התנגדות הורים לזוגיות

יש לי חבר כבר שנתיים וחצי... בערך מתחילת הקשר היו לנו "מהמורות".. הוא טיפה נמוך ממני (לי זה לרוב לא מפריע..), המשפחה שלי מאוד פרימיטיבית ולכן הם מתנגדים בתוקף לקשר הזה.. ניסיתי לא לתת לזה להשפיע עלי, אבל בכל זאת.. זה מחלחל לראש לאט לאט... לאחרונה אני מרגישה כאילו זה כבר לא זה..... עוברים עלי הרבה דברים כרגע ואני לא יודעת אם אני משליכה את הבעיות שלי על הקשר שלנו או לא, אבל אני מרגישה כאילו הרגשות שלי דעכו... זה לא רק כלפיו, זה לגבי הכל... סתם תקופה שכלום לא הולך והכל מסובך פתאום....היום החלטנו לקחת הפסקה של שבוע- אני הצעתי את זה והוא לא רצה בהתחלה, הוא אומר שזה מיותר ושהסיכוי שאני אחזור אליו הוא לא גבוה.... אבל הוא הסכים לזה בסופו של דבר בגלל שהוא אוהב אותי.. אני שונאת לפגוע בו ככה... המצב הזה נמשך כבר איזה חודש (ואין לדעת מתי המצב הזה יחלוף...) ואני מרגישה ממש רע עם עצמי שאני גוררת אותו ככה... מצד אחד אני לא רוצה לוותר על משהו שאולי יהיה טוב (למרות המשפחה...) בגלל תקופה קשה ומצד שני אני לא רוצה להבטיח לו הבטחות שאולי אני לא אהיה מסוגלת לקיים ובכך להמשיך לפגוע בו..אני לא יודעת מה לעשות.... איך אני יכולה להחליט שהוא בן הזוג שמתאים לי? איך אני יכולה לדעת אם הבחירה שאני אעשה תהיה טובה? איך יודעים....???

מתוסכלת יקרה,
את היחידה שיכולה לקבוע אם הוא מתאים לך. חבל רק שלא כתבת את גילך, כי אולי זה מסביר את השפעת ההורים, ובעיקר אם את גרה איתם, ועוד יותר כשאת תלויה בהם כלכלית, ועוד יותר אם את קטינה. ככל שהתלות שלך בהם גבוהה יותר, כך המחיר שאת משלמת בשל ההתנגדות שלהם גבוה יותר, ולכן את מכניסה גם אותו לחשבון. ככל שהתלות שלך בהם גדולה יותר, וככל שאת צעירה יותר ובטוחה בעצמך פחות, כך קל יהיה להם יותר לערער את הביטחון שלך בגבר שאת אוהבת והם לא. אולי כשתהיי עצמאית יותר, ותלויה פחות, וכשהמחיר של התנגדות שלהם יהיה קטן יותר, וכאשר יהיה לך פחות איכפת לשלם אותו, ההחלטות תהיינה שלך בלבד.

היי....קודם כל אני רוצה להודות לך על התשובה..... אתה בערך צודק..אני בת 23 וכרגע אני גרה בבית... אני בת יחידה לאמא חד הורית , אני כבר מגיל 18 רוצה לעזוב את הבית, אבל אמא שלי לא רוצה "לשחרר" (זה מקור הבעיה, כמו שאתה מבין...) אני נשארת בבית כי אני עוזרת לאמא שלי עם החשבונות, אני עובדת ומכניסה את המשכורת שלי לחשבון הבנק שלה (לפני שנה עברה עליה שנה לא קלה מבחינה בריאותית, אז היא צריכה את העזרה שלי כדי להתאושש מזה)... אין לי פרטיות בבית, החדר שלי מאוד קטן ואי אפשר להיות בו יותר מ- 5 דקות כי פשוט לא נוח שם.... אמא שלי מאוד קרובה להורים שלה (אני מניחה שהיא מצפה שזה יהיה ככה איתנו, אבל אני שונה לחלוטין ממנה...) ולכן הם חלק גדול מחיי מה שאומר שהם גם מתערבים לי בחיים- הם גם לא אוהבים אותו... המצב מסובך....אני בן אדם מאוד עצמאי, אני עובדת מגיל 15(מתוך בחירה).. אני בן אדם שזקוק לפרטיות ולעצמאות שלו.... אני צריכה את השקט שלי....אני מרגישה מוצפת....

מתוסכלת יקרה,
אם כך, גם את מבינה בעצם את מה שכתבתי לך. שכאשר תצליחי להיפרד מההורים (קרי: אמך והוריה), פיזית ו/או מנטלית (שפרושו לדעת לשים להם גבולות) תצליחי לעשות החלטות משלך.

אני מצטערת שאני משגעת.....המצב ממש בעייתי... זה לא כל כך קל.... לפעמים אני אפילו חושבת שזה בלתי אפשרי.... הם כל כך מצפים ממני להיות שם תמיד שאני מרגישה שאם אני אעזוב את הבית הם "יתאכזבו" ממני.... אני גם לא מאמינה שלאמא שלי יהיה קל להישאר לבד... אני יודעת שזה עוצר אותי מהרבה בחינות וכמובן שיכולים להיות לי מליון תירוצים ל-למה לא לעזוב.. אני לא יודעת איך לעשות את זה בעדינות....בכל מקרה, אני לא יודעת מה לעשות... ביום שיש הקרוב אני נפגשת איתו כדי שנחליט אם אנחנו חוזרים להיות ביחד או נפרדים.... האמת שבשבוע הזה הוא היה חסר לי... הוא היחיד שקל לי לדבר איתו (למרות שבחודש- חודשיים האחרונים לא דיברתי איתו על כלום... השארתי אותו בחוץ לחלוטין..)... אני תוהה אם זה בגלל שאני יודעת שאסור לנו לדבר בשבוע הזה (שמרגיש ארוווךךך)...אני יכולה לומר שבמשך השבוע האחרון המשפחה שלי (הם יודעים שאנחנו בהפסקה) ממש מציקים לי לגבי זה... הם לא מפסיקים לומר לי ש- הנה, זה הזמן, תעזבי אותו וזהו..אני משתגעת ממחשבות... אני לא רוצה לעשות טעות, אבל נמאס לי לפגוע בו! אולי עדיף לי שניפרד? גם אם זו תהיה טעות, אני אפסיק לפגוע בו (בכל זאת, לא משנה מה יהיה, הוא האהבה הראשונה שלי ותמיד יהיה איכפת לי ממנו..)..אני יודעת שיש לי הרבה דברים לפתור.... לכן אני מתוסכלת...מה לפי דעתך אני צריכה לעשות?

מתוסכלת יקרה,
אני יודע שזה לא קל, אבל אני חושש שתצטרכי לקרוא שוב את תשובותי, ולמצוא שם את מה שמתאים לך. בסופו של דבר, תצטרכי להחליט גם על דרכך שלך, ולא רק על דרכו. כשתהיי בשלה להיפרד ממשפחתך, יהיה לך קל יותר לבחור בחירות משלך, וכל עוד לא תעשי זאת, זה יהיה קשה, כפי שזה קשה לך עכשיו. כפי שזה נראה לי לפי מכתבייך, את עוד לא בשלה להיות עצמאית ולשים גבולות למשפחתך, כך שאולי כבר החלטת.