יעל ועבודתה: מה צפוי?

אני עובדת במשך 22 שנה במקון עבודה מסודרמאד מוערכת על תפקודי היעיל ועושה את המוטל עליילפני שבע שנים הטילו עליי עבודה נוספת מחוץ לתוקף עבודתי ביצעתי אותה מעל למשוער כשמידי פעם אני מטפטפת לממונים שצריך להסדיר את העיניין עם בקבלת מינוי.לאחרונה הבנתי שהנושא לא מוסדר בקבלת מינוי ונוח להם שהפרייר ית ממשיכה ופשוט הפסקתי לבצע את העבודה ועד לפני יומיים אני מבצעת רק את העבודה המוגדרת שלי בלבדצעד זה מצידי מביע הפגנת שרירים מצידי ואם אני חשובה כעובדת אזיי יתאמצו עבורי וישיגו לי מינוי כמקובללשאלתי האם נהגתי נכון?ואם לא אז מה אני אמורה לעשות?ומה דעתך על הניצול של הממונים שלי?בתודה מראשיעל

יעל יקרה,
עשית את הדבר הנכון, כנראה, רק 7 שנים מאוחר מדי. ואולי 6.5 שנים מאוחר מדי. אלא שלא ברור לי מה ההשלכות של זה על יציבות העבודה שלך. ללא ספק תחזרי לקבל שכר לפי הגדרת התפקיד, ולא להיות בתת-שכר, וגם זה משהו. לאן זה ילך מכאן והלאה, תלוי במשא ומתן שהתחלת לנהל עם הממונים עליך (וכן, הפגנת השרירים שלך היא חלק מהמשא ומתן). אם הם הוגנים ויעילים, יש לך סיכוי להצליח. אם לא, קשה לדעת. אני מאחל לך הצלחה.

תודה לך השאלה הנשאלת אם הבוס מכאן לא יתחיל להתנקם בי בדרך עקיפה

יעל יקרה,
אולי. כפי שכתבתי, זה תלוי בהוגנות שלו, בתאוות הבצע והשליטה, ובאפשרויות האחרות העומדות לרשותו. ולכן, קשה לי להעריך אם ההימור שאת לוקחת על עצמך הוא בעל מקדם סיכון גדול או קטן (וכמעט כל החלטה היא הימור) .

מאד מצער שאני הצודקת כאן לוקחת על עצמי הימורהרי מדובר כאן בניצול משווע על פני כמה שנים וברור שכך זה לא יכול להימשך יותר.מה בסך הכל אני אומרת לבוס היקר שלי בזה שהפסקתי לבצע את העבודה שלא שייכת לי בכלל עד כאן אם אני שווה לך אז תתאמץ בשבילי

יעל יקרה,
כל החלטה שלנו, כאשר אין לנו מידע מוחלט, היא הימור. כל קניה היא הימור, כי הסחורה יכולה להיות פגומה או לא מתאימה. כל החלטה חברתית, אם להזמין מישהו הביתה או להיענות לחיזור, היא הימור, וכך גם כל החלטה לטייל, או ללכת לצבא או לקנות בית או מכונית. דבר זה נכון גם לגבי החלטות מקצועיות, ויחסים בין אנשים. ולכן, ככל שהתוצאות יכולות להיות בעלות סיכון רב יותר (ובמקרה שלך, הרווח הצפוי הוא פחות עבודה, או לחילופין, יותר כסף, וההפסד, במקרה הגרוע, הוא פיטורים), כך כדאי לדעת יותר מהי מידת הסיכון, להעריך אותה נכון, וגם להתנהל בחוכמה אל מול הצד השני. את מכירה אותו, ולכן את היא זו שצריכה לעשות את ההחלטות. אם את מוכנה לגרוע ביותר, ורק שלא להמשיך במצב הנוכחי, אז את ממילא לא יכולה להפסיד הרבה. וגם זה שיקול.