ייעוץ זוגי: טיפול בתקשורת אלימה

שלום רב,
אני בת 28, נשואה חודשיים לבעלי, בהריון בחודש רביעי. הכל התחיל מאהבה גדולה מאוד ואני מאמינה שהיא עדיין קיימת. אך ההריון לא עובר עליי כל כך בקלות, ואני מרגישה מאוד הורמונלית, והרבה נוטה להתעצבן בקלות, לצרוח על בעלי. ביום יום לא כזאת, אני מאוד מודעת ומבינה, רגועה ומתחשבת. אבל בהריון קשה לי. ועם זאת לא נכנעת להורמונים והסטריות שתוקפות אותי, ובחודש האחרון עשיתי על עצמי עבודה באמת יוצאת מן הכלל, שמאוד שבחה את הזוגיות שלנו. לא התפרצתי אפילו פעם אחת, דיברתי, תקשרתי, לקחתי את עצמי בידיים. וזה נראה שבאמת בעלי אוהב אותי ככה והזוגיות משתפרת. אבל.. שלשום הרגשתי לא טוב, באפיסת כוחות, והוא הרגיז איתי והתווכח איתי, ולא הצלחתי לקחת את עצמי בידיים. ושוב רבנו חזק וצעקתי ומאוד מאוד התאכזבתי מעצמי, כפליים.. כי לא הצלחתי אחרי תקופה ארוכה שכן הצלחתי... אתמול ניסיתי לחזור להיות אישה טובה, חברה והכל.. אבל הריב מיום קודם מאוד רוקן אותי רגשית. והפתיל שלי התקצר. היינו בערב בבית קפה, וכעסתי על משהו (בשקט, ברגיל כמו שבני זוג מביעים את אי שביעות הרצון שלהם), אבל הוא הגיב רע, הוא זלזל בי, ודיבר אליי בצורה שמפגינה שאינו רוצה לשתף פעולה. ועלה לי הדם לראש, כשהגענו לאוטו, והתחלתי לצעוק עליו. והוא אמר לי שלא ישנה דבר שזה מה שיש. הבאתי לו סתירה, וצעקתי איך הוא יכול להתייחס אליי ככה, ולא לעזור ולו במעט במיוחד שאני בהריון ממנו, הוא החזיר לי סתירה, אני החזרתי לו, הוא צרח עליי, הרביץ לי, העליב, לא האמנתי שזה קורה לי, הרבצתי לו בחזרה, הוא נתן גז, נבהלתי.. ואז הוא כל הזמן היה בשוק ממני איך אני יכולה להרביץ ל כשהוא נוהג (והוא צודק.. אבל איך הוא יכול להחזיר לי תגובות בריוניות כאלה גם...?) בקיצור, היה ריב מכוער, אני כהגנה עצמית כשהרביץ לי זרקתי עליו טלפון וזה עשה לו סריטה, אז הוא מאוד התרגש מזה, ורצה לזרוק אותי באמצע הלילה מהאוטו בלי כסף ובלי טלפון.. אני בלילה שכנעתי אותו לצאת עם כלב כשחזרנו, ואז נעלתי את הדלתות ולא נתתי לו להכנס לבית. הוא ישן אצל הורים שלי. אני מרגישה מאוד רע. אני אלף פעם לא בסדר, אבל לא מגיעה יחס כזה לשום אישה, לא משנה על מה, ואיני מצדיקה את עצמי, אני מאוד קשה לפעמים, אבל גם אישה מאוד טובה, ומסורה, ובאמת מודעת ומשתדלת. הוא אמר לי בבוקר בהודעה, שנמאס לו שאני מכתיבה לו את החיים, ושהוא רוצה לבוא ולקחת דברים ולעזוב, שהוא צריך לחשוב הרבה. אני מאוד כועסת עליו, אך מצפה שבעלי לא יוותר בכזאת קלות. ובאמת לא יודעת איך להמשיך.. אני בהריון בחודש רביעי, אני רוצה את התינוקת. מה אעשה?מצד שני בחודשיים האחרונים שאנו נשואים הוא הרים עליי יד כבר 3 פעמים, וכל פעם זה עצמתי יותר, והפיוז שלו קצר יותר. האם מותר להמשיך?זה לא היה לפני החתונה, אני בשוק.. אם רק הייתי יודעת...והכי קשה לחיות עם זה שאינו מקבל אותי כשקשה לי, כשאני עייפה או צריכה תמיכה, רק כשאני טובה, ומלאת כוחות בשבילו, אני משקיעה באמת, ומשתנה כל הזמן, אבל יש לי מעידות ואינו סולח לי על כך.ד"ר בבקשה עזור לי בעצה, אני לא יודעת מה לעשותתודה מראש,סופי

סופי יקרה,
כנראה שדברים רבים לא היו לפני החתונה. גם את לא איבדת עשתונות עד כדי כך לפני כן. שום דבר לא אמור להצדיק זאת, גם לא הורמונים. זה יפה שאת מודעת, ושניסית לשנות, אבל כעובדה - זה לא הספיק. אתם חייבים, אבל חייבים להגיע בדחיפות ליעוץ זוגי, ולטפל בתקשורת שלכם. כרגע, התסכול וחוסר ההקשבה ההדדי הורג אתכם, וגורם לכם לפגוע זה בזה. אתם במסלול רע, לא רק כי רע בו, אלא כי הוא יוצר תקדימים להתנהגות שלאחר שחציתם את הקווים, קשה מאד לחזור ממנה. אסור לך להישאר איתו בתנאים הללו כשהוא מכה אותך, ולמען האמת - גם הוא צריך לנתק ממך מגע כשאת אלימה כלפיו, ובודאי כשאת מסכנת אותו פיזית. ושניכם צריכים לגרור זה את זה לטיפול דחוף. יש לכם חודשים ספורים עד הולדת הילד, ואם לא אכפת לכם ממה שאתם עושים זה לזה, צריך להיות לשניכם חשוב מאד להבין שילד שיגדל אתכם כשאתם כך סביר מאד שיגדל עם בעיות נפשיות קשות. אם לא למענכם, אז למענו או למענה.