ייעוץ זוגי: טיפול לבד במצב קשה

שלום רב,
אני נשואה מזה 3 שנים, כבר בהתחלה זיהיתי קשיים, ככל שעבר הזמן גיליתי שאני מתמודדת עם משהו שבעצם אין לי מושג איך להתמודד איתו, וכל פעם אני מוצאת את עצמי נדהמת....ומרגישה שידי כבולות וכאילו שאין מה לעשות. "טייק איט אור ליב איט..." קבלי אותו או עזבי אותו. (אני חושבת על זה הרבה אבל משהו מחזיק אותי בקשר, לא יודעת מהו הדבר).בתחילה, כשהפריע לי משהו, הייתי משתפת את בן זוגי על מנת לנסות להבין ולשפר. בדרך כלל זכיתי להקשבה עם מעט מאוד תגובות, בעצם הוא חיכה שאפסיק לדבר. בהמשך, כשהעליתי דברים אל השולחן, הוא בדרך כלל הקשיב, התגונן כמו ילד, הצמיד לי את התואר "מנדנדת", "מתלוננת", הרגשתי שאי אפשר לבנות איתו שום מערכת יחסים, והוא בעצם רוצה שאשתוק.הוא מבחינתו לא מביא שום דיון, שום רצון לדבר על דברים, ויש הרבה על מה לדבר.בתחילת הקשר היה ביננו המון חום ומגע, אני מתגעגעת לזה, אבל כבר מזמן שבן זוגי לא יוזם כמעט כלום, אם הזכרתי זאת "והתלוננתי", היה מעיר לי "תראי איך את מסתובבת..." והיה מטיל את האחריות על איך שאני נראית. גם אם אני לובשת טרינינג אני נראית טוב. כי אני נראית טוב. נקודה.מידי פעם יזמתי אני וניסיתי להתקרב, אבל התחושה שמלווה אותי היא שהוא לא רואה אותי, לא חושק בי, לא אוהב אותי, ועל כן כבר תקופה ארוכה שאני מרגישה כך, רגשותי כלפיו השתנו. אני כבר לא ממש רוצה בקרבתו. אני מרגישה עזובה.כמה פעמים אמרתי לו שקשה לי שאני מרגישה שהוא לא אוהב אותי, לא חושק בי, היו לו שתי תגובות. האחת: אמר שזה חוסר הביטחון שלי שאני מביאה מהילדות. השניה: אמר שזה לא נכון, אבל לא הוכיח לי אחרת.ניסינו כמה פעמים ללכת לטיפול זוגי, כמה מטפלים, שניים הוא פסל לאחר כמה מפגשים, והשלישי שהיה טוב, הוא פשוט הפסיק ללכת. (המטפל רצה לראות אותו לבד) לאחרונה ניסינו מטפל נוסף, אני החלטתי שלא מתאים לי, והרגשתי בזבוז זמן. גם עם המטפל וגם עם הטיפול.אני מרגישה כעס על בסיס יומי כמעט, מרגישה לבד, ולא יכולה להביא זאת לדיון כי אני רק "מתלוננת" וזה לא יעזור. הוא יתגונן ויחכה שאשתוק.אנחנו גרים תחת קורת גג אחת, ואני מרגישה כמו שני שותפים לדירה. לי קשה אבל אני לא יכולה לדבר על זה, והוא מבחינתו לא מעלה שום דבר לשיחה.לרוב אני לא שותקת, אני משתדלת לעמוד על שלי, אבל שום שיחה ביננו לא תביא לשינוי משמעותי, ולרוב נמצא את עצמנו רבים ומתגוננים כל אחד במקומו.אני די מיואשת. אני מרגישה שבן זוג לא צריך להדביק לי מראה מול הפנים ולהגיד משפט כמו "זה חוסר הביטחון שלך..." אלא בן זוג צריך להיות בן זוג ולתמוך ולאהוב.כמה פעמים אמרתי שאעזוב, אבל הוא לא רוצה בזה (לא ברור למה), וגם אני מרגישה את הרצון לוותר, אבל ברגליים אני נשארת...(גם לא ברור לי למה)כמו מה זה נשמע, מה שאני מתארת?תודה מראש

נחמה יקרה,
אני לא בטוח איזו נחמה אני יכול לתת לך. את שואלת איך זה נשמע... בעיקרון, מכתב כמו שלך יכול להגיע ממי שמלחיצה מאד את בן זוגה, ולכן הוא שומר מרחק, או ממי שבן זוגה מתרחק, ולא רגיש, ואולי גם עקשן וקשה לו לוותר או "להתמסר" בעניינים קטנים כמו רגשות ונתינה. ואולי יש משהו משניהם. העובדה שהוא פסל טיפול זוגי, לפחות באופן מעשי, מעידה יותר על האפשרות השניה, אבל גם את פסלת את האחרון, ולא הסברת מדוע. אני מציע שתלכי לייעוץ לבד. במסגרת הפורום לבד לא אוכל לתת לך פתרון, וגם לא פרופורציות וגם לא לדעת מה נכון יותר ומה לא. אם את רוצה עדיין לתת לנישואים שלכם סיכוי, לכי לייעוץ לבדך, ותחליטי על דרכך הזוגית בהמשך, כשתהיי בטוחה יותר בה, ושלמה יותר איתה, ואולי גם לאחר שתנסי מספר אפשרויות זוגיות.ראי עוד אפשרויות על עבודה זוגית לבד אצלי באתר,כאן.

תודה על התגובה, לצערי עדיין אין לי מושג מה לעשות, אני כבר הולכת לייעוץ אישי תקופה ארוכה, כיוון שאני מודעת לקשיים שגם אני מביאה איתי, ולפעמים זה עוזר מעט. אבל לא משמעותי מספיק.אני לא מבינה איך בתקופה של 3 שנים, מזוגיות מאוד חמה, עם הרבה תשוקה מבחינתי לדבוק בבן זוגי, הפכתי לאדם מרוחק בדיוק כמוהו....כשהכרנו הוא לא היה מרוחק, פשוט לקח לו זמן להפתח, זמן להגיע להחלטות,היום אני מרגישה שאני חיה לבד, רק במקום להנות מהלבד, אני מתעצבנת כל היום. ובעצם כל יום אני שואלת את עצמי למה אני נשארת, לא מבינה, כנראה שזה לא פשוט לעזוב, אולי אני משלה את עצמי שפתאום הוא יחזור להיות כבעבר....עולה בי השאלה, אולי זוגיות זה לא בשבילי...האם יש ספרות בנושא, קראתי את הספר "לבסוף מוצאים אהבה" מצאתי שם דברים מעניינים, ניסיתי ליישם, אבל קשה מאוד להתנתק מהכעס, במיוחד כאשר כמעט כל יום הדברים שעליהם אני כועסת, חוזרים ונשנים. אז קשה לשים בצד, ופתאום ליזום, לאהוב, לרצות....זה מבויים וגם לא עבד.אולי יש לך הצעה אחרת, ספרות בנושא וויתור על זוגיות ומשפחה?אשמח לקבל קצת נחמה....נחמה.

נחמה יקרה,
את הולכת לטיפול פרטני כבר זמן רב, ואני מניח שאת עושה את זה אצל אדם מקצועי. אם זה המצב, סביר להניח שגם אם אני חכם יותר מהמטפל/ת שלך, מה שלא בטוח, הוא או היא מכירים אותך הרבה יותר טוב. לפיכך, את העזרה את צריכה לקבל שם, כי יהיה לי קשה לתת לך יותר מזה.מה שאת יכולה להסיק אולי הוא שזוגיותכזוהיא לא בשבילך, לא בהכרח שזוגיותהיא לא בשבילך, ויש הבדל. ואת צודקת בכך שקשה לשים דברים בצד, וליזום ו"לאהוב", כאשר את ממורמרת, וכאשר הוא לא מחזיר לך באותו מטבע.אולי, כנסיון נוסף, שאולי אולי גם נכון יותר, פני לאתר שלי, לדף "עזרה ראשונה באינטרנט", וקראי, בטור הימני למטה את הקטע על "חיזוקים חיוביים". יש שם שלוש שיחות, קראי אותן. אולי תקבלי כלים נוספים.ואגב, רוב הספרות היא על זוגיות, ולא על "מתי לוותר על הזוגיות". אולי משום שבדרך כלל מרגישים צורך לשדר אופטימיות, כדי להותיר סיכוי לפני הויתור על הזוגיות.