ייעוץ זוגי: לקחת אחריות ולקבל כלים

שלום,
אני ובעלי נשואים כ- 10 שנים. יש לנו ילד בן 8 עם צרכים מיוחדים (PDD אבל בתפקוד גבוה - בעיקר קשיים בהשתלבות חברתית). לאחרונה נולדו לנו תאומים - אחרי הרבה שנים שהתלבטנו לגבי עוד ילדים בעיקבות הקשיים עם הגדול.בעלי מדוכה כבר המון שנים עם עליות וירידות. הדיכדוך החל הרבה לפני האיבחון של הגדול - למעשה כשהחלו לצוץ הקשיים בגיל שנה וחצי עם הכניסה לגן ילדים.הדיכדוך של בעלי משפיע על כל הבית. הוא לא מצליח לקבל את העובדה שיש לו ילד שאינו "לפי הספר", מהסיבה הזו לדעתי הוא לא מכיל אותו וגם כועס עליו הרבה פעמים למרות שההתנהגות של הילד לא תמיד בשליטתו - וזה כמובן משפיע גם על הילד. הוא יושב מדופרס, המון שיחות של קיטורים (מלווים בבכי) של "למה דווקא לי זה קרה". הרבה פעמים הוא לא מתמודד עם סיטואציות שונות עם הילד (כי לא מצליח להטמיע שזה לא תמיד באשמת הילד) וזה הרבה פעמים הופך לכעסים גם עלי (כגון -מה פתאום יצאת לבלות עם חברה כשידעת שהילד צריך לשכב לישון וצפוי שהוא יעשה לי בעיות - האלו, זה גם הילד שלך תתמודד, אסור לי לצאת מהבית????).הבעיה - אני כבר לא מסוגלת להכיל את זה - שלא לומר אפילו יותר גרוע - מתחילה לא לסבול את בעלי. מרגישה שהוא מכניס לי המון עצב לחיים. אני עצמי לא רואה את העובדה שיש לי ילד מיוחד כגזירת גורל שאין אי להתמודד איתה ומאוד מעודדת מהתקדמויות קטנות שיש בדרך.בעלי מטיח בי שקשה לו והוא מדוכא ואני במקום לעזור לו כועסת עליו. הוא רק לא מבין שהוא ממש ממש מעמסה מנטלית שכבר אין לי כוח אליה לאחר כ"כ הרבה שנים.מה הבעייה? שבמהלך השנים היינו אצל המון אנשי מקצוע - טיפול משפחתי, טיפול זוגי, טיפול פסיכולוגי שהוא הלך לבדו (חלקם עוד לפני האיבחון של הבן). שום דבר מזה לא ממש עזר. המצב היה משתפר כשמצבו של הילד היה טוב, אבל בתקופות פחות טובות של הילד בעלי שוב נכנס לדכאונות שלו ולא מתמודד.עכשיו הוא לא מוכן בשום פנים ואופן ללכת לטיפול ואני כבר לא מסוגלת לסבול את המצב. אגב לטעמי בעלי הוא טיפוס פסימי שגם אם לא היה את הסיפור של הבן היה מוצא לעצמו על מה להיות מבואס - תמיד רואה 1/2 כוס ריקה והדשא של השכן ירוק יותר - אבל כמובן שהאבחנה של הבן רק זיעזעה אותו עוד יותר.אמנם הוא הסכים ולוקח בשנה וחצי האחרונות טיפול תרופתי שאכן שיפר במידת מה את כמות הדיכאונות ועוצמתם אבל עדיין המצב כיום מבחינתי בעייתי ולא ניסבל ומעיב מאוד על הזוגיות שלנו, עד כדי מחשבות שלי שהיה לי יותר קל לבד. אבל בכ"ז יש לי ילדים קטנים ובעלי הוא בסה"כ בן אדם טוב, אוהב אותי ואת הילדים ופשוט לדעתי לא שולט במצב שלו.מה אפשר לעשות? האם יש טיפול שאני יכולה ללכת לבד ובכ"ז ישפיע על המצב הזוגי והמשפחתי שלנו?תודהגלי

גלי יקרה,
נסי יעוץ פרטני אצל אדם שעובד גם כיועץ זוגי. אני אומר זאת מנסיון שלי. אמנם זה אומר שאת לוקחת עוד אחריות עליך, אבל גם שתקבלי כלים תקשורתיים נוספים (שזה אומר לא רק "מה להגיד" אלא גם איך לעשות) להתמודדות מולו באופן שיוכל אולי גם לגרום לו לשינוי. איטי, אבל חיובי.

האם אפשר לפנות אליך למייל האישי לקבל המלצה על מישהו מהאיזור שלנו?

גלי יקרה,
אנא פני אלי:do@orenhasson.com, ואראה עד כמה אוכל לסייע לך.

גלי יקרה,
אנא פני אלי:do@orenhasson.com, ואראה עד כמה אוכל לסייע לך.