ייסורי מצפון: מה זה אומר?

שלום רב,
אני נשואה לבן זוגי כבר די הרבה שנים, יש לנו ילדים משותפים ואנו מנהלים חיי משפחה תקינים, היחסים בינינו טובים רוב הזמן, גם הסקס בתדירות סבירה.ולמרות זאת, לפני כ- 9 חודשים, הכרתי גבר נשוי, מושלם עבורי, ובלי הרבה מחשבה מצאתי עצמי מנהלת רומן. בהמהלך הזמן חווינו עליות וירידות, אך רוב הזמן טוב לנו מאד יחד, יש התאמה כמעט מושלמת, תשוקה נפלאה ויחסי חברות מצויינים.הבחור למשך כל תקופת ההיכרות שלנו, סבל מיסורי מצפון כלפי משפחתו, פחד נוראי מאישתו, התלבטויות, סיוטים בלילה וכו'...לטענתו, אין זה "קשור אלי" וכי בכל סיטואציה כזו, סביר שהיה מרגיש כך, גם לי יש התלבטויות ומחשבות אך אני שולטת בהם ולא נותנת להם להרתיע אותי, אנחנו אוהבים מאד האחד את השניה ובסה"כ כן רוצים להימשך ולהיות יחד (על אף שאף אחד מאיתנו לא מעוניין לפרק את משפחתו).לאחרונה, יזמתי פירדה ממנו, מכיוון שההתלבטויות שלו התחילו להעיק גם עלי, הרגשתי שזה משתק אותו לפעמים, ושיש ימים שהוא ממעט לדבר איתי, אך אני מרגישה כל דבר שמתחולל אצלו. הפרידה קשה מאד לשנינו, ולמרות שאני חושבת שהיא הצעד הנכון, אני מאד רוצה אותו, אך לא מוכנה להמשיך ולהיות תחת איומי הפחדים וההתלבטויות שלו, רוצה שיקבל אותי כפי שאני ושישלים עם המצב, הלא פשוט עליו נקלענו.גם הוא וגם אני לא "מנוסים" בקשר כזה, וזה לא פשוט ואף מאד מורכב ועדין.אינני יודעת מה לעשות, הצעתי לו שאולי יפנה לעזרה, טיפול בפחדים וחרדות...לא יודעת איך להתנהג, אני יזמתי פרידה, אך הקושי בלתי ניסבל...ברור לי שגם לא קשה, מה לדעתך יקרה? איך אתה חושב שאני צריכה לנהוג במצב הזה? האם לדעתך המצב הזה בר פתרון?תודה מראש על העזרה.

נאוה יקרה,
את מדברת על ייסורי המצפון שלו. את לא מדברת על אלה שלך. אחת המטרות של המנגנון המופלא הזה שלנו היא להנחות אותנו לפי המוסכמות החברתיות, והחינוך שקיבלנו, לפי הצורך להיטיב עם אחרים, וגם כדי להימנע מפגיעה אם וכאשר המעשה שאנחנו עושים או חושבים עליו, יתגלה. ואז אני תוהה מדוע לך אין ייסורי מצפון?האם בגלל שאת לא פוחדת שזה יתגלה?ואם כך, אולי את צריכה לעשות משהו באשר לנישואים שלך, שזה אומר או לתקן, שלא תצטרכי לחפש בחוץ (עם הסיכונים הכרוכים בגילוי – והם סיכונים משמעותיים, עם מחירים חברתיים, כלכליים, ופגיעה משמעותית באושרם של הילדים), או להיפרד, ולחפש אהבה מחדש. שגם לזה יש מחיר, אבל אם את עושה את זה בתנאים שלך, ופחות או יותר בשליטה שלך, ומעמדה טובה יותר מאשר לאחר גילוי בגידה.ואגב, שאלה פתוחה היא עד כמה מנחים אותו ייסורי המצפון שלו, והפחדים שלו, או שאולי ייסורי המצפון שלו הם משהו שהוא מאד נוח לו, כרגע, כדי לחזור ולחיות 'על בטוח', ללא טלטלות רגשיות וסיכונים הכרוכים בקשר איתך. או אפילו תרוץ טוב, שקשה לצד השני להתמודד איתו.אני מציע לך להתמודד קודם עם הנישואים שלך, כך או אחרת.

שלום רב,
בוודאי שגם לי יש יסורי מצפון, חששות ומחשבות לגבי משפחתי, אני אוהבת אותם מאד ומעוניינת להמשיך את המבנה הקיים, אינני חושבת שנישואי פחות חשובים לי, משנישואיו חשובים לו, ומצד שני, אני מאוהבת בגבר אחר, הקשר איתו גם כן חשוב לי, הוא הפך לחלק מחיי כשם שאני הפכתי לחלק מחייו, החלק הזה שייך רק לי ולא והוא מוגבל מאד וכך אמור להישאר.כל ההתנהלות שלנו הייתה זהירה מאד על מנת לא לפגוע בסובבים אותנו.ההבדל ביני לבינו, הוא שאינני נותנת לפחדים לשלוט בי, אני מרגישה בשליטה ומכוונת את צעדיי בזהירות, הלא כך צריך לנהוג גם במצבים אחרים???אני מקווה שגם הוא יוכל להתמודד כך עם הנושא, ברור לי שאנו אנשים שונים לפחות בעניין זה? אבל אני חוזרת לשאלתי, האם אתה חושב שיש פתרון למצב הזה, האם הוא יוכל (בהנחה שהוא מאד רוצה) ללמוד לשלוט על הפחדים שלו?אינני מחפשת תירוצים ברור לי שמה שאנו עושים איננו מוסרי ומסוכן מאד עבור שנינו, אך זהו המצב ואנו כבר בפנים (או לפחות היינו...).אודה על תשובתך!

נאוה יקרה,
לא חשבתי לרגע שאין לך ייסורי מצפון, אלא רק שהם לא חזקים מספיק כדי להשפיע עליך. ואת רק מחזקת אותי בכך. ובעיקר, כאשר את מנסה להחזיר אותו אליך, יותר מאשר לבנות לעצמך חיים תקינים ובטוחים.ראיתי זוגות שהתפרקו לאחר רומן כדי לומר לך שזה יכול לקרות גם כאשר נוקטים בכל אמצעי הזהירות. וכאשר רומן כזה מתגלה, יש שתי אפשרויות, האחת היא לעשות את מה שאני מציע לך עכשיו, שזה לעבוד על הנישואים שלך. השניה עלולה להיות הרבה יותר גרועה ממה את מתארת לך, בעיקר כי בעולם החברתי שבו אנחנו חיים, עדיין, האשה הבוגדת בבעלה סובלת הרבה יותר, הן בשל החברה שלוקחת זאת באופן קשה יותר מאשר כאשר גבר עושה זאת, והן בשל התדמית הקשה הנוצרת כלפי הילדים. כך החברה שלנו בנויה, ובתוך זה, בשל הנזק העצום שיכול להיות לך ולילדים, קשה להיות זהיר מספיק. כך שאולי את כן צריכה לתת לפחדים שלך להנחות אותך.אני רוצה גם להפנות את תשומת לבך לתשובה שלי למכתב אחר בעניין דומה, ואולי תלמדי גם ממנו משהו.

נאוה יקרה,
לא חשבתי לרגע שאין לך ייסורי מצפון, אלא רק שהם לא חזקים מספיק כדי להשפיע עליך. ואת רק מחזקת אותי בכך. ובעיקר, כאשר את מנסה להחזיר אותו אליך, יותר מאשר לבנות לעצמך חיים תקינים ובטוחים.ראיתי זוגות שהתפרקו לאחר רומן כדי לומר לך שזה יכול לקרות גם כאשר נוקטים בכל אמצעי הזהירות. וכאשר רומן כזה מתגלה, יש שתי אפשרויות, האחת היא לעשות את מה שאני מציע לך עכשיו, שזה לעבוד על הנישואים שלך. השניה עלולה להיות הרבה יותר גרועה ממה את מתארת לך, בעיקר כי בעולם החברתי שבו אנחנו חיים, עדיין, האשה הבוגדת בבעלה סובלת הרבה יותר, הן בשל החברה שלוקחת זאת באופן קשה יותר מאשר כאשר גבר עושה זאת, והן בשל התדמית הקשה הנוצרת כלפי הילדים. כך החברה שלנו בנויה, ובתוך זה, בשל הנזק העצום שיכול להיות לך ולילדים, קשה להיות זהיר מספיק. כך שאולי את כן צריכה לתת לפחדים שלך להנחות אותך.ואני כבר לא לא מדבר על המחיר שאת משלמת בריחוק מבן זוגך. גם את זה, סביר שהילדים מרגישים גם מבלי להיות מודעים לסיבה לכך.אני רוצה גם להפנות את תשומת לבך לתשובה שלי למכתב אחר בעניין דומה, ואולי תלמדי גם ממנו משהו.אני מתאר לעצמי שאת אולי כועסת עלי, שאני לא מספק לך את מה שאת רוצה. אבל אני כאן בשביל לסייע לך, ולא בהכרח כדי לתת לך את מה שאת רוצה.