ייעוץ זוגי: איך להגיע לחיים טובים יותר

שלום רב
אני כותבת כדי להקל קצת על רגשותי הסוערים.בעלי הוא בעקרון אדם טוב ובעל טוב. הבעיה שהוא כעסן ושתלטן באופיובעקר בסופי שבוע הוא סוגר אתי חשבונות העילה היא בדר"כ חוסר סדר בבית - למרות שאני מאד משתדלת. הוא מתפרץ גם על הילדים, גוער ונוזף על דברים קטנים גם - אם לא הוחזר חפץ למקומו. אני נמצאת כל הזמן בתחושות פחד ולפעמים צער שאי אפשר להכילו בגלל על הכעסים וההתאנויות. אפשר להעיר לבעלי, אבל כשהוא כועס הוא נהנה כפי הנראה להכות בי מילולית כמו שק אגרוף, כאשר באותה שעה יכול להתקשר אליו חבר או קרוב משפחה ואליו הוא מדבר יפה. היות ובעלי מאד שתלטן למדתי במשך השנים לא לענות לו בכעס ובצעקות כי זה לא עוזר.אני מרגישה ממש נורא ואני לא חושבת שבעלי מרגיש את גודל הפגיעה שלו בי הוא כועס ואז הכל מותר לו בלי חשבון. אני ממש מקנאה בנשים שיש להם בעלים רגועים תומכים ומשתתפים.כתבתי בעקר להקל על צערי, וגם מאד כואב לי על הילדים שצריכים להתענות אף הם תחת מטר הצעקותתודהחנהנ.ב אני לא יודעת איזה פתרון יש אולי רק להכניס פילפינית שתנקה כל היום את הבית ? לפחות קצת הוקל לי בכתיבה וגם זה לטובה

חנה יקרה,
אני שמח שהוקל לך במשהו במהלך הכתיבה אלי. גם זה מאד חשוב. אני חושב שבכל זאת את גם מחפשת פתרון, אם אם את די מיואשת מהסיכוי להצליח.אני מקבל את דברייך כפשוטם, למרות שאני משוכנע שאם אשאל את בן זוגך איך הוא רואה את הדברים, יהיו לו שפע של טענות כרימון עליך, ועל אחרים. לכן, ואם זה כך, אם תנסי לשלוח אותו לטיפול בכעסים, או בקוצר הרוח שלו או בתסכול שלו, הוא ירגיש מואשם, וכמובן שלא יסכים. את יכולה, עם הרבה אורך רוח, ודרך שילוב בין נסיונות מפייסים וחיזוקים חיוביים (ראי כאן), ליצור דינמיקה שאולי תהיה שונה ממה שהיה עד עכשיו. לא כתבת איך את מגיבה לכל זה, הן כאשר הוא בסדר והן כאשר הוא לא, לא כתבת אם את עדיין אוהבת אותו, ולא כתבת עוד כמה דברים אחרים חשובים שאולי יכולים, גם מבלי שתרגישי, להשפיע עליו לטוב או לרע. אבל אם עשית את כל אלה וזה לא עבד, רצוי שתלכו לייעוץ זוגי, כדי לנסות ולהתחיל תהליך שהמטרה שלו היא להגיעביחדלחיים נוחים יותר וטובים יותר. כי הוא לא הצליח להביא אותך למקום שייתן לו שקט, וכי את לא הצלחת להביא אותו למקום שייתן לך שקט.

הייתי חייבת להגיב כי הרגשתי כאילו הסיפור מוכר לי, רק לא מאותה נקודת מבט. במקרה שלי זה אבא שלי, הוא תמיד היה מתפרץ על מי שהיה בא ראשון אל מול עינו שעשה משהו שלא לטעמו, שזו בעיקר אמא שלי, אבל גם עליי.למדתי במהלך השנים לספוג בשקט ולא לענות כי זה לא עוזר, גם אמא שלי למדה את זה בדרך הקשה, בהתחלה הייתה עונה ועם השנים למדה שעדיף לא לענות.היום אני אחרי צבא, אבל עדיין קיים הפחד שבזוגיות שלי אותו דפוס התנהגות יקרה. אולי זו הסיבה שאני מתגוננת מידי כשאני מרגישה שמפונה אליי כעס בזוגיות שלי היום.