ייעוץ זוגי: הקשבה והדדיות

שלום
לך,אני נשואה 3 שנים לבחור מדהים, אוהבת ושלמה איתו מכל הלב, יש בנינו התאמה נהדרת..אבל......בעלי לא בא לבד, יחד עימו מגיעה אימו בעלי בן יחיד לאימא פולניה אלמנה אישה קשה מאוד חשדנית, חרדתית עם קושי אדיר בשינויים, ופרשנות שלילית לכל סיטואציה. אין לה קשרים חברתיים כלל. הקשר יחיד הגרוע עם אחיה עם כל השאר ניתקה . בחתונה שלנו הביאה 2 אורחים בלבד...עברו עלי 3 שנים לא פשוטות בכל הקשור אליה היא ניסתה בכל דרך לחבל בקשר על מנת שיחזור להתמסר אליה כפי שעשה קודם..יחד עם זאת נאלצנו לעבור טיפולי פוריות. התברר שלבעלי היתה בעיה שהתגלתה בשלב מאוחר, ונאלץ לעבור ניתוח..מיד לאחר מכן נכנסתי להריון כיום אני עומדת ללדת.לפני לידה בעלי מתרגש הוא השקיע המון בשביל ילד ועבר איתי יחד טיפולים מתישים, הענין הוא שאימא שלו שוב נדחפת לקשר, עכשיו היא מבינה שיש עוד מישהי חוץ ממני שתגזול את תשומת הלב שלו ולא מרוצה כלל. ואני כמעט ולא פגשתי אותה בכל ההריון למעט פעמים ספורות בחגים. פשוט לא הייתי מסוגלת לשאת...אבל כרגע בעלי מתקשה עם השינויים הפיזיים שקשורים לבוא התינוק . למשל הדירה שלנו קטנה לתינוק 2 חדרים והוא מתעקש לא לעבור יש לו קושי גדול בשינויים כאלה, ולי יש קושי להיחנק בדירה קטנה עמוסה בציוד. הלכנו לטיפול זוגי בעבר, שעזר לו לשחרר את אימא שלו שנוכל לנהל קשר תקין ולא לספר לה כל דבר כפי שהתרגל.שאלתי מה ניתן לעשות על מנת לעבור את התקופה של אחרי לידה בצורה הטובה ביותר?רוצה לתת לבני היקר את הכי טוב שיש..האם להישאר בדירה קטנה כדי למנוע לחצים אחרי לידה.? מקווה שהבנת אותי תודה :)

תמר יקרה,
האמת היא שלא הבנתי לגמרי, כי התלוננת על דבר אחד, ושאלת על אחר. התלוננת על אמא שלו ועל הקשר איתה, אם כי אמרת בסופו של דבר שהייתם בטיפול שעזר לו להשתחרר מאמו. כך שלכאורה, לפי מה שאמרת, הסיפור הזה, שהוא רוב מכתבך, נפתר. ואז את שואלת אם לעבור דירה, ואם זה יעזור כם למנוע לחצים אחרי הלידה. אלא שעל הנושא הזה לא נתת לי שום פרטים, וכמעט לא מה את חושבת, וגם לא מה הוא חושב, וגם לא למה. אם יש לכם אמצעים, בודאי שדירה מסודרת תעזור לכם. ואם אין, אז אולי זה יעצים את הלחץ.לכאורה אין קשר בין עיקר מכתבך, לסופו. ואני חושב שבכל זאת יש איזה שהוא קשר. והקשר הזה הוא העובדה שהרגשת שבעלך טעה בעבר, בקשרים ובהתנהלות שהיתה לך ולו מול אמו, וכשאת מציפה את זה שוב, את לכאורה אומרת לי: הוא היה לא בסדר אז, ולקח לו זמן להבין ובסוף הבין שצדקתי, אז גם עכשיו אני רוצה שנעשה את מה שאני חושבת לנכון. אני יכול להבין את זה, אבל זה לא אומר מה נכון עכשיו, ובודאי שאני לא יכול לדעת מה נכון עכשיו כי לא נתת שום נתונים. לכן, לא אוכל לסייע לך בעיצה, פרט לדבר המובן מאליו: את והוא צריכים לדבר עוד, ולהקשיב זה לצרכים של זה. אין לי מושג מה מתוך האפשרויות היא הנכונה. אני רק יודע שאם לא תקשיבו זה לזה, אז לא משנה מה תבחרו, ההמשך יהיה פחות טוב ואת המחיר תשלמו, אם לא בחודשים הקרובים, אז בשנים שלאחר כך. האם לחזור לטיפול כדי ללמוד להיות קשובים יותר זה לזה ולדעת לקבל החלטות באופן נכון יותר – יכול להיות שזו התשובה הנכונה.