התמודדות עם ברוגז בזוגיות

ד"ר חסון היקר
אני בת 32 נשואה +שני ילדים נמצאת כרגע בבעיה רצינית בחיים.כבר כחודש ימים שבעלי גזר על עצמו שתיקה והוא לא מדבר איתי (חוץ ממה שצריך ושאין ברירה)חשוב לציין שה"ברוגז" הזה הוא ללא סיבה רצינית, רבנו על שטות ומאז הוא לא מדבר הוא טוען שזה לא קשור לריב השטותי אלא פשוט נמאס לו.הוא נמצא בבית ושותק, המצב מאוד קשה לי.בנוסף חשוב לציין שכל בעיה קטנה וויכוח קטן הוא שותק ומסתגר, טוען שזה קשור אך ורק אליי, אבל לא מוכן לדבר.האם תופעה זו מוכרת לך? ואם כן כיצד תוכל לעזור לי כי אני ממש מיואשת, שבורה ולא יכולה להמשיך ככה.תודה

מיואשת יקרה,
ה"תופעה", ברוגזים ושתיקות, מוכרת, ואפילו מתרחשת הרבה בזוגות. לפעמים זה עניין של דקות, לפעמים ימים, לפעמים שבועות, ואני מכיר גם מקרים נדירים של שנים. כמובן, פרט לשיחה על מה שהכרחי, כמו "תעבירי לי את הסכין והחמאה".יש לזה כמה סיבות, ואולי במקרה שלך שתיים רלוונטיות: האחת היא משום שאולי במריבות הוא יודע שאין לו סיכוי לנצח או לשכנע אותך, או כי זה לא עבד לו בעבר כי קשה לך להודות בטעות, למשל, או כי את מילולית יותר והוא לא יכול לנצח אותך בויכוח. השנייה, שאולי נובעת במקורה מהראשונה, שהשתיקה הזו הופכת להיות עונש. כי זה עובד לו טוב יותר מאשר ויכוח. ואז יכולים להיות שני דברים, או שהוא מצליח לכופף את ידך ואת "נכנעת" ומוותרת, ובכך הוא משיג את מה שהוא רוצה, מה שהוא לא מצליח בדיון/ויכוח/מריבה, או שהוא חושב שכך את לומדת להפסיק להתווכח בדרך שבה את מתווכחת איתו אם הוא חושב שאת פוגעת בו או לא מקשיבה לו, או שהוא לומד עד כמה הוא חשוב לך, לפי הזמן שלוקח לך לנסות ולפייס אותו (ואולי גם כמה חזק את עובדת על הפיוס הזה).כל זה שייך לאינפורמציה הלא מילולית שעוברת ביניכם, ולא לעניין עצמו. משהו בתקשורת שלכם לקוי, ואולי רק משום שהוא לא יודע לבטא את עצמו כראוי מולך. בכל מקרה, הוא כנראה מרגיש שהוא לא מצליח לגרום לך להקשיב, או לגרום לך לעשות בדיוק את מה שהוא רוצה – כלומר, בין אם יש לך קושי להקשיב כאשר את רוצה משהו אחר, ובין אם הוא שתלטן וצריך שדברים ייעשו בדיוק לפי דבריו, וכל דיון על זה גורם לו לכעס רב, כי הוא לא אוהב "להתעסק בשטויות". התוצאה היא שהוא עובר לפסי תקשורת אחרים, לא מילוליים, ואת בענישה וכל הקשר הזוגי שלכם לכאורה תלוי בו עכשיו וברצונו הטוב, ובינתיים הוא עוד כועס.אתם צריכים לדבר. ובמקרה שלך, את צריכה לתת לו תקווה לכך שתוכלו לדבר בעתיד על דברים שאתם לא מסכימים איתם. אבל לפני זה, ואולי במקביל, את צריכה לעשות חושבים לרגע, ולנסות להבין מה, מתוך מה שכתבתי למעלה, הוא הגורם הנכון לחוסר תקשורת. אם זה משהו שקשור אלייך, את צריכה להתחיל לעבוד על הקשבה. אם זה משהו שקשור אליו, אולי יש דרכים אחרות לטפל בשתלטנות, ולא בדרך של התנגדות כשאת לא מסכימה. לפעמים קל יותר להסיט נהר זורם דרך הטיות קטנות של המסלול שלו, במקום בעזרת סכר אחד גדול.ואם אתם צריכים עזרה, ובינתיים, כך זה נשמע, לכו לייעוץ זוגי. אולי רגע לאחר שתשלימו. אולי כחלק מהתהליך. ואולי, אם הוא יגיד לך שלא צריך כי אין משהו שאתם לא יכולים לפתור לבד (וזה יכול לקרות, כשהוא חושב שהוא סוף סוף לוקח שליטה על הזוגיות), את צריכה לקחת את האחריות עליך, וגם את האשמה מולו, ולומר לו שאם כך, את הולכת ליעוץ זוגי לבד, ועשי זאת. תקבלי כלים לתקשורת טובה יותר (כן, גם להשפיע על זו שלו), ואולי גם הוא יצטרף בהמשך.

ד"ר חסון היקר
תודה רבה לך על תשובתך, עזרת לי להבהיר כמה דברים, אבל הפחד שלי שאם אני אנסה לפייס אותו, אז זה יהיה דפוס התנהגות אצלו ( לשתוק כל דבר קטן, מה שלאחרונה נהיה יותר ויותר )אני לא יודעת ממש איך להתחיל לדבר איתו, ואני באמת חושבת שאני בנאדם שאפשר לדבר איתו ויודע להקשיב.אבל הוא פשוט לא מוכן לדבר, וגם כשאני מנסה לראות איפה הדברים עומדים הוא אומר "אני לא איתך בכלל" ומשפטים של ילד קטן, כואב לי שאנחנו באותו בית מתנהלים כמו זרים.הייתי רוצה לדעת מהי הדרך לפנות אליו, כי אני ממש פגועה ולא בשלב לפייס אותו, אם לומר את האמת אני מחכה שהוא יפייס הפעם, כמו שכבר אמרתי אם אני אפייס את זה כל החיים שלנו הוא יתנהג כך.אני ממש שבורה תודה לך שוב על התשובה.תודה לךמיואשת

מיואשת יקרה,
את פגועה, ולשם שינוי לא רוצה לפייס אותו, והוא רוצה לחנך אותך. תצטרכי לחכות, אם כך, ולראות מי יישבר קודם. אם זה מה שאת רוצה. או לקרוא שוב את תשובתי הקודמת, ולהגיע למסקנות אחרות.

שלום רב,
אני קראתי את התגובה שלך והזדהתי עם כל מילה שכתבת זה נשמע פשוט כמו תשובה למכתב שאני הייתי כותבת ואכן השבוע הלכתי ליעוץ זוגי (לבד כי החבר שלי לא מעוניין),רציתי רק לשאול ובטח תחשוב שלא הבנתי את התשובה אבל אני באמת הבנתי כל מילה שכתבת וקראתי את תשובתך מספר פעמים אבל לפני שביעוץ אני יגיעלשורש הבעיה שכמובן חמישים אחוז גם בגללי:) ואני מניחה שזה תהליך שיקח זמן ...בזמן "ברוגז" כזה מצידו והסתגרות מה הדרך הראשונית להתמודד עם זה לגשת ולנסות לפייס ...להסביר שאני מוכנה להקשיב..להסביר את עצמי...או להתרחק לתת לו את המרחב גם אם זה לפעמים נשמך יותר מכמה ימים?תודה רבה