ייעוץ פרטני: מתי לבד זה הפתרון?

שלום,
אני בת 36 נשואה שנה וחצי לגבר שמהתחלה לא התחברתי אליו רגשית אבל השכל שיכנע אחרת. הוא מאוד סגור, מנותק רגשית, לא מתעניין בשני, לא מביע רגש, פאסיבי, דיבור סגור וחלש, לא יוזם, יחד עם זאת הוא יציב, אחראי, רציני, מפרנס, פתוח לשינוי ורוצה ללמוד להתנהל ביחסים, אין לו ניסיון.מיד אחרי החתונה ואולי עוד לפני נכנסתי לדיכאון, הרגשתי שזה לא הגבר שלי. שאין קשר ואין הרגשה של חיים, שאין יחס ואין עניין. ומצד שני אני לא מסוגלת להיפרד ממנו.יש לו לב זהב, הוא בן אדם טוב, אמין ואמיתי, מאוד ישר.שפת האם שלנו שונה הוא רוסי ואני ישראלית (יש בעיה של שפה) ובלי קשר יש בעיה של תקשורת.אלה נישואין שניים שלי, נישאתי לראשונה בגיל 22 והתגרשתי כעבור 5 שנים. מאז הגירושין הייתי הרבה לבד, היו ניסיונות להיות עם גברים אך מעט מאוד, כן היו ברווח הזה 2 מערכות יחסים של כחצי שנה, אבל היו לי הרבה ספקות וגם אני מושכת אלי גברים דיכאוניים ופאסיבים שאני בטבע שלי עם חיות ושמחה והבעיה שבזוגיות אני נכבית ומאבדת הרגשה של חיים. ונאלצתי להיפרד משניהם.במהלך השנים מאז הגירושים לפני כ- 8 שנים, פגשתי כ- 20 גברים עד שפגשתי את בעלי הנוכחי ומרוב ייאוש והחלטה שאני לבד לא נשארת יותר - פגשתי אותו. ואז פשוט החלטתי שכלית שאני ממשיכה איתו אף על פי שראיתי מהתחלה שאין ל בשלות רגשית שבעצם לא טוב לי אבל בר לא הייתי מסוגלת להיות לבד. ראיתי שיש סוף סוף גבר שרוצה אותי וזה מילא אותי, אבל המילוי היה זמני.אני סובלת מספקות ומדיכאון, מרגישה שהתקרה נמוכה, שהכל חשוך. ניסינו פעמיים ללכת לטיפול זוגי אך לא התמדנו. כל יום אני רוצה להיפרד ואח"כ רוצה להישאר. זה ממש מייסר. הוא סגור בלב ולא נפתח רגשית אך הוא מוכן לעבוד על הקשר, אני מצידי כל כך מדוכאת ומיואשת שלא מוצאת טעם בטיפולים אך בכל זאת מציעה למרות שהלב מדוכא ואין רצון כככה להמשיך.למה יש מתוכי תגובה כזאת?למה אי אפשר שפשוט יפתח הלב ונסתדר?מה הסיבה לתגובה הכל כך קיצונית שלי מבחינה רגשית?איך לצאת מהמצב הזה ומה הפיתרון בד"כ במצבים כאלה?האם המוצא היחיד הוא פרידה?איך אוכל לשנות את התבנית שלי בתוכי שמושכת גברים מסויימים שאולי לא מתאימים?האם אוכל לעשות עבודה של שינוי בתוך הקשר או במקרים כאלה מוטב להיפרד, לעשות עבודה בטיפול ולהזמין גבר יותר מתאים לי?תודה רבה.

רציתי לציין דבר נוסף שאני מרגישה דחייה רגשית כלפיו הרבה פעמים ולא ברור לי למה. האם אוכל לקבל אותו כמו שהוא?באישה שהוא אופן הוא נמנע מקשר אבל רוצה קשר ויחד עם זאת אני מאוד רוצה קשר ובסוף דוחה. מה הסיבה לכל הסלט הזה?דבר נוסף מאוד עליתי במשקל ואני בהזנחה ממושכת. איך לחזור לחיים?אני לא רוצה שוב שפרידה תהיה הפיתרון כי אני פוחדת להיות לבד ומי מבטיח לי שאפגוש שוב מישהו. עובדה שחיכיתי 8-9 מאז הגירושין הראשונים כדי לפגוש אותו.הדחייה הרגשית שלי כלפיו והלב הסגור פוגעת ומחלישה אותו ואני בייסורים גדולים שאני כך עושה כלפיו אבל אין לי שליטה על זה.עזרה.

דוידית יקרה,
אני חושב שהסיפור שלך הוא אחד המקרים הפחות נפוצים שבהם הייתי ממליץ לך ללכת ליעוץ פרטני, כלומר, לבדך, וללא בן הזוג. דווקא כי אין ביניכם חיבור טוב, ודווקא כי לא בטוח שהוא בן הזוג המתאים לך, ודווקא כי מה שגרם לך להתחבר לבן זוג שאינו מתאים הוא הפחדים שלך.הייתי שמח מאד לו היה משהו שהייתי יכול לומר לך לעשות, ושהייתי יודע שתעשי בלב שלם שיעזור לך. כרגע, ללא שיחות ממושכות, והבנה טובה יותר שלך, נראה לי שממילא לא תהיי שלמה עם כל הצעה שהיא. חשוב שתעברי תהליך עד שתחליטי מה הכי נכון לך, ומה את יכולה להשיג בכל אחת מהאפשרויות, ושתהיי שלמה עם ההחלטות שלך גם אם אף אחת מהן לא תהיה אידיאלית, אלא רק טובה מספיק.