התמודדות עם דילמה בזוגיות

שלום,
בת 27 בעלי בן 28 + ילד בן שנתיים וחצי. כעת אני בחודש התשיעי להריוני.בעלי למרות גילו הצעיר עובד בעבודה איכותית והצליח לפלס דרכו גבוה, כעת הוא נתקל בתקרת זכוכית על מנת להתקדם יותר וחייב להוציא תואר ראשון. (בגלל שהיה עסוק בקידום הקריירה שלו זה אחד הדברים שהתפספסו בדרך). פתאום הוא נתקל במצב ששוללים אותו בקבלת עבודה בגלל שאין לו תואר על אף העובדה שהם מאוד היו רוצים אותו.וזה מה שגרם לו לרצות ללמוד ועכשיו! מדובר על לימודי ערב ( פעמיים בשבוע עד שעות מאוד מאוחרות + יום שישי מלא). בנוסף לזה העבודה שלו מאוד תובענית וגם ככה אנחנו כמעט ולא רואים אותו. בנוסף לזה גם ימי שישי עכשיו לא יהיה לי את העזרה המועטה שהייתה לי עד כה.אני בחרדות מזה ולא יודעת איך אוכל להיות אם חד הורית לשני תינוקות לבד למשך 3 שנים! גם ככה מאוד מאוד קשה לי........עד כה כל הזמן קיבלתי את התובענות של העבודה שלו (לא אשקר היו לא מעט קשיים בנושא) אבל הוא גם יודע שאני גם מעונינת בשינוי תעסוקתי דבר שעלול להתנגש עם התוכניות שלו ללימודים.אני מצד אחד מאוד רוצה לפרגן ולתמוך, מצד שני אני כבר עייפה ואני יודעת שזה לא הזמן למעמסה נוספת - ועוד איזה מעמסה.בימים שלא ילמד יצטרך להשלים שעות עבודה ושלא נדבר על מחויביות של הלימודים - מבחנים, עבודות, פרויקטיים וכו'.כאילו רגע, אני תכף צריכה ללדת גם ככה כל הדינמיקה המשפחתית הולכת להשתנות, אני לא מבינה מי עיוור פה? זה באמת כבר יהיה מוגזם אני לא אעמוד בזה... פיזית ורגשית.מה עושים? אני כ"כ חצוייה בין הרצון שלי ( והילדים ) לבין הרצון שלו........

שני יקרה,
את בדילמה אמיתית. בודאי שיהיה קשה יותר. אבל אני חושב שאת כועסת ופוחדת גם יחד. לא רק בגלל שהעומס עלייך יגדל באופן משמעותי, אלא גם בגלל שאת לא בטוחה בזוגיות שלכם, ואולי בנכונות שלו להקל עליך כשקשה לך. אני לא קובע שזה כך, אני חושד שזה כך. ולכן, קשה לך להיות סבלנית, ולחכות שלוש שנים לשינוי הקריירה שלך. אם זה נכון, כדאי אולי להשקיע הרבה ביחסים שביניכם, ולהרגיע את המתח, ולבנות את האמון הזה, שגם ייקל עליך. ולבקש ממנו לתרום, ככל שיוכל, לעשייה הביתית. לבקש, לא לתבוע. מתוך רצון טוב שלו, כי את פועלת למענו.אחרי הכל, יש כאן שני עניינים. האחד, הוא עניין כלכלי נטו, והוא השאלה מי צריך להתקדם מהר יותר ואיך עושים את זה ועל חשבון מה. השני, הוא העומס בבית, ואיך אתם מצליחים לחלק תפקידים ביניכם כך שחלוקת המעמסה הכוללת עליכם תהיה סבירה.האמון ביניכם חשוב מאד כדי שתשתפו פעולה באופן הטוב ביותר לשניכם כיחידה משפחתית אחת. וגם, בצד זה, הצורך לשמור מידה מסויימת לפחות שלך של עצמאות ובטחון, כלומר, גם קידום שלך. האם זה יהיה עכשיו על חשבון הקידום שלו, או אחר כך לאחר הקידום שלו, או במקביל על חשבון קצב התקדמות שלו – אלו דברים שתצטרכו להחליט ביחד.

תודה רבה!אני מאוד בטוחה בזוגיות שלנו, יש לי בעל מדהים, חבר טוב ואבא מקסים!העניין הוא באמת ובתמים החשש שזה יהיה יותר מידי, גם ככה הוא דוחס 50 שעות ביממה (ואני לא מתפנקת) אז העומס רק ילך ויגדל באופן משמעותי. כך שמכל הזוויות אני לא מצליחה לחשוב על דרך פשרה.אני הצעתי שתי הצעות אבל גם הן נפסלו בטענות שונות. האחת שאולי כדאי לדחות את הלימודים רק בשנה אחת כך שבכל זאת נתרגל למצב החדש של שני ילדים וגם הם יהיו קצת יותר עצמאיים. להיות לבד עם תינוקת בת יום וילד בן שנתיים וחצי זה מאוד קשה. (בנוסף לזה אני גם עובדת+אחזקת הבית)הצעה שנייה היא לנסות לפרוס את הלימודים ליותר שנים ולהוריד את מספר הימים בשבוע.אני גם מוכנה להניח לרגע בצד את הקריירה שלי לטובתו והכי לפרגן. (זה לא העיקר פה)אבל אני מרגישה שהוא מרגיש כאילו אני מנסה לטרפד וזה מעציב אותי מאוד!

חסויה יקרה,
זה נפלא וחשוב שזו דעתך עליו, וזה נפלא וחשוב אם זו גם דעתך עלייך. ועדיין, אתם צריכים ללמוד לשתף פעולה ולנהל את חיי הזוגיות/בית/קריירה בצורה הטובה ביותר והיעילה ביותר, מבלי לאבד את הרגש זה כלפי זה. וכאן, האמון זה בזה שאתם צריכים לבנות גם כאשר אתם לא מסכימים על משהו מאד עקרוני. ואולי ייקל עליכם אם תבינו שכמעט תמיד, בין החלטה א' להחלטה ב', יש אפשרויות נוספות, ובכלל זה שלבי יציאה, שגם אם יש להם מחיר, לפעמים עדיף לדעת שהם שם וששווה לשלם אותו. נסו להיות יצירתיים.