ייעוץ זוגי: טיפול במכורים ובעיות תקשורת

שלום רב,
בעלי ואני יחד 8 שנים, נשואים 4 שנים ויש לנו שני ילדים.מאז שאני מכירה את בעלי הוא מכור למשחקי מחשב רק שכל הזמן חשבתי שהוא רק אוהב את זה מאוד, היום אני גיליתי שהוא מכור ולא מסוגל להתמודד עם זה.זה היה הנושא עליו רבנו תמיד! אפילו נפרדנו בגלל זה כשהיינו חברים. הוא לא הצליח לסיים תואר בגלל זה, בלידההארוכה של הראשון הוא עזב לשעתיים כדי לשחק וחזר, בכל שישי בערב הוא משחק עד השעות הקטנות של הלילה, בכל שבת הוא מתעורר מאוחר ומקווה שאני אצא לטייל עם הילדים (זה קורה בד"כ) ע"מ שהוא יוכל לשחק במחשב.הוא ממש מתאמץ לעזור בבית, להיות איתי, הוא עובד קשה(אני חושדת שהוא משחק גם בעבודה), אבל כל דבר שהוא עושה הוא עושה במהירות ובלחץ ע"מ לחזור למחשב.למשל הוא מחליט שנצא לבית קפה, הוא אוכל במהירות ומזמין חשבון בביסים האחרונים נותן את הכרטיס....בקיצור, לא בילוי אלא מחויבות שהוא חייב למלא.הוא תולה כביסה, מחליט להיות איתי בערב, אוכל...כל דבר במהירות כמו שממלאים מטלה כדי לסיים אותה (אוכל המון ג'אנק פוד, כי זה יותר מהיר לאכול שוקולד ולא לחמם אוכל, למרות שאני מכינה אוכל בריא ומזין בשפע).כל הזמן הזה התנתקתי מכל חברותיי כיוון שנהוג להיפגש עם הבעלים ואני תמיד באה לבד כי הוא מעדיף לשחק במחשב (הוא מתרץ שהם לא מעניינים אותו/תחרותיים/לא נעימים).אני הולכת לדודים שלי, לחברים, לטייל עם הילדים לבד או אמא שלי ומתביישת לספר את זה למרות שזה שקוף.אני ממש ממש ממש בדיכאון מזה! אני מרגישה שהוא מפספס את החיים ואת הילדות של ילדנו בגלל ההתמכרות ואני כאשתו בעקבותיו.חשבתי להתגרש, חשבתי להמשיך את חיי בבדידות ...לא יודעת מה לעשות...מיותר לציין שהוא מתכחש לכל מה שאני אומרת בטענה שזה רק תחביב...תודה על הפלטפורמה הזו, לא ידעתי כבר למי לפנות.

צ'ופי יקרה,
כפי שגם את כותבת, הוא יתאר את כל העניין באופן אחר. מצד אחד, יתכן שהגזמת, ומצד שני, הכחשה גורפת היא טיפוסית למתמכרים. משום כך, אתם צריכים ללכת לייעוץ זוגי, גם כדי לקבל פרספקטיבה, וגם כדי לצאת ממעגל התלונות-בריחה.גם אם נניח לרגע שהוא לא מכור, ברור שהוא מעדיף את העולם הוירטואלי על דברים אחרים, ממשיים. ואחת השאלות המשמעותיות היא "מדוע?" מה כל כך רע לו בחיים החברתיים, או בחיים הזוגיים או בחיים המשפחתיים, או בחיים המקצועיים, שהוא בורח מהם לריגושים אחרים? זה יהיה אחד הדברים המשמעותיים שצריך יהיה לעבוד עליהם. האם התייאש מעצמו? - יכול להיות. כך או כך, אם את לא מגזימה מאד, הוא זקוק לעזרה. ואת צריכה את העזרה שהוא יקבל, כדי לקבל בן זוג לחיים, מה שכרגע, לפחות לפי מה שכתבת, אין לך.את חיה עם זה לבד, אבל אני מתרשם שאולי לא נלחמת איתו מספיק חזק כדי לקבל אותו. לפחות לא עם הכלים הנכונים. דרשי טיפול משותף, ואם המצב באמת קשה, לא תהיה לך ברירה אלא להשתמש באולטימטומים - שהם לפתוח את העניין כלפי המשפחה, ו/או להיפרד, אם לא יסכים להצטרף אליך לייעוץ זוגי. נסי לעשות זאת מתוך נקודת מבט חיובית, של הצורך שלך בחיים משותפים, של קושי בתקשורת, של הצורך שלו שלא תלחיצי אותו כל כך, כפי שהוא רואה את הדברים, וכדי להפוך את החיים לטובים יותר לשניכם. אבל בתקיפות, כצורך הכרחי - כי גם אם הוא חושב שטוב לו (והוא יודע שלא, אבל אולי לא יודה בזה), לך רע, והוא מחוייב כלפייך. חשוב שלצורך כל ההנמקות הללו, אל תכניסי את הילדים כגורם. גם אם את צודקת, זה ייראה כמניפולציה בעיניו. וכך או כך, אם גם הם במשחק, זה עלול להשפיע עליו רגשית, ולהכניס מתח בינו לבינם. די לו שהוא מרגיש לא בסדר כבן זוג, ואת לא רוצה שירגיש רע ביחסיו עם הילדים.ובינתיים, כאיזה שהוא כלי נוסף להכניס אותו לעולם המציאותי, אם הוא מתקשה לצאת החוצה, נסי להכניס את העולם הביתה. הזמיני זוגות הביתה מדי פעם, זוג אחד או שני זוגות. ובתנאי, שאף אחד מהם לא אוהב משחקי מחשב. בלית ברירה, במקרים כאלה הוא יצטרך לתפקד כמארח. וליצור אוירה שתאפשר לו להרגיש טוב עם התפקיד הזה.