ייעוץ זוגי לישראלים בחו"ל

שלום
ד"ר חסון,אודה לך מאוד אם תתן לי עצה כיצד לנהוג.אני נשואה לבעלי מספר חודשים, ביחד איתו מזה שנים רבות.אני אוהבת אותו והוא אותי.עברנו ממש לאחרונה לחו"ל עקב לימודיו של בעלי - בהחלטה משותפת של שנינו.הייתי בטוחה שיהיה לי טוב כאן ואסתדר.המקום הוא בכלל לא מה שציפיתי, בלשון המעטה. אני ממש סובלת מעצם ההתגוררות במקום כזה, בלי תעסוקה, בלי אנשים, בלי שום עניין.אני לא רואה את עצמי מסתדרת כאן, משום שאני ממש שונאת את המקום.בעלי מאוד כועס עליי, חושב שאני לא מתחשבת בו ובלימודיו.הסברתי לו שלא אוכל להישאר פה שנים רבות בסבל מתמשך רק למען לימודיו.הגענו לנקודת משבר בנושא, והוא לא יודע מה לעשות. הוא לא רוצה לחשוב על האפשרות לחזור לארץ.מה היית ממליץ לי לעשות? אני פוחדת מאוד שנתגרש בגלל זה.תודה

מימי יקרה,
אני מסכים שזו דילמה, ואחת ההצעות הטריוויאליות היא שכדאי שתמצאי לך מה לעשות. אבל אני מניח שאת לא צריכה אותי בשביל עצה מסוג זה, כי כנראה שזה לא עבד לך ולא מצאת. לכן, שאלה אחת היא אם עבדת מספיק חזק על כל האפשרויות של עיסוקים ותחומי עניין בהיותך שם (ואפילו, למשל, על האפשרות של קורסים ועבודה מהבית), ועל הרחבה אפשרית של הבסיס החברתי בדרכים שונות, ואם לא התייאשת מהר מדי. יתכן שלא, אבל אני לא יודע. שאלה שניה לכן היא עד כמה הוא מבין שהוא צריך לעזור לך, אם הוא יכול, ועד כמה הוא יכול להבין את מצבך אם הוא לא יכול. כי אז זה הופך למצב של קונפליקט מרכזי ביניכם, שצריך לפתור אותו ביחד, ובתקשורת ביניכם (כמו כל קונפליקט מרכזי אחר שיכול להיות בין בני זוג, כמו האם להביא ילד עכשיו, או עוד ילד, האם לגור בעיקר שלי או שלך, האם לקנות דירה או מכונית, ועוד ועוד).אני מציע שתראי את האפשרות שליעוץ זוגי שאני מציע לישראלים בחו"ל. חייתי כמה שנים בחו"ל, וייתכן שאוכל גם לסייע בהצעות ובחשיבה ביחד על פעילויות, עיסוקים ועניין. בודאי אוכל לסייע בעניין התקשורת והסבלנות כדי לנסות לשמור אתכם ביחד, בכל מקרה, ולחזק אתכם בכל דרך שתבחרו.