יציאה מזוגיות: עזרה מקצועית

דוקטור שלוםהסיפור שלי הוא כזה אני יוצאת עם מישהו כבר שנתיים זה קשר תלותי אובססיבי מצד שתינו.יותר נכון הפכתי להיות ככה אחרי כמה חודשים איתו שהוא היה ככה סוג של נדבקתי ממנו.. אחרי כמה חודשים איתו שהיינו צמודים אחד לשני כל הזמן ההורים שלי החליטו שהם לא מסכימים שניהיה יותר בקשר בטענה שהוא לא בשבילי אבל אני כבר הייתי מאוהבת או יותר נכון תלויה בו ורגילה אליו והתחלנו להיות בקשר ללא ידיעתם.הוא בן אדם חם ואוהב ומפנק והכל אבל.הוא כל הזמן חושב שאני בוגדת בו ומתעצבן מכל דבר קטן ומכל שיחה או הודעה מגבר כל שהוא לא משנה על מה השיחה הוא מתעצבן...והוא מרביץ לי.אני לא מדברת על סטירה או על מכה קטנה היו פעמים שממש הפכתי לשק אגרוף.אחרי כל פעם שהיינו רבים ככה אמרתי לעצמי שזה נגמר ושאני יותר לא מדברת איתו אבל אחרי שאני נרגעת אני בסוף עונה לו לטלפונים כי הוא מתקשר בלי סוף ואני בשלב מסויים נשברת ועונה ואם לא אז הוא מגיע אלי לעבודה או לבית ומחכה לי ובסוף משכנע אותי שיהיה בסדר ואני חוזרת מתוך הפחד להיות לבד.אין לי אף אחד חוץ ממנו הוא הפך להיות הכל בשבילי ..אני לא בקשר טוב עם המשפחה אף פעם לא התחברתי אליהם למרות שהם הכי מנסים להתקרב אלי אבל אני לא מצליחה.אני לא יודעת איך לצאת מהקשר הזה זה גלגל שחוזר על עצמו כל פעם אנחנו רבים אני מחליטה שזהו בסוף קשה לי לבד ואני חוזרת .הסיטואציות האלה שלי שוכבת על הריצפה כשהוא בועט בי או כל מיני דברים אחרים שאני לא אפרט פה למרות שאין לי למי לספר את זה ואני מרגישה צורך ענק להוציא את זה .זה דברים שלא יוצאים לי מהראש כל יום ומצד שני אני לא מצליחה לשנוא אותו ולא מצליחה להתרחק ממנו כי כשהוא רגוע הוא החבר הכי טוב שלי והכי נחמד אלי וטוב אלי בעולם . אני לא יודעת לאן לפנות פשוט

לפני שיהיה מאוחר מדי ותישארי גם מצולקת פיזית ונכה או חלילה, תמותי!!!זה לא דימיוני בכלל!!!

זה העניין שאני לא מצליחה להשתחרר ממנו...הוא מצד אחד הבן הכי קרוב אלי וחשוב לי מצד שני האוייב הכי גדול שלי.

את חייבת למצוא בתוכך את הכוח.אין לך ברירה.אולי כדאי שתפני לגופים שמסייעים לנשים מוכות, שיסייעו לך במתן עזרה נפשית עד שתעמדי על הרגליים.את חייבת!!!גם אם תהיי לבד לפרק זמן מסוים, אין לך ממה לחשוש, בדידותך תהיה זמנית ואת תמצאי מרגוע באופנים אחרים.תנסי לדמיין שיש לך ילדים מהגבר הזה והם עומדים בצד החדר כשהוא בועט בך ומשפיל אותך, איך הם ירגישו? מה ילמדו מכך? מה את תתרגישי?את חייבת לשקם את חייך לפני שיהיה מאוחר.בשום אופן אל תאמיני בבחור, הוא לא ישתקם לעולם, חבל על הזמן שללך, תברחי כל עוד את צעירה ואפשר.

יעל יקרה,
את נמצאת בזוגיות שאסור לך להמשיך בה, אבל מתקשה לצאת ממנה. את צריכה סיוע מקצועי כדי להעזר בו.אני מתרשם שאת צעירה מאד, ולא מבין אם עדיין בתיכון וגרה אצל ההורים, או שמבוגרת יותר וגרה בנפרד או עם הבחור. אם את עדיין במסגרת של לימודים בתיכון – לכי מיידית ליועצת החינוכית, וספרי לה את הסיפור ובקשי עזרה. אם לא, יש גופים שונים שיכולים לעזור, החל משיחות טלפון וכלה בסיוע מקרוב. את חייבת סיוע מקצועי והבנה של זכויותייך, וגם מי שיעזור ויחזיק לך את היד, ויעזור לך לחצות את הכביש. כרגע את לא יכולה לעזוב אותו לבדך, כי את חוששת, אולי ממנו ואולי מהבדידות.הסתכלי בדף העזרה הראשונה באינטרנט, שבאתר שלי, וראי, בצד שמאל, את האפשרויות ליצירת קשר טלפוני תחת הכותרת "מקרי חרום" ו"אלימות במשפחה". היעזרי בהם.

דוקטור שלום,תודה רבה על התגובה..אני בת 22 ואני גרה לבד,ההורים לא יודעים שום דבר בנושא ואני גם לא רוצה שידעו ,ניסית המון פעמים לנתק איתו קשר למרות שהיה לי מאוד קשה...אבל הוא יודע איפה אני גרה ואת סדר היום שלי וגם אם אני לא עונה לטלפונים ( והחלפתי מספר כבר כמה פעמים) הוא כל פעם מגיע לדירה שלי או לעבודה ובסוף משכנע אותי לחזור ,יש לו השפעה גדולה עלי ואני מרגישה שכמה שאני רוצה לסיים את זה אני לא רוצה מספיק כי כשהוא לא עצבני כמו שציינתי או מאד עוזר לי ומאד תומך בי או שאני פשוט מפחדת מהבדידות באמת..אני בטיפול פסיכולוגי כמה כמה זמן אבל אני לא מרגישה שזה עוזר לי ..

יעל יקרה,
מן הסתם, את משלמת גם את מחיר הניתוק מהורייך. אני לא מאשים אותך, כי יתכן שיש לך סיבות טובות, ויתכן מאד שהם לא יודעים לתמוך כפי שהיית רוצה שיתמכו. אבל היום את משלמת את מחיר העדר אותה תמיכה. מהו המחיר היקר יותר? – שאלה שאין לי תשובה עליה, אבל אולי זו שאלה שאת צריכה לשאול את עצמך.חלק מההחלטות, יעל, הן החלטות שלך. את לא חייבת לפתוח לו את הדלת, כשהוא מגיע, ואת לא חייבת לענות לטלפון כשהוא פונה אליך. גם כאשר הוא לא עצבני! כפי שנאמר לא מדובשך, ולא מעוקצך. כי את יודעת שלאחר הדבש תגיע גם העקיצה. כך הוא, ואין לך מה לצפות שהוא יהיה אחרת. הטיפול שהלכת אליו, ובצדק, שהוא אמור להיות חלקית לפחות מקור תמיכה גם אם לא תחליף הורים, לא נותן לך את הכוח לבצע את מה שאת צריכה, וליצור את הניתוק. גם זה חבל. העלי את העניין הזה שם, ושאלי את המטפל או המטפלת שלך מדוע ביחד אתם לא מצליחים להביא אותך ליצור את הניתוק הזה. האם העלית שם את כל מה שכתבת כאן?

אני מוצאת אצלו את התמיכה שכנראה חסרה לי מהסביבה כמו המשפחה ששם באמת אין לי קשר טוב או החברים שאף אחד מהם לא לצידי חוץ ממנו.המטפלת שאני אצלה אני מרגישה שהיא מקשיבה לי רק בגלל שזה העבודה שלה הרגשתי ככה עם כל פסיכולוג שהלכתי אליו בשנים האחרונות לכן בשלב מסויים עזבתי את הטיפול ..דיברנו עליו הרבה בטיפול אבל היא לא עובדת איתי על לעזוב אותו משום מה היא רק מקשיבה למה שיש לי להגיד וזהו .זה נכון שאני לא חייבת לפתוח לו את הדלת ואני יודעת שאחרי הדבש מגיעה ממנו עקיצה גדולה. הבעיה שהדבש מתוק מאוד ובלעדיו אני פשוט לא מוצאת את עצמי אני באמת נשארת לבד .לא חברים לא משפחה .אני כל כמה זמן מחליטה להתנתק ובסוף אני לא מצליחה לעמוד בזה /=אתה חושב שאם הוא יעבור טיפול לשליטה בכעסים זה יועיל במשהו ?

יעל יקרה,
יש מטפלים שיותר מקשיבים מאשר אומרים ומניעים. חלק מהאידיאולוגיה שמאחורי זה אומרת שאם את מגיעה למסקנות בעצמך, יהיה לך קל יותר לממש אותם מאשר כאשר כאשר אינך מוכנה להן עדיין. המגרעת היא זו שאת חווה, שזה תהליך ממושך יותר, כשאת צריכה כוח מיידי.ובמקרה שלך, מאחר שמדובר באלימות, דברי איתה על זה שאת צריכה את התמיכה והיעוץ שלה. שהם חשובים לך, כי את אולי לא מספיק מעשית כדי להגיע לפתרונות ולעשייה. ואל תסמכי על טיפול בשליטה בכעסים שלו. אמנם זה יכול לעזור, לפעמים, אבל אסור לך לבנות על זה. את לא יודעת אם זה יעבוד, ולא תדעי מתי זה יתפרץ שוב. לפי תאורך, מדובר בגבר ללא שליטה באופן מוקצן, ולכן את צריכה לדאוג לעצמך ולא לחכות עד שהוא ישתנה. את עלולה לחכות יותר מדי - וכל מקרה אלימות נוסף הוא כבר יותר מדי. אני לא רוצה לקרוא עוד ידיעה מיותרת בעיתון על דברים שעלולים לקרות.

טוב.. תודה רבה על העזרה וההקשבה..מקווה שיהיה לי כוחות לעמוד על זה