה את כל הפאקים והבאגים שלו. את אפילו לא יודעת מה הוא באמת רוצה ואוהב. ונראה לי שאת יציבה מספיק כדי לא לתת לדברים כאלה לסחרר לך את הראש.