ייעוץ פורום: החלטות זוגיות וגירושין

בת 30, אני נשואה כשנתיים, אין לנו ילדים כתוצאה מבעיית פוריות של בעלי, והאמת מבחינתי גם יחסים אין לנו ממש, מהסיבה שבעלי השתנה מאוד מאוד לאחר החתונה והקשר הזה ממש מעייף אותי (כתוצאה משיחות רבות) אך, הבעיה היא אחרת, אני עובדת במקום עבודה בתפקיד בכיר מאוד (כ-4 שנים) ולאחרונה יש לי ולמנהל החברה מערכת יחסים צמודה מאוד (הפרש גילאים 20 שנה) חשוב לציין, כי ידוע לי שהוא חש לי אהבה יתרה מאז תחילתי בעבודה, ומאז אנו יחד כל הזמן, משוחחים בטלפון, ויש לנו מערכת יחסים מצויינת כי מאוד טוב לי איתו, מרגישה כיף במחיצתו, ואנו שעות נמצאים בעבודה (המנהל נשוי+3) הוא מצידו רוצה להתגרש ורוצה לחיות את חיו איתי ובנוסף למלא הורות (שאני אהיה אמא) בנתיים חשה חיים כפולים ולא מפסיקה לנתב את המוח שלי לכוונו, אני יודעת שהדבר יצטייר כרע לכולם, בעלי כמובן, משפחתי וכו'. אני חייבת את עזרתך, מה לעשות ? האם ללכת על זה ולהרגיש מאושרת) ? או לעזוב את העבודה ולנסות לשקם את הקיים? בנתיים אני בצומת דרכים, טוב לי מאוד, אך יחד עם זאת רע לי! תן לי את המלצתך לאור ניסיונותך. תודה מראש

דונה יקרה,
חלק גדול מהפונים אלי כאן בפורום שואלים אותי מה לעשות, כשהם מצפים ממני שאומר להם אם להתגרש, להתחתן או לקחת מאהב/ת. החלטות כאלה איני ממליץ לא כאן בפורום, וגם לא במשך התהליך הייעוצי. אני מסייע להציג בפניכם את העובדות ואת האפשרויות, בתהליך היעוצי אני גם יכול להעביר את הפונים אלי תהליך בשינוי התנהגות ויחסים, אבל אני לא מחליט וכמעט אף פעם לא מביע את דעתי הישירה באשר להחלטות מסוג זה. אלו החלטות שהפונים אלי צריכים להחליט לבד, וכל שאני יכול לעשות זה לייעץ על שיפור יחסים, ולהציג את האפשרויות באופן שיסייע להחליט..היות שאנשים שונים כל כך זה מזה, הרי כל מקרה צריך להישפט לגופו, ולכןהנסיון שלי לא רלוונטי. על פניו, לפחות, מכיוון שבעלך אינו פורה, הרי יש לך סיבה נוספת להעדיף על פניו את המאהב. אבל פעמים רבות גברים נשואים מבטיחים לאהובותיהם להתגרש, ואחר-כך מוצאים סיבות שונות שלא לעשות זאת, או לפחות שלא לעשות זאת עכשיו. הם מגלים שזה כואב לנשים שלהם, שזה כואב לילדים שלהם, שהם יהיו מנותקים מהמשפחות, ושזה כואב להם. מכיוון שכך, הסיבה הנכונה ביותר להיפרד היא כשיותר טוב לך לבד מאשר איתו. כך תשפרי את מצבך בכל מקרה. ונכון אמרת, שאת צריכה לקחת בחשבון הטוב או הרע שלך גם את היחס של המשפחה שלך. ואז, אם המאהב שלך אכן יעזוב את אשתו כשאת עדיין פוריה (סליחה על הציניות, אבל זה עלול לקרות), ותעשו ילדים כשהוא עוד יכול לתפקד כאב, הנה יש לך בונוס. 20 שנים הפרש אינם הולכים ברגל, אבל היו דברים מעולם, ויכולות עדיין להיות לכם כמה וכמה שנים יפות מאד. כאמור, בתנאי שהוא יממש את חלקו בעיסקה, ואת זה את לא יודעת בודאות.

הארות והערות:חשוב לי להגיד קיימת בעיית פוריות. אבל, מצידו של בעלי שאני אקח תרומת זרע או אימוץ כלומר בעיית הפוריות אינה בהכרח העילה לצומת הדרכים.עוד דבר, מערכת היחסים האינטימית ביני למנהלי מתנהלת מזה כמס' חודשים, אך כל השנים היו ביניינו יחסי קירבה של סיפורים אישיים, ארוחות משותפות, מפגשים עם חברים שלו וכו'. רק לאחרונה, מזה מס' חודשים קיימת אינטימיות, נשיקות, חיבוקים.כשאני נמצאת עם מנהלי אני חשה איתו את האהבה שלו, יש בינננו המון נושאי שיחה ואף פעם לא משעמם לנו יחד, תמיד כיף טוב במחיצתו, מה שאני כבר לא חשה עם בעלי.עם בעלי אני חשה כי קיים מחסום רגשי ומרחק גדול מהלב שלי אליוכשרשמתי שרע לי הכוונה היתה שלא כיף לי להיות במלכודת הזאת.אבל יותר טוב לי כי אני כל הזמן עם מי שאני חשה אליו אהבה.

דונה יקרה,
יש מי שמתלבט או מתלבטת איך למצוא את האחד, ותוכלי לראות מכתבים כאלה גם כאן בפורום. ואילו את, בצרות של עשירים – צריכה לבחור מבין שניים. זה לא עושה את ההחלטות קלות יותר, בודאי שלא מבחינה רגשית, אבל זה אולי נותן קצת פרופורציה. אלא שכאמור, את היא זו שצריכה להחליט מה עדיף לך. במצב העניינים דהיום, טוב לך יותר עם הבוס. לכאורה ההחלטה ברורה, אלא שגם את וגם אני יודעים שיש בכך סיכונים. שהחיים בגניבה ובמידה אינם דומים לחיים ביחד, יום ולילה (גם בית גם עבודה – דיברתם על זה?), עם הלחצים של המשפחות והצורך שלו לראות את הילדים שלו, עם העומס הכלכלי (הוא יצטרך לשלם מזונות), ובהנחה שהוא באמת יילך עם התהליך עד הסוף, ועם פער השנים ביניכם שיילך ויגדל. מתוך מה שאני קורא בתגובה שלך הוא שאת לא מעדיפה את האפשרות להיות לבד על האפשרות להיות נשואה לבעלך. זה מקשה מאד על ההחלטה לעזוב, כי זה אומר שאת מסכנת יותר. החלטות קשות, דונה, אלא שאת היא זו שצריכה לעשות אותן, ומוטב להקדים (א. משום שהבוס לא יהיה צעיר יותר, והתהליך של פרידתו מנישואיו הנוכחיים עלול להיות ארוך ומכאיב, אם זה הצעד שתבחרי לעשות. ב. משום שהקשר הרגשי שלך עם בעלך הולך ומידרדר, כך שאם זו האפשרות שבה את בוחרת כדי לעשות זאת עכשיו; מתישהו, ואפילו מבלי שתרגישי, זה עלול להגיע לנקודת אל-חזור).קחי בחשבון גם שחלק מהמחסום הרגשי שלך מבעלך, נובע בהכרח מהקירבה הרגשית שלך לבוס. את לא יכולה שלא לשדר ריחוק במקרה הזה, כשאת יוצרת בראשך כל הזמן את ההשוואה, וריחוק שלך גורם לתגובה דומה אצלו. אם תחליטי להשאר איתו (והריחוק הזה מרמז על סיכונים גם בהחלטה זו), אני ממליץ על תהליך ריפוי בעזרת ייעוץ נישואים, או לצאת לטיול ארוך או משהו, אם אתם יכולים להרשות לעצמכם. משהו כמו "טיול גדול אחרון לפני הבאת ילד". ובמקרה הזה, ניתוק מוחלט מהבוס שלך, בעיקר ניתוק מודע והחלטי בראש, יהיה הכרחי.

תודה על ההתיייחסות ותשומת הלב, הפנמתי את דברייך ולקחתי את חלק מהדברים להמשך דרכי. תודה רבה