יציאה מהשיגרה: טיפים לזוגיות

ד"ר חסון היקר,
אני (25)ובן זוגי (30) גרים כבר כשנתיים וחצי יחד. בן זוגי איננו רומנטיקן מטבעו, הוא מונע מ"טריגר", כלומר- אם הכל נראה לו בסדר, הוא יהיה אדיש אלי, ואם פתאום נראה לו שאני כועסת או משהו לא בסדר, הוא ינסה לראות מה קורה וכו, אבל גם,- המצב הזה מחזיק בדיוק יום, אחרי זה זה סתם מעצבן אותו. אני מכירה אותו, ולכן גם אף פעם לא ממש ציפיתי, אבל עם הזמן זה התחיל להפריע לי . במהלך כל הזמן שאנו יחד הוא מעולם לא ממש קנה לי מתנה, למשל. אמרו לי שגברים מבינים רק כשאומרים להם, אז לפני יום הולדתי הכנתי אותו שאני רוצה משהו יפה, קיוויתי שיפתיע אותי. אבל כמובן ששום דבר לא נעשה. שנה קודם לא אמרתי כלום בתקווה שיעשה, וגם אז- שום דבר. כך ששתי השיטות לא ממש עבדו. הוא אוהב אותי מאד, אני יודעת זאת, אך מרגישה שהגיע איתי למקום שנח לו והוא לא צריך כלל להתאמץ. אני מרגישה שהוא לוקח אותי כמובן מאליו; ביום יום חוזרים מהעבודה עייפים ומותשים, מאוחר, ולא יוצא לנו כמעט לשבת לדבר(הוא צריך שקט, אוכל, מקלחת, טלוויזיה, ונהיה אמצע הלילה) גם כשאנחנו כבר במיטה הוא מדליק טלוויזיה. למה? האם הראש שלו לא מסוגל לעכל יותר כלום? ובסופי שבוע הוא לפעמים לוקח עבודה הביתה , -תמיד יש איזשהוא משו,הוא מתעסק עם המון דברים במקביל. או שאנחנו עם המשפחה שלו וכו. חסר לי, ואינני מבינה איך לו זה לא חסר- לשבת מידי פעם בבית קפה, מסעדה, לדבר , להתקרב. כשנסענו לחופש קצר בפעם היחידה בקשר, חזרנו משם כאילו אחרי ירח דבש- החופש מאד תרם לזוגיות. אני מנסה להבין אם פשוט אני נמצאת בתחתית סדר העדיפויות שלו, או שפשוט לא אכפת לו, ואולי זו בכלל אשמתי שאני עושה בשבילו הכל(אוכל , שוטפת, מנקה וכו) ולכן הוא לא מעריך כלום?איך לעזאזל אני אמורה לגרום לו לרדוף אחרי, כמו פעם( ולא מתוך הנאה סדיסטית אלא כדי להרגיש קצת מחוזרת )להשקיע בי, לרצות להפתיע אותי/ לצאת ובכלל, להראות לי שאני חשובה לו והוא יודע ששום דבר לא ברור מאליו. כי הוא יכול- הוא פשוט לא רוצה....אני יודעת שאלו החיים ושגרה וכו אבל אנחנו עוד לא נשואים וכאילו, מה יהיה בעתיד אם עכשיו זה ככה??. אשמח לתשובתך כי אני פשוט מרגישה מן יאוש ותסכול, לא יתכן שזה המצב ואין מה לעשות, כנראה אני טועה במשהו בדרך...תודה רבה רבה!!

מיכל יקרה,
כנראה שהגדרת אותו נכון. אחרי הכל, את מכירה אותו היטב ביומיום, וזה מה שהוא ביומיום. אבל את מכירה אותו גם בעת חריגה מהשיגרה, וזה היה מעולה לכם. כנראה שהשיגרה גוררת אותו למצבי נוחות, וטוב לו שם, בשקט הזה, לאחר העבודה, בלי בלגנים, בלי לחצים, בלי לחשוב יותר מדי. כנראה שלא קל לו להתמודד עם לחצים, ואולי גם עם האינטנסיביות של העבודה. אולי כדאי למצוא איזו שהיא דרך ביניים. ויתכן ששיגרה קבועה של יציאה מהשיגרה היא הפיתרון שיעשה לכם טוב. כלומר, זמן קבוע שבו תצאו מהבית, ושהוא יידע שזה מה שקורה, ושבזמן הזה יקרו מדי פעם דברים בלתי צפויים. האם הוא יוכל להיות חלק מהתכנון הזה של הבלתי צפוי? האם את תצטרכי להיות היחידה שמתכננת? אני לא יודע. אתם צריכים לדבר ביניכם על הצורך לעשות זאת, ועל האפשרויות השונות שבהן ניתן לממש את היציאה השיגרתית אל מחוץ לשיגרה. וכן, גם מדי פעם חופש קצר, אם אתם יכולים להרשות לעצמכם, ואולי גם להפוך את זה לשיגרה שיהיו בה דברים בלתי צפויים.