אחריות בזוגיות: טיפים להתמודדות

יש לי בן זוג שלוש שנים. אהבה ענקית, הקשר הכי משמעותי שהיה לי. חשוב לי להדגיש שאני סובלת מהפרעת חרדה- מOCD של מחשבות. הציע לי נישואין לפני 4 חודשים. מאז הצעת הנישואין קרו מספר דברים:
- האוסידי שלי החריף וכל הזמן שיתפתי והתייעצתי עם ההורים שלי על הכל כולל אם להסכים לבקשתו של בן זוגי להסכם ממון, מתוך חרדה וצורך באישורים. במקום דעה משלי ההורים שלי הם אלה שניהלו מולו את השיחות על הסכם הממון במקום שידבר איתי. בנוסף כאבים עזים ביד שמאל מחרדה והתחלתי כדורים.
- כל זה מלווה בלילות מטורפים של בכי, ספקות, תכנים לא הגיוניים מול בן זוגי.
כתוצאה מכל אלה בן זוגי אחרי חודש כזה אמר לי: עד שאת לא מפסיקה לקבל אישורים מההורים שלך אני לא מתקדם , כי לא רוצה לנהל קשר איתם במקום איתי. כששאלתי למה הציע, אמר שעושים טעויות, אמר שמתחרט שהציע, ושהתפכח.
התחלתי טיפול פסיכולוגי ובאופן מדהים אני כבר לא מבקשת אישורים ומרגישה הרבה יותר עצמאית (תוך חודשיים, טיפול CBT). זאת אומרת, בעיה זו נפתרה. הפסקתי גם עם הכדורים שהשפיעו על יחסי המין לרעה.
אחרי שזה נפתר חשבתי שנוכל להתקדם לחתונה רק שאז בן זוגי אמר ״אני לא רוצה להתקדם כרגע. יש דברים אצלך שמפריעים ואני לא בטוח איך אחיה איתם״ אז מה שהפריע לו זה שאני לא אחראית, הוא לא יודע אם הוא יכול לסמוך עליי, לא יודע איך אתפקד כאמא ואיזה חינוך אתן לילדים וכו׳.
אחרי תקופה של עוד חודש בו עם כל הדברים האלה שמפריעים לו ניסיתי קצת לשנות חלק לפחות, עכשיו הוא אומר שהוא לא יעכב את החתונה בגלל התכונות שלי... פתאום הן לא ישפיעו על זה אלא משהו אחר- שהוא מפחד שלא נסתדר ושנריב כל הזמן בחיים, שאני אמשיך לצאת מהבית להסתובב בלי להגיד לאן בזמן ריבים- אז עכשיו זה הדבר שמעכב את החתונה, והוא אמר פשוט: ״אני רוצה להרגיש בטחון, זה צריך להתבשל אצלי, כרגע אנחנו לא בשלים״. הוא לא יכול להבטיח לי כלום, לא אם או מתי נתחתן. כשממש שאלתי מתי הוא זרק ״שנה״.
אני מזכירה שאני כבר בת 28, וגם שהוא כבר הציע לי להתחתן לפני 4 חודשים. בנוסף ארצה להגיד שהוא האדם הכי רגיש, טוב, וכל הזמן היה תומך בי. זה לא משקף התנהגות רגילה (פרט לכך שהוא כן ביקורתי)
אני חיה כרגע בחוסר ודאות, תסכול ומצב רוח שנע בין אופטימיות או אולי הכחשה ועצבים
מה אני אמורה להבין מהמצב הזה?.
מה אני יכולה לעשות כדי שהמצב ישתנה? האם זה נשמע שזה בכלל יכול להשתנות?

שהיה תמיד מודע עוד מתחילת הקשר לבעיית האוסידי שלי, ולמרות כל זה הציע נישואין.

גילי יקרה,
אסור לנו לשכוח אף פעם שבן הזוג שלנו מחפש לא רק לתת לאחרים, אלא גם שיהיה לו עצמו טוב. לכן, אם הוא רואה בעיות שמחריפות, הוא "מפוחד" יותר, כפי שאת אומרת. מצד שני, אם הוא איתך עד כאן, סימן שהוא רואה בך גם הרבה דברים טובים. זה אמור לטעת בך ביטחון. יתכן מאד שכדאי שתלכו לטיפול - הן כדי שתלמדי להתמודד עם הקשיים שלך, שמתעצמים בשל חוסר הודאות והתסכול שלך, והן כדי שתדעו שניכם להתמודד עם מה שצפוי, ושהוא יקבל ביטחון שזה לא ייצא משליטה. בתהליך הזה, תלמדי לומר, ולא רק לברוח בתוך מריבה - התקשורת ביניכם בעת לחץ חשובה מאד. וגם - עצם העובדה שהוא יראה שאת לוקחת אחריות, תקל עליו, והוא יפחד פחות. כי הוא יבין שלא הכל ייפול עליו, כשגם את מוכנה להתאמץ כדי לדאוג הן לעצמך והן לו.