ייעוץ זוגי, הדרכה הורית וגירושין

כבר כתבתי לך בעבר וייעצתי לי ללכת ליעוץ. כבר היינו בייעוץ וזה לא עזר. אני יותר מקרובה ובשלה לפירוד אך עדיין לא סגורה במאה אחוז.בעלי ואני מאז ומתמיד לא התאמנו כמו כפפה ליד - זה היה יותר זוגיות שיש לבצע בה התאמות מסוגים שונים בכדי שהיא תשרוד - ומה שעזר לנו היא העובדה שהיתה ביננו אהבה גדולה מאוד.ההתאמות שאני מדברת עליהם - הם בעיקר התאמות שלי לבעלי - בכדי שאני יענה לו על הדרישות יותר - דרישות בכל תחום ותחום בחיינו. הוא פרפקציוניסט ואני לא עונה על הדרישות בשום תחום.שוב - מה שהשאיר אותנו יחד כל השנים למרות הקשיים - היתה אהבה גדולה וחוסר יכולת להתנתק אחד מהשניה ותמיד היינו מה שנקרא "זוג צמוד".ברם, לאחר שאנו יחד 20 שנה (חלק כחברים וחלק כבעל ואישה) התסכול שלו מאוד גבוה לאור העובדה שאני לא מצליחה לרצות אותו ולעמוד בסטנדרטים אותם הוא רוצה - הוא אמר כבר בריש גלי - שהיה מעוניין לפתוח פרק ב.אני מצידי עייפה מלנסות, מרגישה מסורסת וללא כוחות להמשיך מסע שלא מקדם אותי לשום מקום.כנראה העובדה שהגענו שנינו לגיל 40 לא תורמת וכל אחד מאיתנו עושה גם איזה חשבון נפש.הוא טוען שהוא זה שסוחב את עגלת הנישואין בעצמו ושאני רק יושבת עליה ולא עוזרת לו בלנווט - זאת למרות שאני מנסה לתת לו לעשות מה שהוא רוצה - מבינה את הדרייב שלו לעבודה - ומטפלת בעצמי ב- 3 ילדים ובמשק הבית בנוסף לעבודה במשרה מלאה.הוא לא נוקף אצבע בבית - אלא אם כן אני מבקשת - ואני לא מרבה לבקש - הוא לא מסוג הבעלים שרובץ מול הטלויזיה - הוא פעלתן ועושה רבות למשפחתו (המורחבת) וגם עבורינו - ומנהל עסק שדורש ממנו המון שעות עבודה במשרד וגם בבית - כמו כן משפחתו וילדיו חשובים לו והוא משתדל להשקיע בהם ולהדריך אותם כמה שהוא יכול (והיות יותר מבעבר) אבל לטעמי גם כאן יש לו לפעמים דרישות מוגזמנות - רק כדוגמא כשבכור שלנו היה בן 3 - החליט שלא יצא מהילד שום דבר - ושאם ימשיך אם התנהגותו הוא יעיף אותו לפנימיה - כשאני מסתכלת על הילד - הוא אומנם ילד מאתגר כי הוא מאוד חכם ואינטלגנט - ובוחן את גבולותיו - ולא קל לנו איתו - מצד שני - כשאני משווה אותו לילדים אחרים בגילו - הוא מאוד אחראי ובוגר - הציונים שלו טובים - והביקורות שאני מקבלת עליו מהסביבה הם תמיד חיוביות - אך בעלי משום מה תמיד רואה אותו באור שלילי ולא רואה שהמדובר בסה"כ בילד בן 11 - שעדיין ילד שמצריך הכוונה וכיוון ולא מבוגר שכבר מבין הכל - הילד גם אמר לי בעבר שהוא חש כי הוא לא מצליח לרצות את אביו.מאוד מפריע לי שלמרות שאינו עושה כמעט דבר במשק הבית הוא לא מפסיק לבקר אותי על כל דבר שקורה בבית - ועל שיטות בהם נוח לי להשתמש בשביל לתפקד במבטח, לפקח על הילדים, הבית אינו מספיק נקי בעבורו, ועוד כיוצ"ב.נמאס לי מהביקורת כל הזמן. כשהלכנו ליעוץ התבקש לומר כמה שבע רצון הוא מהתפקוד שלי - והוא אמר שהוא מרוצה ממני ב- 90%.ההרגשה שלי היא ששביעות הרצון שלו בקושי מגרדת את ה- 50%.לא הגיוני שעבור 10% חוסר שביעות רצון הוא מתנהג כפי שהוא מתנהג.אני לא פרפקציוניסית ובכדי להספיק הכל - מספיק לי שאני משיגה 80-85% - אין לי צורך ב- 100% בסדר - בסה"כ גם הוא לא 100% בסדר - למרות שהוא חושב שהוא מתקרב לכך.אני עייפה מהזוגיות - ואין לי כוח יותר לנסות לרצות.בעקבות משבר של מעבר דירה - שכללה נספח מהמשפחה שלו - נוצר ביננו מרחק ששנינו מרגישים בו.לשנינו אין פתרון איך לצמצם הפער - אולי גם מדובר בחוסר רצון משניינו.נושא הגירושין עולה בכל פעם מחדש - אבל אף אחד מאיתנו לא עושה צעד מעבר ללאיים.להזכירך - אני בהריון כרגע בחודש שביעי ויש לנו 3 ילדים.האם יש לנו עוד סיכוי - או האם המדובר בכרוניקה ידועה מראש - כשהסוף הוא שנמצא עצמנו כל אחד בדרכו שלו ולבד.ההריון הנוכחי הוא פרי רצונו - עכשיו הוא טוען שגנבתי לו זרע - בעיני מדובר בעיוות של המציאות וחוסר הוגנות טוטאלית - ואני מרגישה שאני לא מסוגלת לבלוע את זה.אני משתדלת להיות מאוד שכלתנית והגיונית ולא לעשות מהומות ועניין מכל דבר - אך הדבר אינו נותן לי מנוח.במצב הזה - האם יותר נכון עבורי פשוט לקום וללכת - ויהיה מה שהיה - או להמשיך להיאבק על משפחה שלמה עבור ילדיי?

מירה יקרה,
כתבת שהייתם בייעוץ, ולא ברור לי כמה זמן הייתם שם, ומדוע הפסקתם. אין ספק שאתם זקוקים לזה. ואם לא הצלחתם עם יועץ זוגי אחד, אולי מוטב שתלכו לאחר.אני לא בטוח, על סמך מה שכתבת, עד כמה הבן שלכם בן ה- 11 לחוץ או לא. אני לא בטוח שנכון "לנצל אותו" לצורך יצירת שינוי של היחסים בין בעלך לבינו, ובין בעלך לבינך. אבל אולי אתם צריכים ללכת ל"הדרכה הורית" עם פסיכולוג של ילדים, כדי לדון על הילד עם איש מקצוע, ודרך זה ללמוד לתקשר, איתו וביניכם, למען הילד. זו נקודה חשובה, כי אולי יהיה לו קל יותר ליצור שינוי למען הילד יותר מאשר למענך. מסיבה זו אני לפעמים הולך עם זוג לכיוון של שינוי תקשורת עם הילדים כדי להתחיל תהליך שימשיך גם ביניהם. אני רק לא רוצה לגרור את הילד לטיפול פסיכולוגי כשהוא עקרונית בסדר, כי עצם הידיעה שהוא עושה זאת עלולה לגרום לו לחשוב שאולי הוא לא בסדר במשהו.בעלך נשמע כמו מישהו שרואה את העולם בשחור ולבן. ובין שחור ללבן יש לא רק אפור, אלא גם המון צבעים. חבל שאתם במקום שבו אתם נמצאים, ועוד בהריון שגם הוא תחת ויכוח. אם לא תלכו לייעוץ, תצטרכו כנראה להיפרד. קחי בחשבון, ואני חושב שאת יודעת את זה, שלעשות זאת מול אדם שרואה את העולם בשחור ולבן, זה קשה. הוא עלול להילחם בך על כל דבר שיהיה חשוב בעינייך. אם זה מה שאת הולכת לעשות, תכנני היטב איך לעשות זאת במינימום מלחמות, ועם ויתורים קטנים על דברים פחות חשובים כדי להשיג את מה שחשוב לך באמת.

תודה על התובנות.לגבי הילד - לא הייתי רוצה לגרור אותו לטיפול כזה או אחר - בסה"כ מדובר בילד מאוזן ואני משתדלת להסביר לו את עמדת אביו - כך שגם אם הוא מרגיש לפעמים פגוע - זה לא נשאר באויר. אני רק מפחדת על הקשר בעתיד של הילד עם אביו - ומנסה להעביר את המסר גם לבעלי בתקווה שישנה במשהו - לפעמים אני מצליחה יותר ולפעמים פחות - אבל הילד בסה"כ בסדר גמור - ובסופו של דבר הכל תלוי יהיה בסופו של דברים בשניהם ובאיך שדברים יתפתחו - כרגע בכל אופן אין ממש קטסטרופות.אני מודעת כי בעת פרידה אצטרך לבצע ויתורים בקטנות בכדי לזכות בדברים החשובים באמת - זה לגמרי ברור לי.לגבי היעוץ - הלכנו כחודשיים ליעוץ - אבל כל מה שבעלי לוקח מהיעוץ זה הדברים ל"טובתו" ו- כביכול "כנגדי" את הדברים שהם ל"רעתו" הוא כביכול לא מפנים - כך יוצא שגם לאחר יעוץ - אני עדיין נחשבת לזאת עם "הגנים הפגומים" למרות שלא כך התרשמתי מאותו יעוץ עצמו - והוא היום מנצל זאת בויכוחים נגדי - האמת שאני לא יכולה מולו - כי לא משנה מה אני עושה בסופו של דבר אני לא בסדר - כשאני יוזמת שיחות הוא לא רוצה לדבר - כשאני לא מדברת - אני לא בסדר שאני לא יוזמת וכך הלאה.אני יודעת שהרבה תלוי בי - וברצון שלי - אני לא חושבת שהוא הולך לפרק את החבילה למרות הטענות הרבות שלו אלי וכנגדי - הכדור אצלי - והכל קשור לכמות המוטיבציה שעוד נשארה לי לתחזק את המערכת במצבו הנוכחי - כי מבחינתי העובדה שאנחנו עדיין אוהבים כבר לא מספיקה לי. והאמת שאני לא רואה אותו משתנה - אפילו לא במעט - ואם יד על הלב - אני לא בטוחה שאני רוצה להזדקן כך - עם בעל שכל הזמן נושף לי בעורף ושההשתקפות שעולה אל מול עיני כשאני מתארת את עצמי דרך עיני בעלי - הוא של בן אדם סוג ב', מאכזב ושלא מצליח בשום דבר - כי לא כך אני רואה את עצמי ומזל שאני יודעת שאני לא כזאת באמת.שוב תודה על ההתייחסות.

מירה יקרה,
חששתי שזה מה שקרה לכם – טיפול קצר, שאינו מספיק ללמוד לראות את העולם מורכב ומגוון למי שרואה אותו בשחור/לבן. התוצאה היא שהוא מתאים את המציאות לתמונה שלו ולצבעים שהוא מכיר. צר לי.ואל תגררי את הילד לכל זה. נשמע שאת עושה איתו את הדבר הנכון.