ייעוץ זוגיות: יעל מחפשת אהבה

טוב אין לי מושג איך להתחיל לספר , אני ממש על סף יאוש, סיימתי צבא לא מזמן. מבחינה זוגית אני על הפנים, אני מנסה אבל כל הגברים מחפשים רק להיכנס למיטה אחרי שעה ומבחינתי הדור של היום זבל, אני דוגלת בכך שמין צריך לבוא אחרי זמן ועם רגש, לכן כל אחד שרואה שהוא לא מצליח להשיג את זה ממני , עוזב. אני באמת בן אדם טוב, לא חסר לי כלום, אני מתחילה ללמוד אחיות באוניברסיטה , (שהיום זה כבר לא מובן מאליו שבחורות הולכות ולומדות) אני מתנדבת במקומות, אני עוזרת לקהילה גם בשביל ההרגשת סיפוק (כי זה טבוע בי לתת ולעזור) אבל בין היתר בשביל להדחיק.
אני לא מוכנה להתפשר, אני רוצה גבר שיכבד אותי, גבר משכיל ומלומד זה גם פרט שאנני מוכנה להתפשר עליו, אני ממש שונאת ערסים (רוב הבחורים מעירי הם ערסים) אני לא יוצאת למועדונים/פאבים כי אין לי מה לחפש שם, אני גם לא אוהבת, אני לא מעשנת ולא שותה. אין לי הרבה דרישות לגבר ,אני בחורה די מצחיקה, אני לא מבינה איך הגברים מפספסים אחת כמוני. באמת שמבחינה מינית אין לי בעיה לתת, אבל לא אחרי יום יומיים, שיחכו! וכשאני נותנת זה מכל הלב .
אני נואשת , בתקופה האחרונה השתחררתי מהצבא וזה שגרה, בית לימודים לימודים בית. ובאמת שיצא לי לא פעם ולא פעמיים לשבת ולבכות על כמה שזה חסר לי, ההורים שלי גם לוחצים עליי , אבא שלי מפחד שאולי אני לא בסדר (אבל הוא לא יודע שזה בגלל שבדור של היום קשה למצוא ילד טוב ומשכיל, וזה מה שבדיוק אני מחפשת ואם אני לבד זה בחירה שלי ואני לא אתפשר) אני ילדה טובה מידי.
לפעמים נראה לי כי לא אתחתן לעולם, למה אני חיה בדור הזה?! מאוד קשה לי עם חוסר כבוד לבחורה!!!! אני לא מכוערת , ממש לא ואני אומרת זאת לא כי אני חושבת כך, זה פשוט מה שאומרים לי (אצלי יופי זה פרט שולי, מה שחשוב לי בעצמי זה האופי למרות שאני כן משקיעה בטיפוח) לא יודעת מה נתקע!!! אני שואלת את עצמי מה קורה לגברים ?! למה הם מעדיפים את הפרחות כשיש בחורות טובות?!
הבעיה הגדולה היא שאין לי רכב ואין לי ואין לי איך לצאת מהעיר המקוללת הזאת (שאין בה חיי חברה וגם לא אנשים ברמה שלי) ככה שאני רק לומדת וחוזרת לבית!!!! (איך אי פעם אתחתן, הרי הוא לא ידפוק לי על הדלת ויבקש את ידי אנחנו לא בסיפורי אגדות)
בקיצור אני מרגישה ממש מיואשת , אנני יודעת מה לעשות. אני לומדת כל היום כדי להדחיק אבל מי שמדחיק בסוף הכל מתפוצץ לו, גם קשה לי לראות את החברות שלי במערכות יחסים אני מאוד מקנאה , למרות שהבחורים שלהם ממש לא על רמה , ככה שאם זאת הבחירה אני מעדיפה להישאר לבד, אנני רוצה להתפשר! מה ביקשתי גבר מלומד ומכבד?! כשבחורות אחרות מחפשות רק כסף ויופי .
אלוהים בא לי למות כבר! באמת שאני אחת לדור , הייתי צריכה לחיות בדור של פעם שהיו מכבדים בחורה איך שהיא , ולא אחרי שעה כבר מחללים את כבודה.
תחשוב שניסיתי בשנה האחרונה עם מעל 30 בחורים , וכל פעם מחדש זה מייאש אותי באיזשהו שלב אני ירים ידיים ואני מפחדת שזה יקרה, מגיע לי לבנות בית בישראל , מגיע לי המשכיות..,.
מצד אחד כשאני יושבת עם גבר ואנחנו מתנשקים אז זה מקובל , אני כבר לא ילדה קטנה. אבל כשזה זורם להרבה יותר אני מפחדת להגיד לא כדי לא לתת תדמית של תינוקת, מצד שני להמשיך ולזרום זה נגד הערכים שלי. גבר שהוא לא בן זוג שלי לא יכנס איתי למיטה!!!!
עזרו לי, מתחננת לעצות

יעל יקרה,
את עוברת עכשיו הרבה מאד שינויים. רק עזבת צבא. את רק מתחילה ללמוד. וכבר את מיואשת מגברים. את נשארת בבית, כפי שאני מבין, בשל תלות כלכלית בהורייך, וגם זה מקשה על יצירת קשרים ועל האופי של הקשרים שנוצר, בודאי בתחילת הדרך.עם זאת, את רק בת 20-21, עם פוטנציאל גדול אבל עדיין לא משכילה אלא "עובדת על זה", ומחפשת גבר משכיל. מה זה אומר? גבר בגילך קשה שיספיק להיות משכיל. גבר משכיל, עבורך, אמור להיות מבוגר בכמה שנים. אולי את מסתכלת גבוה מדי? אולי את צריכה לחפש גבר עם פוטנציאל טוב, כמוך? - זו רק שאלה למחשבה.לפי מה שאני מבין ממך (אביך כבר "מתייאש ממך" כי עוד לא הבאת חתן הביתה?), את מגיעה ממשפחה שהיא קרובה בצורה כזו או אחרת למסורת. זה מלחיץ אותך בגיל מוקדם מאד, למרות שאת עצמך מחפשת עצמאות כלכלית והערכה עצמית ומהסביבה בזכות עצמך. שזה נפלא, אבל לוקח זמן לאדם לבנות את עצמו ואת העצמאות שלו. היותך בעיר שבה את נמצאת גם כן מגבילה את היכולת שלך ליצור קשרים. אלא שאין לך סבלנות. כל שבוע וחצי את מנסה בחור אחר (30 לשנה, אני יודע לספור), זה המון. זה אומר שאין לך סבלנות. אני מבין למה, אבל אין לך ברירה. ואולי בגלל שניסית כל כך הרבה בתקופה קצרה, התייאשת מגברים. אולי את צריכה לנסות פחות, אבל לבחור עם יותר תשומת לב והקפדה עם מי לנסות. אולי תרגישי שאת עושה פחות עבודה, כי תיפגשי עם פחות גברים, אבל האיכות הממוצעת שלהם תהיה אז טובה יותר. ואת מבינה שכדי להגיע לקשר, את צריכה לבטוח בגברים, או לפחות בגבר הזה. כך שאולי, קצב איטי יותר, יכין אותך נכון יותר לקשר של אמון הדדי. וזו עוד שאלה למחשבה.ואגב גברים ויחסים מוקדמים, את צודקת כמובן. קראי בבקשה את תשובותי בהתכתבות שלי מן העבר:http://www.starmed.co.il/forum-93/msg-3658347

בנוסף אבא שלי תמיד משווה אותי לבנות של אחיות שלו , לחברות שלי .... תמיד אומר שהן יותר מוצלחות ממני (התחלתי ללמוד באוניברסיטה) הן אינן לומדות , עובדות בחנויות , לא מתכוונות ללמוד. שירתתי בתור חובשת רחוק מהבית, הם קרוב לבית. יצא לי להציל חיים. ואתה יודע מה הכי כואב לי רוטרי שלא מעריכים את מה שאני עושה, כל מה שאני עושה ואז יורקים לי בפנים. כל היום הוא אומר לי שאני זקנה, באמת שאין לי ביטחון עצמי, אני חושבת שאני כלום.
דווקא ההורים שלי שהכי אמורים לתמוך בי מזלזלים בי, גם אם ילד הכי לא מוצלח ההורים שלו אמורים להגן עליו, כל החברות שלי אינן מוצלחות, וההורים שלהם מגוננים עליהן , אני לא יודעת איך אני יעבור מבחנים באוניברסיטה כשאני לא מאמינה בעצמי, מגיל קטן הוא הוריד לי את הביטחון. שוב דבר בבית הזה מבחינה חינוכית לא התנהל כראוי, אני ממש כועסת . כי החוסר ביטחון משפיע על הפן הזוגי שלי, אני לא מאמינה בגברים.
אני כבר שבוע לא יוצאת מהבית כי אני לומדת למבחן והוא אומר לי שלא יצא ממני כלום?!?! מאיפה הזכות להגיד דבר כזה. הוא בעצמו לא רכש השכלה , כל היום יושב ושותה אלכוהול (הוא לא מכור הוא פשוט שותה בתדירות)
באמת שאני מפסיקה ללמוד, נמאס לי מהזלזול הזה!!!!!
משתגעת

אהלן יעל,את סה"כ בת 20-22, אין לך שום צורך אפילו להתחיל לחשוב על זוגיות שתוביל לחתונה!!! זה שהסביבה שלך לוקה בבורות לא צריך להטריד אותך. אבא שלך נשמע אדיוט גמור ולכן את ממש לא צריכה להתייחס לשטויות שיוצאות לו מהפה.תלמדי, תעבדי קשה, תעזבי את העיר הנבערת הזו והבחור המתאים יגיע.

יעל יקרה,
את זקוקה לעבודה עם עצמך, הן בנושא הביטחון העצמי, והן בנושא כעסים. את מאד כעוסה, ולכן קשה לך גם להתגבר על התסכול שלך. אלה הם דברים שמזינים זה את זה. ואז, תהיה לך גם יותר סבלנות.במסגרת האוניברסיטה יש אפשרות לקבל טיפול נפשי בחינם. את לומדת תחום סיעודי, כך שהנושא לא צריך להיות זר לך. היעזרי כשאת צריכה להיעזר, ואז גם תהיי מטפלת טובה יותר באנשים, כשתתחילי לעבוד. גם דברים אלה כרוכים זה בזה.