יחסים: אחריות וציפיות

היי,
אני וחבר שלי כבר 4 שנים ביחד.. אני בת 20 והוא 22.
בשנתיים האחרונות הרגשתי ממנו חוסר השקעה בקשר הוא לא היה יציב מבחינת מקומות עבודה , רוב הזמן היה משחק במחשב ולא ממש מתייחס אליי... הרבה פעמים הגעתי למצב שבירה שבסופו של דבר פתרנו אותו, הייתי בוכה המון ומתאכזבת ממנו המון ולמרות הכל נשארתי איתו ..
בעיקרון עכשיו, אחרי הפסקה שרציתי לקחת והוא התעקש שלא מכיוון שהוא רוצה להשתנות , למצוא עבודה וכן להשקיע בקשר, פתאום לקחתי 100 צעדים אחורה, אני מרגישה חסרת רגישות כלפיו , כאילו אין לי אהבה לתת לו... אני לא מתקשרת אליו כמו פעם לא דואגת לקשר כמו פעם... ואני לא רוצה שזה יקרה...
יש עוד בעיה משמעותית בקשר, הדעות שלנו כלפי החיים זה שתי קצוות שונים לגמרי שאי אפשר להגיע לפשרה! כל פעם שאנחנו מגיעים לנושא מסויים שאנחנו לא מסכימים עליו כמו חתונה או גידול ילדים, זה מסתיים בריב...
אני באמת לא יודעת מה לעשות אני כן אוהבת אותו ואני רואה שהוא כן מתחיל להשקיע, אבל אני פשוט נרתעת ממנו ומתרחקת... לא יודעת מה קורה לי...
איך אני ממשיכה מפה?:(

מבולבלת יקרה,
אתם צעירים ומתבגרים, ועוברים משלב שבו הייתם תלויים בהורים למצב שבו אתם מתחילים לראות את החיים שאחרי. סביר מאד שאת, כאשה, רואה רחוק יותר ממנו, ורוצה את היציבות שלו כבר עכשיו, כדי שתוכלו להתקדם כבר עכשיו לחיי משפחה, או לפחות לדעת בקרוב איך הם ייראו. החבר שלך עדיין לא שם. הוא בן 22, ולא פלא שעדיין אינו יציב מבחינת מקומות עבודה. יתכן שהוא עדיין לא יודע ולא רואה מה הוא רוצה להיות כשיהיה גדול, ויתכן מאד גם שהוא מאוכזב ממה שהוא כן רואה. אז הוא לוקח את הזמן שלו, ואת מנסה, מבחינתו, להריץ אותו קדימה, שמבחינתו, כרגע, זה אולי לדחוף אותו אל תהום שעדיין לא ברור לו מה יש שם, חוץ מאשר עוד אחריות.ומבחינתך, "לדחוף" אותו קדימה, זה לתקן את האכזבה שלך. זה כנראה לא עובד, כי הוא עוד לא פנוי לזה. הוא צריך אולי עוד לסדר דברים בראש. והאכזבה שלך, זו שאת רוצה לברוח ממנה, היא שגורמת לך את הריחוק שהיא גורמת לך.

תודה לך ד״ר קודם כל על כך שהשקעת מזמנך והשבת לי חזרה...
כתבת דברים נכונים מאוד, הבעיה אצלי שאחרי 4 שנים אני כן חושבת על חתונה, ובגלל הדעות המנוגדות שלנו , אני ממש מבולבלת... לדוגמא: עניין הדת והתרבות שאני ממש מתחברת לנישה הזו, לעומתו שהוא בכלל לא מתחבר .. גם קידוש בערב שישי , לפעמים גם יש לו הערות גזעניות כלפי עדות מסויימות וזה לא נעים לי לשמוע , תמיד אני אומרת לו שלא ידבר ליידי ככה אבל תמיד. איכשהוא הוא פולט מילה שמציקה לי באוזן... אני מאוד אוהבת אותו רוצה כן לחשוב שאני יכולה להקים איתו משפחה, אבל לפעמים אני חושבת שזה פשוט יהיה בלתי אפשרי, הוא גם כל כך פסיבי לגבי החיים שלו, נכון שהוא לא מצא את עצמו ולא יודע מה הוא יהיה כשיהיה גדול, אבל לפחות לעבוד בעבודה זמנית, לחסוך. קצת כסף זה כן אפשרי!
משהו נוסף שמציק לי בקשר זה שהוא לפעמים מחטט לי בפלאפון ובודק אותי ולא סומך עליי , כאשר הוא זה שעשה הרבה טעויות של אמון בקשר ואני אפילו לא טעות אחת ואני זו שצריכה כביכול לא לסמוך עליו במאה אחוז...
מפריע לו שאני נפגשת או יוצאת עם חברות... והוא גם לא אוהב לצאת הרבה מהבית ולראות עולם, מבחינתו יש לו את המחשב שממנו הוא יכול לראות הכל...
זה המון דברים שמתסכלים אותי לגבי קשר שאני כן רוצה להיות בו מצד אחד, אך מצד האחר מאוד לא סגורה על עצמי אם זה מה שמגיע לי...

מבולבלת יקרה,
את מספרת, אם כך, על אכזבות נוספות שיש לך ממנו, ולא רק על הקושי שלו להיות מבוגר, מקצועי ואחראי בגיל 22. אתם גם חושבים אחרת ומרגישים אחרת. הוא גם חסר ביטחון - והקנאות היא חלק מזה, ואולי בצדק, כי אולי הוא מרגיש שאת כבר מעריכה אותו פחות (ואולי גם זה בצדק). האם הוא באמת מה שאת מחפשת? האם את רוצה חתונה איתו כי "זה מה שיש"?אני לא בטוח שזה מה שאת רוצה. את אולי ממשיכה את המומונטום שהתחלת ("מצאתי גבר שאיתו אני אתחתן"), ואולי מבלי לשים לב שאולי הוא באמת לא מתאים לך. ובעצם, נראה לי שאת כן שמה לב, אבל העובדה שאת "רגע לפני הצלחה", כלומר, נישואים, לא מאפשר לך לראות את זה.חשבי היטב, כי אני לא בטוח שאת מוכנה לקבל אותו כמו שהוא. את רוצה "לתקן" אותו למה שהוא לא, ולכן את מאוכזבת. אבל אולי הוא באמת לא. לפחות, לא עכשיו. ואני לא יכול לדעת מה יקרה איתו בעוד חמש או עשר שנים. הדבר היחיד שלפיו את יכולה לדעת את זה הוא לפי הכיוונים שאליהם הוא הולך. את רואה את זה, ונדמה לי שזה לא מוצא חן בעינייך, ואת צריכה להחליט א. אם את מאמינה שהוא יצליח יותר מכפי שאת רואה עכשיו, ב. אם את חושבת שתצליחו לגשר על הפערים שביניכם, ג. אם את מוכנה לקבל אותו כפי שהוא, ולא רק לפי מה שאתהיית רוצהשהוא יהיה בעוד כמה שנים. ו-ד. לחשוב שוב אם את שבוייה או לא ברצון שלך "להצליח", או לצאת מבית ההורים כמה שיותר מוקדם, דרך הנישואים עצמם, מה שאולי מפריע לך לחשוב עוד על מה שיקרה אחר-כך. ואולי שבויה בתוך החשש שלא שלא תמצאי מישהו שירצה אותך, ושאת תרצי אותו, ושיהיה יותר דומה למה שאת רוצה שיהיה.החלטות אינן פשוטות, אבל הן צריכות להיות שלך.