ייעוץ פרטני: התמודדות עם קשיים בזוגיות

"דר חסון שלום רב,לפני כחודש וחצי התייעצתי איתך כאן ופרטנית בנוגע למערכת היחסים עם בנזוגי, שסוג של נכנס לחרדה מעניין המשך הקשר, נישואים וילדים וכדומה.נתת לי עצה שאנסה להיות חזקה, ולהראות לו שאני סומכת, כך שהוא יקבל את הביטחון שהוא זקוק לו.ואכן כך ניסיתי לעשות. החיים הרגילים שלנו נמשכים באופן רגיל. יוצאים, מדברים, שוכבים, מבלים. הפסקתי להעלות את נושא ההגירה וזה ירד מהפרק. למרות שניסיתי להימנע מזה, הנושא של יחסינו לאן עלה בעוד כמה שיחות, שבכולן אנו בסוף במבוי סתום. הוא חושב שהוא צריך "לדעת" בלב שהוא בטוח במאת האחוזים, אני חושבת שכל זוגיות היא סיכון ואם טוב בינינו צריך לנסות לחזק ולהתפתח ביחד. הבהרתי לו גם שהוא יצטרך לקבל החלטה, שאני מצפה ממנו לקחת אחריות, ושלא יהיה פה נד-נד אם נגמר אז נגמר. השיחות הללו לא ממש מקדמות אותנו ורק פוגעות בי ולכן אני ממש עושה מאמץ שלא להיכנס אליהן בכל צורה (הנושא לא עלה כבר איזה שבועיים-שלושה וכנראה גם לא יעלה שוב, כי אני מסרבת להיכנס אליהן, אפילו שזה קשה לי).העניין הוא כזה - חלפו 7 שבועות וכלום לא השתנה! הוא באותו סרט. יש פעמים שמדבר איתי על משפחה וילדים, ויש פעמים שנראה שלא מוכן לתכנן עתיד אפילו קרוב כמו לקנות משהו לבית. וחרף ניסיונותי להיות חזקה ומחזקת, זה לא עוזר. הוא באותו מצב. למעשה הגעתי לאמונה, שהוא לא ממש מסוגל לקבל החלטה. אולי מחכה שאני אקבל את ההחלטה בשבילו, כי הוא פחדן. אבל הוא כן מסוגל למרוח את המצב, למשך הרבה זמן. עובדה שלמרות כל מה שקורה הוא לא עוזב.אני בת 33 בקרוב, ועל אף שאני מאד מאד לא מעוניינת להתחיל הכל מחדש, אני גם לא רוצה לחכות לנצח, והכי לא רוצה לגלות את עצמי עוד שנתיים, כשבאמת ארצה ילדים, במבוי סתום.ביני לבין עצמי קיבלתי כבר החלטה - החוזה שלנו לדירה נגמר בעוד חודש וקצת. אני לא מעוניינת להמשיך לגור איתו בלי מחויבות של נישואים ועתיד משותף. סרטים או לא סרטים. או שיתגבר על עצמו או שישחרר אותי.השאלה שלי אליך היא איך כדאי לעשות את זה? מה הדרך הכי טובה לערוך שיחה כזו? ואיך להציג לו את הדברים בשיחה?אני מאד מתנגדת לאולטימטומים ככלל. אני לא מעוניינת שמישהו יעשה משהו מתוך הכרח. הבנזוג יודע זאת, ולכן אני חושבת שהוא לא מצפה למשהו כזה אבל אני מוכרחה גם בשבילי וגם בשבילו לקבל החלטה סופית. תהא אשר תהא. לא מסוגלת להמשיך עם המצב הנוכחי.איך היית ממליץ לי לי לנהוג בפניו? כיצד להציג לו את הדברים?אני חייבת לציין שאני מתה מפחד מפרידה. לפני כ-3 שנים הסתיימה מערכת יחסים שלי עם בנזוג קודם. בנזוג שלא היה מתאים וטוב לי. אחרי הפרידה הקודמת היה לי נורא. התקופה זכורה לי באמת כתקופה הגרועה בחיי. בכיתי כל יום במשך שבועות. ירדתי המון במשקל. התקשתי להתרכז בעבודה בסוף דברים הסתדרו ולטובה וממש צמחתי משם, אבל אני בחרדה מלחזור לתקופה השחורה ההיא. ואני מפחדת שזה יעצור אותי ויגרום לי להילחם על הקשר הזה גם אם הבנאדם סוג של אומר לי תוותרי עלי כבר.הנה קישור להתכתבות הקודמת שלנו.http://www.starmed.co.il/forum-93/page-3

ברברה יקרה,
הקישור שנתת לי לא היה מדוייק, אבל עשית טוב ששמרת על הכינוי שלך, מה שאיפשר לי למצוא את הקישורים המתאימים שם בסביבה.הצעתי לך כבר אז, בשרשור השני שלנו, ללכת לייעוץ פרטני כדי ללמוד להתמודד עם מה שאת מתמודדת, שלא להפגין את הפחדים שלך, ולבחון איך לומר לו דברים מבלי למוטט את מה שיש ביניכם, ככל שאפשר (ואין ודאות, כמובן, כי הרבה תלוי במה שהוא רוצה, ויתכן מאד שהוא עצמו לא ברור עם עצמו, ושיש לו תנודות בחשיבה שלו). הפיסקה האחרונה שלך רק מחזקת את זה. הקושי עצום, מבחינתך, הרבה מאד מוטל על כף המאזניים, וגם אם אין אפשרות להיות מדוייקת מאד במה שאת עושה איתו, ואיך את אומרת ומה אתם עושים, יתכן שגם אם תהיי מדוייקת ככל האפשר זה עדיין לא יעבוד. אם תתחילי כבר עכשיו ללכת לייעוץ שכזה, גם תדעי להתמודד עם הלפני, ואולי גם עם האחרי, אולי תמצאי עוד כוחות בעצמך להתמודד עם הדרך שבה תבחרי לומר לו, אולי גם למצוא עוד דרכי ביניים, ובכל מקרה, להתמודד גם עם מה שיקרה אחר-כך. אם תהיי שלמה יותר עם הדרך שלך לפני החלטה, יהיה לך קל יותר להתמודד עם החלטה על פרידה, וגם בשביל זה חשוב להתחיל כבר עכשיו. מה עוד שזו שאלה שאת מתחבטת איתה כבר כמה חודשים, התכתבת איתי עליה בעבר כבר פעמיים, ועכשיו את נכנסת לתוך סד זמן מוגבל מבלי להגיע עדיין למקום טוב יותר, לפחות בצד שלך (אבל בהחלט יכול להיות שהשקט היחסי שלך כלפיו, שיפר עמדות ושינה משהו אצלו).בכל מקרה, את לא צריכה להעמיד "אולטימטום". את יכולה לקבל החלטה, ומותר לך לומר אותה קודם (לפני מועד הביצוע) או לא לומר אותה קודם, ומתי. אם החלטת להיפרד עם סיום החוזה, מותר לך לומר זאת. מותר גם לומר לו שהסיבה היא שאת לא יכולה להמשיך עם חוסר ודאות. ללא האשמה, וללא ציפיה, אלא כתאור מצב. גם את מעבירה בכך את הכדור אליו, את בעצם מעבירה אליו החלטה שלך, עם יכולת לשנות אותה, שלו. זה מרגיש כאולטימטום? - אולי. האלטרנטיבה היא לחפש דירה בנפרד לחודש הבא, ולומר לו את זה לאחר מעשה. האם זה נכון יותר? - לא בטוח. כי אז את כופה עליו החלטה שאולי היה מוכן לשנות כדי למנוע אותה.